אוף, אני כל כך עייפה. אני ממש מותשת.
ביום ראשון באתי לבית ספר למרות שהיה לי יום חופשי, הייתי צריכה לעשות בדיקות למים מהתצפית של הביוטופ, והלבורנטית כמעט אכלה אותי.
ביום שני קמתי ברבע לעשר בבוקר – איזה כיף! התארגנתי לי בנחת ובשקט, אני אוהבת להיות לבד בבית, כי בדרך כלל כולם פה בבית והם עושים לי רעש.
באתי ב-12 לבית ספר, והיה לנו מבחן בחיבור, והוא היה דיי קליל, אם כי מעצבן במעט.
הבעייה עם חיבור היא שחייבים לכתוב בכללים ובסגנון מאוד ברור, ויש לי סגנון כתיבה אישי משלי, וזה אשכרה מעצבן.
אחרי זה היה לנו ספורט, ולא עשיתי משהו, כי זה שיעורי השלמות.
ואחרי הצהריים שוב הייתה לי פסיכולוגית, פגישה שנייה ואחרונה. אני גם ככה לא מדברת הרבה, וכל מה שחשבתי שבעצם כל מה שאני אומרת אני יכולה להגיד לחברות שלי, או לכתוב כאן בבלוג, וזה סתם עצבן אותי. ואז היא שאלה אם אני חושבת שזה עוזר לי, אז אמרתי לה את המשפט הנ"ל.
זה לא הועיל ולא הזיק, אני לא רואה שום טעם בלהמשיך.
אח"כ בערב כשדיברתי עם אדיר וסיפרתי לו, אז הוא התחיל להגיד שיש לי בעיות, וזה כל כך העלה לי את הסעיף, כמעט אמרתי לו שהוא האשם בבעיות שלי. הוא כזה פוץ מעצבן לפעמים.
אני יודעת טוב מאוד מה הבעיות שלי, אבל אני לא חושבת שמישהו באמת יכול לפתור לי אותן.
היום היה לי מבחן באנגלית, והוא היה קל, אבל כמובן שאני לא אקבל מעל 80, כי זה הגורל הדפוק שלי. גיליתי שלוש שגיאות ממש ממש מטומטמות, והיה לי לכתוב מכתב לא רשמי על שיעורי נהיגה. ואני לא לומדת נהיגה ככה שאין לי מושג מה קורה בשיעור.... אבל איכשהו הצלחתי לחרבש משהו.
והיום ישנתי קצת, אבל בעיקר השלמתי חומר במתמטיקה מאדיר, לא שהבנתי משהו.
ואני ממש אוהבת את השיר הזה. ממש התחברתי אליו.
ממחר חופש!!!!
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
