אני לא כותבת הרבה, לא יודעת למה, אין לי כל כך חשק. אני כל כך עייפה בזמן האחרון, כל כך אין לי כוח לכלום. יש לי מבחן בביוכימיה עם טונות של חומר מעצבן, ודו"ח מעבדה מעצבן לחלוטין שאני צריכה להתמודד איתו. אני כל כך שונאת את הדו"חות האלו, זה עושה לי את המוות. חשבתי לא לבוא למעבדה ולמצוא איזה תירוץ, אבל אני לא יכולה לברוח מבעיות.
אז נכון לכרגע, לא קורה איתי כלום. הציונים שלי באנגלית ובביולוגיה לא משהו.
ביום שישי הייתי צריכה להרצות על הספר שלנו לפני הכיתה. וכל כך רעדו לי הרגליים ואמרתי המון "אמממ" וזה היה מעצבן למדיי. אוף, למה החוסר ביטחון הזה? למה אני לא יכולה לעמוד מול הכיתה שלי, שרוב רובה לא מי יודע מה, ולדבר בביטחון? זה לא כל כך קשה...
בערב הייתי עייפה, ולא היה לי כוח לכלום. אבל בכל זאת הלכתי אל מור, כי ידעתי שזה עדיף על פני להישאר בבית. חוץ ממני היו אצלה גבי (שלא נשאר אצלה להרבה זמן) וגם ענת. אגב, ענת לקחה אותי והחזירה אותי, נגמר לה המלווה, וזה כל כך מוזר. אני רגילה לאנשים מבוגרים מאחורי ההגה.
ולאחרונה מצב הרוח שלי לא משהו. אני דיי מדוכדכת, גם קצת בגלל בית ספר (אפילו שהמוסד הפאשיסטי הזה לא שווה את זה), גם בגלל שהשמנתי ובמקום לשמור על דיאטה נורמלית אני רק טוחנת ואוכלת. אני צריכה להפסיק לאכול כבר, כמו איזה פרה. גם בגלל דברים בבית, שאני לא רוצה לכתוב כאן, וגם בגלל, לא יודעת, כל כך הרבה דברים משתנים.
חשבתי על המשפט הזה, מתוך הספר "הגופה" והסרט "אני והחבר'ה" – "אף פעם לא יהיו לך חברים כמו שהיו לך בגיל 12". ונכון, לכל תקופה יש את החברים שלה, אבל לא יודעת, יש משהו בגיל הזה, משהו תמים, של חברות תמימה נטולת אינטרסים. ואוף, זה לא ככה היום.
היום כל אחד יכול לתקוע לך סכין בגב. ולמרות שיש סביבי הרבה אנשים שמקיפים אותי ואני אוהבת אותם – לא על כולם אני סומכת. האמת, יש אנשים מעטים שאני נפתחת אליהם לחלוטין, והאנשים האלו יודעים מי הם. זה כמו אולג, שאני נותנת לו רק את הגוף שלי, אבל את הלב שלי, את עצמי – לא. וזה מה שאני עושה עם כל בן אחר. אני פשוט לא מסוגלת ואני לא יודעת למה. אני אוהבת לשמור לעצמי את עצמי..... מאותה סיבה שאני לא באה ומספרת לאנשים שרע לי. אני לא אוהבת ליפול על אנשים, אני מפחדת שאם יגלו מי אני – לא יאהבו אותי כמו שאני. אוף מתוסבך.
חשבתי על כל הקטע הזה עם חברות. איך שאנשים מתרחקים מאנשים אחרים. כמו מורן, שהחליטה להקים חבורה קטנה עם חופית ורויטל, וזה כל כך שקוף שהיא בתוך זה ולא עם מורני וגם עם ענבל. ואולי זה לא ענייני, אבל בתור צופה מהצד זה מרגיז אותי לחלוטין. מורני היא אחלה של בנאדם. אני באמת אוהבת אותה. ולמה היא מתרחקת ממנה ועוד לטובת חופית ורויטל? טוב אולי הן בסדר... ואולי סתם רויטל מעצבנת אותי ספציפית וחופית פגעה בי יותר מדיי פעמים, אבל בכל זאת. אני לא אומרת שצריך להיות דבוקים אחד לתחת של השני... אבל למה להתרחק ככה? לא יודעת, בזמן האחרון כל החבורה הזאת מעצבנת אותי. לחלוטין. בזמן האחרון בכלל אני מרגישה מוזר, כאילו לבד.
אני מתחילה לאבד את עצמי עם הכתיבה. אני קופצת מנושא לנושא ולא נראה לי שמישהו בכלל מבין מה אני רוצה מחייו.
כדאי שאסיים.
תשובות לשאלון השבועי
מה ההגדרה שלך לגיהנום ולגן עדן?
גיהנום - מקום רע
גן עדן - מקום טוב
האם את מאמינה בחייזרים? ואם כן(וגם אם לא), האם הם רוצים להרוג לשחוט ולכתוש
אותנו? או שהם רוצים שלום?
אני מניחה שיש עוד חיים על פני היקום.
למה שהם ירצו להרוג אותנו? הם רוצים שלום!
אם אלוהים היה מגיע לאדמה, באיזה גוף (או דמות) הוא היה מופיע ?
בגוף של בנאדם.
אתם מאמינים בקסמים, ניסים, הארי פוטר?
אני רוצה להאמין בהארי פוטר. אבל כנראה שאין כזה דבר.... קוסמים ומכשפות והווגורוטס וחיים הרבה יותר סוערים משלי.... או שאני סתם מוגלגית..
אבל אני מאמינה בניסים.
אם ג’יני בא ונותן לך משאלה אחת, את מאלה שיבקשו אין סוף משאלות או תבקשי משאלה
אחת וזהו (ואם כן מה הייתה המשאלה?)
אין סוף משאלות!
פעם ניסית לרכב על מטאטא? (ותיהיו כנים!)
חה, לא.
אבל הייתי מנסה לשיר לתוכו.
בעבר, בימי הבניים שרפו מכשפות, האם אתה מאמין שהם באמת היו מכשפות, ואם אתה
היית שם, היית שורף אותם?
יכול להיות שהן היו מכשפות... אין לי דרך לדעת.
ולא הייתי שורפת אותן. גם אם הן מכשפות - אז מה?
גילגול נשמות או נולדים-חיים-מתים?
נולדים - חיים - מתים
אם הייתה ניתנת לך ההזדמנות לגלות את עתידך, היית הולך על זה או לא?
לא.
זה מפחיד מדיי.
מה אתה מעדיף, עבר או עתיד?
הווה
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
