אני ממש לא אישה של בוקר. לרוב כשאני קמה בבוקר, אני תמיד, תמיד מאוד עייפה ולא משנה כמה ישנתי לפני. אני שונאת לקום בבוקר ואני מאוד לא סימפטית לאנשים בבוקר, אני יכולה להיות מאוד עצבנית ורגזנית, ובכלל – עדיף שלא לפנות אליי אם לא פניתי אליכם קודם.
שעות הקימה שלי משתנות. יש ימים שאני לא לומדת – ראשון, שישי ושבת (מן הסתם), אז אני קמה ביקיצה טבעית ובגישה קצת יותר רגועה ופחות זועפת. פעם הייתי מסוגלת לישון עד הצהריים, לרוב בימים שבהם אני לא צריכה לעשות שום דבר אני קמה בסביבות 9-10.
גם בימים שבהם אני לומדת השעות משתנות, כי כל יום אני מתחילה ללמוד בשעה אחרת. לרוב אני קמה בין שעה (כשאני מתחילה ללמוד ב-10 או ב-12) לבין שלושת רבעי שעה (כשאני מתחילה ללמוד ב-8:30) לפני שאני צריכה לצאת מהבית.
אני מתעוררת לצלילי שעון מעורר, שכרגע הצליל שלו הוא bad romance של ליידי גאגא – כן, כן, גם אני נפלתי בקסמי השיר הזה, וזה צלצול שבהחלט מעיר! והמחשבה הראשונה שעולה בי זה "שיט! כבר בוקר? אולי אני אבריז ואמשיך לישון?". אני לרוב נשארת עוד כמה דקות במיטה ומתמתחת. השלב הכי קשה, זה השלב של באמת לקום מהמיטה. בעיקר בחורף, כשקר וחשוך ואני רק רוצה להתכרבל בתוך הפוך.
אני מבינה שאני חייבת להיות אחראית והבטחתי לעצמי שאהיה סטודנטית למופת עם כמה שפחות הברזות, אז אני קמה בקושי רב ממיטתי והולכת לעשות... פיפי.
אחרי שסיימתי לרוקן את שלפוחית השתן שלי, אני חוזרת לחדר, בוחרת איזה בגדים ללבוש היום, כולל חזייה וגרביים, לוקחת את המחסנית של העדשות ובורחת למקלחת. בגלל שאני מאוד סובלת מקור, בחורף אני מתלבשת ליד התנור שבמקלחת. בקיץ אני מתלבשת בחדרי.
במקלחת יש לי סדר קבוע של פעולות:
- סידור גבות. כן, יש לי קטע כזה, בבוקר ובערב כשאני ליד המראה עם הפינצטה ביד, אני חייבת למרוט את השיערות הקטנות של הגבות. אני ממש אובססיבית לזה. ודווקא הגבות שלי לא דקיקות או משהו כזה, זה עושה לי טוב למרוט.
- מצחצחת שיניים + חוט דנטלי. החוט הדנטלי זה דבר חדש, לאחרונה סבלתי מדלקת בחניכיים ודימומים, ומאז שהתחלתי להעביר חוט דנטלי בשיניים השיניים גם נקיות יותר וגם אין לי דלקות!
- שוטפת פנים עם סבון פנים גרגרים של ניוואה.
- כשידיי ופניי נקיות אני מכניסה את העדשות לעיניים.
- שמה קרם פנים, גם הוא של ניוואה!
- מתפשטת (אתם בטח מדמיינים את זה, סוטים!)
- שמה דאודורנט – של דאב.
- מתלבשת.
אחרי שאני לבושה אני יוצאת מהמקלחת, מניחה את הפיג'מה שלי במקומה על המיטה ואת מחסנית העדשות הריקה גם כן במקומה שבארון, מסתכלת על הסלולרי לראות שאני בסדר עם הזמנים והולכת למטבח.
מצחיק איך שהפעולות האלו נורא אוטומתיות, אני אפילו לא חושבת עליהן.
במטבח אני מכינה לעצמי קפה (חצי מים, חצי חלב אחד אחוז, שניים סוכר. אחותי אומרת שזה קפה של נקבות), שמה בטוסטר שתי פרוסות לחם קל שאותן אני מורחת בגבינה בולגרית, ומכינה לעצמי סנדוויצ'ים ובקבוק מים.
אני אוכלת רק בימים שיש לי לימודים, אם אני לא אוכלת אני פשוט מתחילה להיות רעבה בצורה קיצונית.
את הארוחת בוקר שלי ואת הקפה אני אוכלת ושותה ביחד עם העיתונים. אני לא יכולה לקום בבוקר ולא לקרוא עיתון. פשוט לא. זה הרגל שיש לי מגיל מאוד צעיר. אני תחילה קוראת את העיתון הראשי, ואז עוברת למוספים.
אחרי שאני מסיימת לאכול ולשתות, אני מדליקה את המחשב הנייד. אני בודקת עדכונים בפייסבוק, ג'ימייל והבלוג. כאילו שמשהו השתנה בלילה.
לאחר שאני מתנתקת מהעולם הוירטואלי, אני מתאפרת – מייק אפ, איילנר, מסקרה וגלוס-אם אני לא רוצה להיראות כמו רוח רפאים שהרגע התעוררה משינה ארוכה, שמה בושם – ז'אדור של דיור, לוקחת גלולה, מסתרקת, נועלת נעליים ויוצאת את ביתי.
בימים בהם אני צריכה מתחילה מוקדם, יש אוטובוס ישיר לאוניברסיטה, אבל בימים שלא – אני צריכה לנסוע בשני אוטובוסים. התחבורה הציבורית בחיפה לא משהו בכלל.
לפעמים אני רואה אנשים שאני מכירה בתחנה, אבל אני מאוד לא ידידותית על הבוקר. אני אומרת "שלום שלום", ומעדיפה לתקוע את האוזניות הורודות שלי ולשמוע מוזיקה, אני פשוט לא מסוגלת לתקשר יותר מדיי.
אני מגיעה לאוניברסיטה, ותמיד קר לי נורא. כי יש את המזג אוויר ויש את המזג אוויר של האוניברסיטה. ולא משנה כמה חם יהיה כשאצא מהבית, אני תמיד צריכה להיסחב עם מעיל.
אני אומרת לעצמי "נו, רק שהיום הזה יעבור מהר. אני רוצה הבייתה!"
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
