היום הראשון לטיול – יום ראשון – 21.11

אחרי שקמתי בשעה בה לא זורחת השמש, ואחרי התארגנות קצרה, אבא הקפיץ אותי לביצפר.

בסביבות שבע האוטובוס יצא לדרך. כל הדרך שמעתי דיסקמן ונמנמתי קלות. הגענו אל גבעת התחמושת. חיילת הסבירה לנו על הגבעה, על הקרבות ועל האנשים שנלחמו.

אח"כ נסענו לטיילת של ירושלים, וטיילנו שם, ואז הדרמנו לנגב.

בסביבות חמש וחצי – שש הגענו אל המאהל שלנו – מאהל בדואי, זה אוהל ממש ממש גדול, עם רצפה ותקרה מבטון וחשמל.

אחרי שהתארגנו עם מזרונים, הלכנו להתקלח. היה צריך ללכת אל המקלחות. הבעייה היא שב"חדר" של המקלחות – אין דלת! כלומר, יש דלת שמובילה אל התאים, ויש גם תאי שירותים, אבל חוץ מזה הכל פתוח.

הצלחנו להסתדר איכשהו במקלחת, כשכל חברה שומרת לחברה השנייה, אבל באמת שזה לא נורא. סתם חששתי.

אחרי המקלחת הלכנו לארוחת ערב, גם היא באוהל (וכמובן שאיחרנו, בגלל חופית המאוד מאוד חכמה). עשו לנו אירוח בדואי, הסבירו לנו על כל האירוח הבדואי – הכנת הקפה וכו', וגם הגישו לנו את האוכל – שלהפתעתי היה טעים חבל על הזמן! כל האוכל גם בימים הבאים היה ממש ממש טעים! וטחנתי המון.

אחרי האוכל ישבנו באוהל, ודיברנו, וצפיתי בכולם משחקים שש – בש .

אח"כ היה מעגל מתופפים, היה בחור שתופף על תוף ונתן לכולם דרבוקות, ועשו כל מיני מקצבים, ואפילו שתי בנות באו ורקדו ריקודי בטן, והמורה לשל"ח שר! ואח"כ שמו מוזיקה וכולם רקדו, אני לא, כי התביישתי, אבל זה עשה לי שמח בלב לראות את כולם קופצים ורוקדים ונהנים. וצילמתי את הכל.

אח"כ היינו באוהל, ושוב צפיתי איך כמה משחקים שש – בש ואפילו הייתי נערת הקוביות.

לאט לאט התחילו אנשים ללכת לישון. אני הייתי תקועה באיזה מזרן, לא יכולתי לישון, היה איזה ריב ששמעתי חלקים ממנו, ולמחרת בבוקר כולם דיברו עליו, אבל אני באופו אישי שמעתי בפול ווליום את האלבום החדש של סימפל פלאן – still not getting any  והוא ממש טוב. ומסתבר שקצת הפרעתי לכמה עם המוזיקה.

בערך בחמש מורני ורויטל קמו, ולא הרגשתי טוב, אז הלכתי עם מורני לשירותים, ואח"כ נשארנו בחוץ ודיברנו והסתכלנו על השמיים, שפשוט היו מדהימים – הם היו מלאי כוכבים בוהקים! ורצינו לראות את הזריחה, אבל הסתכלנו למקום הלא נכון.

היום השני לטיול – יום שני- 22.11

בערך בשש יצאתי מהאוהל והלכתי להתארגן ביחד עם עוד כמה בנות שהשכימו קום. אחרי שהתארגנתי, ואחרי שכולן קמו והתעוררו, הלכנו לאכול ארוחת בוקר. אחרי זה יצאנו החוצה, והלכנו להצטלם ליד חוות הנאקות שהייתה שם.

ואז – התחיל לרדת גשם! זה היה כל כך כיף, אני והילה התחלנו לרוץ בגשם וזה היה כזה כיף!

ואז נסענו לטיול – למכתשים. היה פאקינג קר!!!! פשוט קפאתי מקור, כולי רעדתי והידיים שלי היו אדומות! היינו צריכים לעלות ולרדת, וזה היה קצת קשה בשבילי, כי היו צריכים כל הזמן לתת לי יד, כי אני סובלת מפחד גבהים מטורף. אני בן אדם ממש בלתי נסבל כשאני צריכה לעשות עליות וירידות. וכמובן שאני החכמה אלבש ג'ינס נמוך וגדול עליי, ככה שכל הזמן הרגשתי שכולם רואים לי את התחת. בסופו של דבר סיימתי את המסלול, והייתי גאה בעצמי, ואז שוב ירד גשם, והנהג החכם הדליק מזגן על קור, חוץ מזה לנהג היה איזה קטע עם כיכרות – כל כיכר הוא היה חייב להקיף לפחות חמש פעמים.

הלכנו להתקלח, בקור!!! היה לי ממש קר, ואחרי שסיימתי להתקלח, אמרתי לעצמי – פאק איט, אני לא הולכת להתלבש בקור הזה בשירותים, והתלבשתי איפה שהתאים, ליד כולן, והסתדרתי איכשהו. ואח"כ אני ומורני היינו צריכות לרוץ בגשם.

אחרי המקלחת, ישבנו באוהל, עד לארוחת ערב, ואחרי הארוחה, שוב ישבנו באוהל, והיה קריוקי, ואדיר עלה לשיר, וזה היה משעשע. אח"כ כל הזמו אנה ועוד ילדה אחת לא הפסיקו לצחוק עליו.

ואז הייתה מסיבה, אבל לא הלכתי לרקוד, כי לא ממש היה לי עם מי. והיה לי קפוא בטירוף, הייתי עם שבע שכבות, ורעדתי! ישבתי רוב הזמן ליד ילד אחד מהשכבה שלי – גל, וליד עוד ילדה אחת, וצפיתי בהם משחקים שש – בש, ואח"כ גל לימד אותי לשחק שש בש. והייתה לנו מוזיקת רקע ממש טובה – רוק ישראלי, אין על זה.

בערך בשלוש ניסיתי ללכת לישון, והיה לי ממש קר בתוך השק שינה שלי, רעדתי פיזית מקור. לא ממש ישנתי, כי כל פעם התעוררתי. אבל זה גם משהו.

היום השלישי לטיול – יום שלישי – 23.11

קמתי בערך בשש, והלכתי להתארגן, והרגשתי ממש רע. הרגשתי שאני רוצה להקיא, שאני לא יכולה לזוז, והראש שלי התפוצץ ובכיתי כל הזמן בגלל שכל כך כאב לי. איכשהו הלכתי לאוטובוס, ונסענו לאיזה נחל, והיה שם גשם, וכולם עברו עליו, אני העדפתי לוותר על העניין, בגלל הפחד גבהים.

אחרי זה נסענו ונסענו, וחיפשנו אחרי ארבה. אני לא ראיתי שום ארבה. אח"כ נסענו לאשדוד, לדיונות חול שם. וכל היום הייתי חתיכת קוטר מעצבן. כשאני חולה – אני הבן אדם הכי מעצבן שקיים ביקום.

הנסיעה חזרה באוטובוס הייתה נחמדה, שמו גלגל"צ, והלכו כל מיני צחוקים ובדיחות, ולפני שהגענו לביצפר שוב הנהג הקיף את הכיכר איזה שבע פעמים.

הלכתי לישון בערך בשמונה וחצי.

היום התעוררתי לאחר 14 שעות שינה, ואני חולה מאוד.

לסיכום של עניין, היה נחמד. נכון שהיו קטעים בהם הרגשתי נורא, ונכון שחליתי, וסבלתי מקור עד כדי כך שהידיים שלי היו אדומות לגמרי, אבל זה פאקינג טיול אחרון. אז לפני שנה נהניתי יותר, אבל אני לוקחת איתי את הדברים החיוביים של הטיול.

אני מקווה לפתח את התמונות בקרוב.

אחרי ששתיתי תה, אני חושבת שאלך לעשות מקלחת חמה ולקרוא קצת עיתונים, ולנסות לאכול משהו.

אז זהו, טיול שנתי אחרון. אחרי שינה הגונה, ואחרי כתיבת הדברים הטובים כאן, אני חושבת שהיה דיי אחלה טיול, ואני שמחה שיצאתי.