(המשך מפוסט קודם)

לאחר ההתעלמות שלי בשבוע שעבר, אתמול ג' רצה לשוחח איתי ושאל מה לא בסדר.

החלטתי, כמו שאכן הציעו לי (ותודה על העצות! ) לומר את האמת. הסברתי לו באופן כללי על כך שהטלפונים שלו + ההודעות הקוליות לא נעימים לי, ושזה גם מאוד מפריע לחבר שלי. הוא אמר שהוא לא התכוון לפגוע בי, ושהוא לא דלוק עליי או משהו כזה כי יש לו חברה. אמרתי לו שאני יודעת שהוא לא התכוון ושאני לא חושבת שהוא אדם רע, ואמרתי לו שבכל מקרה אני צריכה לדבר איתו בארבע עיניים כי יש עוד דברים שמפריעים.

היום בבוקר לפני השיעור הראשון דיברתי איתו. הסברתי לו שבאופן כללי הוא אדם חיובי ונחמד ואין לי דעה רעה עליו, ושלא קל לי להגיד את הדברים. הסברתי לו שהטלפונים שלו מפריעים לי. שבמשך החצי שנה שאנחנו מכירים הוא בכלל לא מכיר אותי, משום שרוב השיחות שלנו הן על לימודים או עניינים רציניים, מה שלא תמיד מתאים לי וש"לפעמים שצריך להגיד משהו, אתה יכול לסכם אותו בשניים – שלושה משפטים. אתה צריך לשים לב מתי לאדם מהצד השני אין כבר כוח להקשיב או שהוא עייף או לא רוצה לדבר יותר", ושבאופן כללי אני צריכה קצת ספייס ממנו, כי אני אדם שצריך המרחב הפרטי שלו. ניסיתי להגיד את זה בצורה הכי יפה שאפשר, שיישמעו כמו עצות חבריות ולא כמו ביקורת.

הוא אמר שהוא רוצה להגיב, אבל אז כבר התחיל השיעור.

גם לאחר השיחה, הוא לא הבין. הוא המשיך לשבת לידי, והראה לי את הציורים שלו תוך כדי השיעור, כאילו שזה מעניין אותי. בשיעור האחרון הוא ביקש לראות את המאמר שכתבתי.

ביקשתי ספייס ממנו, והוא עדיין לא הבין.

בסוף היום, הוא אמר שהוא רוצה להגיב לדברים שאמרתי. אמרתי שהוא צריך לכבד אותי כבנאדם, ואם אני מבקשת ספייס- אם אכפת לו ממני- אז שיכבד את זה. בכלל לא רציתי לשמוע, כי לא ראיתי שיש טעם, אבל הוא התחיל להציק ואמרתי שאני אשמע.

הוא אמר שהוא מאוד נפגע מאיך שהתנהגתי אליו- התנצלתי, אמרתי שלא התכוונתי לפגוע בו, שהיה לי קשה להגיד על הדברים.

הוא אמר משהו על החבר שלי- המסר היה של "מה את מקשיבה לו", ושאני לא צריכה לחתוך את הקשר בינינו, וש"חברות צריכה להיות באש ובמים" או משהו כזה.

פה הפיוזים שלי התחילו לאט לאט להישרף, והטון שלי כבר עלה באוקטובה או שתיים.

אמרתי לו שאני מכבדת את חבר שלי, שהוא חבר שלי כבר שלוש שנים ואולי יהיה בעלי (נו, זה עוד רחוק, אבל לצורך ההסבר), ומעבר לזה- זה מפריע לי בראש ובראשונה. מי הוא שיעביר ביקורת על המערכת יחסים שלנו? בכלל הייתה לי מערכת יחסים, הוא בכלל יודע מה זה? חוצפן.

אמרתי לו שזה הרצון שלי כרגע, שיש חברויות שנגמרות, ושאני אדם שצריך ספייס והוא אדם אינטנסיבי ואולי בכלל אנחנו לא מתאימים כבני אדם, ושיש דברים שאני כנראה לא יכולה לסבול אותם באנשים.

שאלתי אותו אם בכוח הוא רוצה שאני אדבר איתו ושבאופן כללי לפעמים צריך לשים את עצמנו בטופ, בראש סדר העדיפויות ואחר כך אנשים אחרים ושאני לא צריכה להרגיש לא נעים כדי שלאחרים יהיה נעים.

התנצלתי שוב על שפגעתי בו והבהרתי שזה המצב.

עצוב לי שהגעתי למצב כזה. שאני צריכה לבוא לבן אדם ולהגיד לו בפרצוף דברים שכאלו. אבל הוא לא מבין רמזים. אף אחד לא מושלם, אבל להיות חסר מודעות וחסר אינטליגנציה רגשית אלו תכונות גרועות. אני חושבת שהוא אפילו בכה, ועם כמה שלא נעים לי, אני לא צריכה להיות חברה של אדם שלא נוח לי איתו. זה גם צבוע, ואני לא אוהבת להתנהג בצביעות.

יש לי עדיין את הדיסק שהוא הביא, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה עדיין- פשוט לשים לו על השולחן? טוב נו שיהיה.

אני שמחה שהסיפור הזה נגמר, ואני מעדיפה להיות בודדה ולשבת לבד בהפסקות (ואני לא) מאשר להיות בחברת אדם שנוכחותו מעצבנת אותי.

עדכון: הוא עדיין לא קולט. בבוקר קיבלתי שוב טלפון, ממנו. סיננתי, ושנכנסתי לכיתה הוא דפק לי מבט.

אחרי השיעור הוא בא ואמר משהו כמו "הויכוח של אתמול נגמר". עניתי לו שאין שום ויכוח, ושאני רק רוצה שהוא יכבד את מה שביקשתי. הוא אמר שהוא מתקשר רק בשביל לשאול שאלות על לימודים כמו באיזה חדר אנחנו לומדים, כי אין לו מישהו אמין לשאול אותו ושהחבר שלי יכול להיות רגוע. אמרתי לו שזה לא קשור רק לחבר שלי, ושאני יודעת לחשוב בעצמי מה טוב לי ומה לא.

איזה קרצייה!!!! אם מישהו היה אומר לי אי פעם שאני מציקה לו הייתי מנמיכה פרופיל. לא מתקשרת, לא מתקרבת.. כלום. הוא פשוט לא מבין, ממש אדיוט!!!! אני לא חייבת לו כלום, שיבדוק את המערכת באינטרנט כמו כולם. אבא שלי שאל אם אני רוצה שהוא יתקשר אליו ויגיד לו להתקשר אליי יותר.

הבנאדם הזה מחרפן אותי ופשוט ממאיס את עצמו.

זה יגיע למצב שאהיה ביץ' לגמרי ואעשה לו השפלה קבוצתית.