אני מרגישה שהחום הזה גורם לכל תא אפור במוח שלי לזלוג.

חם לי ולח לי, אני נותנת לשיער שלי להתארך, להישרף ולדהות בשמש.

התחלתי לעשות קורס קיץ באנגלית, וזה אחד הקורסים הכי מיותרים וטיפשיים שקיימים בכל העולם כולו.

סתם דרך להוציא מהסטודנטים העשוקים עוד כסף.

אחרי הצהריים אני עובדת.

בין לבין אני עושה פילאטיס, מבזבזת את המשכורת שלי על בגדים והארון עדיין ריק, יורדת לים, מבלה עם החבר במזגן ונוסעת לת"א, לחגוג עם אחותי יום הולדת 20.

נפלה עליי תוגה.

כרגיל, כחודש לפני יום ההולדת אני נכנסת לדיכאון קיומי ולתחושות של בדידות.

פתאום קלטתי שאנשים שקוראים את הבלוג שלי מכירים אותי הרבה יותר מהאנשים במציאות.

פתאום קלטתי שאת רוב הפידבקים החיוביים וההערכה אני מקבלת מאנשים וירטואליים ולא מאנשים שסובבים אותי במציאות.

החבר שלי לא מפסיק להגיד לי ועליי דברים טובים ומדהימים ואני רק מפחדת שהוא יתעורר פתאום ויבין שאני כלום. לפעמים אני מרגישה שאני לא ראויה לאהבה שלו בכלל.