אני כותבת עכשיו בחדר שלי, נחנקת משעמום. עוד כמה שעות אעביר את הכתוב על דף המשבצות אל המחשב.

ביום חמישי בערב הלכתי לאיינג'ל, יותר נכון אל הבית של סבתא שלה. היא נמצאת שם כי אמא שלה טסה לחו"ל והיא לא רוצה שהיא תישאר לבד. סבתא שלה גרה בעיר קרובה לשלי, והבית שלה לא ממש רחוק מהבית שלי. אני קצת מכירה את הסביבה, מאחר והקוסמטיקאית שלי גרה כמה רחובות סמוך, וגם סמארט הסבירה לי איך להגיע. דווקא הגעתי מהר ובקלות. אני ואיינג'ל צפינו קצת בטלוויזיה, ואז סמארט באה. היא חזרה יום לפני מאנגלייה. היא הביאה לנו מתנות. ארנק קטן שחור של נייק. היא פשוט גאון. רק לפני שבוע אמרתי לאמא שלי ולאחותי שאני צריכה ארנק חדש. הטלווזיה דלקה ברקע ומדיי פעם צפינו בה, אבל רוב הזמן דיברנו. אחרי שסמארט הלכה, אני ואיינג'ל רקמנו תוכנית, שנועדה לשדך בין שאי לסמארט. בתור התחלה, צריך לומר לסמארט שאני לא מאוהבת או משהו כזה בשאי. אח"כ, שאי יאמר לסמארט שהוא מאוהב במישהי, ואז נדבר איתה בדרך אגביות ובסתמיות על הנושא, ונבחון את תגובתה. אם היא מראה קנאה, זה אומר שהיא מרגישה כלפיו משהו. ואז נמצא דרך לשלוח את שאי לומר לסמארט את מה שהוא מרגיש. שאני מעלה את זה על הכתב, זה נשמע לי ממש טיפשי.....בערך באחת וחצי החלטתי לחזור הבייתה.  ובמקום ללכת הבייתה הלכתי לאיבוד. סיטואציה מאוד לא נעימה, ללכת לאיבוד במקום לא מוכר ברבע לשתיים בלילה. אחרי כמה סיבובים ברחובות שהובילו אותי לשום מקום, איתרתי את הרחוב שבו הקוסמטיקאית שלי גרה, הלכתי עד לביתה, ואז חזרתי הבייתה. מסתבר שפשוט טעיתי בכיוון. הרגשתי מאוד מטופשת.

אתמול שוב הלכתי לאיינג'ל, לבית האמיתי שלה הפעם, כשבאתי היו שם סמייל וסטאר. ישבנו במטבח ומאוחר יותר הגיעו סמארט ועוד ידיד שלי, ע'. רוב הזמן סמייל סיפר חוויות שלו מאילת והראה לנו תמונות. במהלך כל הערב, סמייל פשוט התנהג כלפיי בצורה מגעילה. אני כבר מתחילה לשנוא אותו. בערך ב11 וחצי סטאר וסמייל הלכו לעוד "חברה" שלנו – א'.  כעבור שעה בערך ע' הלך, ונשארנו סמארט איינג'ל ואני לדבר ולאכול גלידה. בשתיים, כשסמארט הלכה הבייתה, אני ואיינג'ל הלכנו לא'. בהתחלה היא התבלבלה בכיוונים וחשבו ששוב אני הולכת לאיבוד. אבל בסוף מצאנו את הדרך הנכונה. שבאנו לתוך הבית, היו שם דיי הרבה ילדים שאני לא ממש מכירה והתחלתי להרגיש לא נוח ולא שייכת. אני ואיינג'ל עברנו למרפסת ששם היה אוויר. רוב הזמן דיברנו עם האנשים שבאו למרפסת, ודיברנו בינינו לבין עצמנו – בעיקר על שאי. איינגקל אמרה שהוא נשמע ממש עצוב וחסר התלהבות. אני חייבת לדבר איתו לבדוק מה קרה לו...הוא תמיד מעודד אותי שאני עצובה, וכואב לי לשמוע שהוא עצוב. הוא בין המעטים שבאמת אני אוהבת ובאמת אכפת לי מהם. שלחתי לו הודעה בשלוש ומשהו בלילה, אבל הוא לא ענה. בערך בארבע וחצי סקורפיו ועוד כמה החליטו שהם הולכים הבייתה אז הלכתי איתם. ירדנו במעלית, וכמה בנים מבחוץ תקעו אותנו. איכשהו הם גרמו למעלית להיפתח ולדלת החיצונית לא להיפתח. וסקורפיו עוד סגרה את האור וזה העצים את אפקט הפחד. שבסופו של דבר יצאנו מהמעלית, איזו שכנה התחילה לנבוח ולצעוק עלינו. האמת, היא צודקת. בחמש וקצת הגעתי הבייתה והלכתי לישון.

היום רוב היום ישנתי והסתכלתי בטלוויזיה. לא מזמן באו אלינו אורחים, מס' חברים של ההורים שלי. לאחד מהזוגות שם יש ילדה שאני והאחיות שלי מחבבות במיוחד, כי היא קצת בהמה. בכל אופן, אותה אחת נכנסה לי לחדר בדיוק שמיינתי את החומר הלימודי שלי, והתחילה לחפור. עכשיו אני תקועה בחדרי, משעמם וחם לי. דיברתי לא מזמן עם סטאר בטלפון, שיחה קצרה יחסית, גם בגלל שהיה רעש וגם בגלל שכבר אין לנו ממש על מה לדבר.

ביום שני בבוקר כל המשפחה נוסעת לארבעה ימים לקיבוץ צובה ליד ירושלים. אני לא עוד לא החלטתי אם אני באה או לא. לא ממש בא לי ללכת כי אני בטח אמות משעמום. טוב נו נראה כבר.
שבוע טוב!