רוב הזמן אני בסדר. לפעמים בלילה מגיעה הבדידות והמחשבות המעורערות/מהורהרות שלי. לפעמים מבליח בי עצב, ככה סתם באמצע  היום. לפעמים אני מנסה להירדם, ואני כל כך רוצה שמישהו יחבק אותי, חיבוק חזק ואמיתי.

קורה, קורים כל מיני דברים בזמן האחרון שגורמים לי להיות מבולבלת. כל מיני רגשות שונים ומשונים, שאני מנסה להסביר לעצמי. המקום הזה מזמן לא פרטי, ואין לי למי לספר. כאן, בטוח לא. אני לא מאשימה איש מלבד את עצמי.

אז זה השבוע האחרון לסמסטר. יש את מחר ואת חמישי, ואז שלושה שבועות של מועדי א', בכל הכוח. אני מסרבת להיכנע ללחץ, כי אני יודעת שאין סיבה שלא אצליח. אבל בכל זאת לעיתים מתנגבים החששות. אולי אני לא עושה משהו נכון. אפילו שאני מכירה את עצמי פחות או יותר ויודעת איך עליי ללמוד, אני עדיין דואגת. למרות ההצלחה במכינה של שנה שעברה, אני עדיין זוכרת את כל הפעמים שבהן ניסיתי ונחלתי כישלון ואכזבה צורבים. אבל אני מאמינה שיהיה בסדר, אני אוזרת את כל הכוחות ואחרוש, אחרוש, אחרוש.

הגוף שלי מתפרק. יש כל מיני כאבים ומכאובים וגם היה לי וירוס נוראי בקיבה שהשבית אותי. אני לא אוהבת את הגוף שלי ונראה לי שהוא מרגיש את זה. אולי אני צריכה לקבל את זה שהשמנתי ואי אפשר להיות כוסית תמיד.

אני מנסה להחליט מה בדיוק אני רוצה. והאמת היא, שאני פשוט לא יודעת. ואולי עדיף שלא להחליט.

גברים גברים גברים גברים.

נו מה, חשבתם אחרת?

פעם הגישה שלי הייתה שונה. חשבתי שאם אין מישהו שאוהב אותי, שאם אין לי חבר, אז משהו בי פגום. אני לא שלמה. הייתי מוכנה להיות עם כל אחד, רק שלא אהיה לבד. היום, אני לא מרגישה ככה. אני לא חושבת שזוגיות זה הדבר שיעשה אותי שלמה, שזה המפתח לאושר שלי. ברור שאני רוצה, אבל לא בכל מחיר.

ויש, בזמן האחרון, שרוצים. אבל אני לא מצליחה להרגיש דבר, אני לא מרגישה שאני מוכנה להתחייב. מצחיק, פעם לא הבנתי איך אפשר שלא לרצות. היום אני מרפה. ואולי זה עוד מנגנון הגנה שלי, של לא להיפגע שוב. ואולי הלב שלי כל כך שבור, שאני לא נותנת הזדמנות לחבר אותו.

אני מעדיפה לעשות סקס חסר משמעות, לתת את הגוף ולא את הלב. אני חושבת שהגישה שלי לסקס היא קצת כמו של בנים. אני לא מקשרת בין זה לבין אהבה. אולי מפני שהשלושה הראשונים היו... טראומתיים. הראשון היה בגיל 15 וחתיכת אדיוט ברמות שאין לתאר, השני אמר עליי מאחורי הגב דברים ממש מגעילים על המראה שלי והשלישי היה פסיכופת שחשב שלאהוב אותי זה להכריח אותי להיות השפחת מין שלו. נו, אז מה הקשר בין זה לבין אהבה? שלא תבינו לא נכון, כשעושים את זה עם אדם משמעותי, שאכפת, שאוהבים אותו ושהוא אוהב אותך- זה הרבה הרבה יותר טוב. וברור שאני מעדיפה את זה ככה. וברור שאני לא אכנס למיטה עם כל אחד, כמעט ואין לי סטוצים. רובם היו.. דברים בלתי ניתנים להגדרה, מסובכים מדיי. כאלו שהתחילו אבל נגמרו משום מה. ואולי הטעויות שעשיתי והבחירות הלא נכונות שבחרתי משפיעות עליי עדיין ודפקו לי קצת את המוח. אבל אנחנו אוהבים אותי ככה. ואולי סקס זה רק סקס, ואני סתם נקבה ממוצעת שחייבת לנתח ולחשוב על כל דבר.

יש בי כל מיני רגשות, לכל מיני אנשים, שאני עדיין לא מצליחה לעמוד על טיבם.

ואולי אני צריכה לוותר, אולי אני צריכה להשאיר מאחור, כי לא אצליח להתקדם ככה. אבל עדיין לא.

ואולי יום אחד הוא יגיע. ואני אדע שזה אמיתי. אולי אני צריכה לקחת לי פסק זמן. ואולי אני עדיין מקווה בסתר ליבי, במקום מסוים, שזו תהייה "האהבה הישנה, זאת שברחה לי".