ברגע שיש לך פייסבוק, אי אפשר לזכות לטיפה של פרטיות. שום דבר לא נשכח. אנשים יודעים עליך דברים רק לפי הפרופיל שלך. אחד החידושים האחרונים של האתר הזה, זו האפשרות לראות תמונות ישנות של חברים בצד. כך, לעולם אינך שוכח רגעים מביכים, מצחיקים, מהנים, לילות של שכרות, חברים לשעבר.

לא מחקתי את התמונות המשותפות שלי ושל האקס שלי ולא הסרתי תיוגים, על אף שיותר משנה אנחנו לא חברים בפייסבוק ובערך שנה וחצי אנחנו לא ביחד. אין לי בעייה לזרוק פריטים ישנים לפח, אני בחורה שכל הזמן מסדרת, מנקה, מארגנת וזורקת הלאה. אבל תמונות בפייסבוק, זה משהו שקצת קשה למחוק. בכל זאת, אלו זיכרונות. ובכל זאת, זו הייתה תקופה משמעותית בחיים שלי, וזה שאני מוחקת- כאילו אני מוחקת את העבר שלי.

חבר שלי אמר לי פעם שלפעמים הוא רואה בפייסבוק בצד תמונות שלי עם האקס שלי. פעם חיפשתי בבלוג תמונות של אחד החתולים של אבא שלי כדי להראות לו, ואיכשהו עברתי על תמונות שלי ושל האקס. וראיתי שזה עושה לו צביטה בלב, שזה לא היה לו נעים. השבוע באמצע השיעור הסתכלנו על התמונות הישנות שלי ואמרתי לו להעביר קדימה, כי יש תמונות שלי ושל האקס שלי. אמרתי את זה בנימה משועשעת. הוא עשה פרצוף. שאלתי אותו אם למחוק את התמונות. הוא משך בכתפיים ואמר שהוא מחק את כל התמונות שלו ושל האקסית שלו ושאני אעשה מה שאני חושבת לנכון. והאמת, שזו לא השיחה הראשונה שלנו על הנושא הזה.

אני יודעת שזה לא נעים לראות תמונות של החברה שלך עם גבר אחר. בעיקר שזה מופיע כל הזמן וכולם יכולים לראות. אני יודעת שהייתי מרגישה לא טוב ומקנאה אם הייתי רואה תמונות של החבר שלי ושל האקסית שלו. אני זוכרת שרק בהתחלה שלנו, עוד לפני שהוא והאקסית שלו היו פרודים לחלוטין היא כתבה לו "אוהבת אותך". אני זוכרת שהסתכלתי בתמונות שלהם והיתה לי תחושה לא נעימה. אני מתארת לעצמי שאם התמונות האלו היו נשארות ומדיי פעם מהבהות לי על המסך- הייתי מרגישה ממש לא טוב.

אז למה לי להתעקש? זה לא שאני מוחקת את התקופה, או את הזיכרונות. הרי הוא תמיד יהיה חלק מחיי ולעולם לא אשכח אותו. היו לנו שלוש שנים נהדרות ביחד והוא איש מקסים ונהדר ותמיד יהיה לי אכפת ממנו ואני מניחה שלו יהיה אכפת ממני. ובכלל, למה אני צריכה את התמונות האלו? אני נמצאת עם מישהו אחר, שככל הנראה יהיה בעלי. טוב, אולי אני מקדימה את המאוחר אבל אנחנו כבר מדברים על לעבור לגור ביחד ומתככנים את זה, וכן, דיברנו גם על חתונה.

אז מחקתי. מחקתי את התמונות והורדתי את התיוגים. אני לא אשקר, היתה לי צביטה בלב. פתאום צפו לי זיכרונות. אבל זו רק צביטה של נוסטלגיה ולא של רגשות. אנחנו מדברים מדיי פעם, בג'מייל. דיברנו לפני כשבוע, הוא שאל אותי אם אני בסדר ולא נפגעתי מהשריפה ופעם האחרונה לפני זה הוא התקשר אליי ביום הולדת לאחל לי מזל טוב. לפני זה היו תקופות שדיברנו יותר ותקופות שלא דיברנו בכלל. לא דיברנו שיחות פוצי- מוצי. על הלימודים ומה שלום המשפחה בעיקר. הוא יודע שיש לי חבר. האמת שלא ממש אמרתי לחבר שלי שאנחנו בקשר. השבוע מישהו שפעם היה לי איתו משהו שלח לי הודעה שהוא מופיע ואמרתי לו שלא אבוא אבל שיהיה בהצלחה. גם על זה לא סיפרתי לו. אני לא יודעת למה. חשבתי האם לספר או לא. אל תבינו לא נכון. אין לי שום רגש כלפי אף אחד מהם. אני אומרת שהאקס שלי מקסים והיה לנו טוב ביחד וכמובן שאכפת לי ממנו במובן מסוים וארצה שיהיה לו טוב, אבל אין לי רגשות כלפיו. אז למה אני מסתירה? אני חוששת שאם אספר זה ישתמע כאילו זה ביג דיל. כאילו זה איזה סיפור, למרות שזה ממש לא. סתם הודעה שההוא שלח. שיחת חולין ששוחחתי עם האקס שלי. אבל אם זה לא ביג דיל, אז למה אני צריכה להסתיר? אני יודעת שהחבר שלי לא בקשר עם האקסיות שלו. בעצם אני יודעת ששתיים מהן חברות שלו בפייסבוק. אחת הייתה חברה שלו בגיל 16 והוא פגש אותה כשהייתי איתו איזה פעמיים, עם החבר שלה והם התחבקו ואמרו שלום ועוד אחת שהייתה משהו לא ממש רציני מגיבה לו בפעמים מאוד רחוקות. האקסית האחרונה שאיתה הוא היה הרבה זמן- לא מדברת איתו, אפילו שבשריפה היא שלחה לו הודעה. אני יודעת שאני הייתי רוצה לדעת אם הוא היה מדבר עם האקסית שלו, או בעצם עם כל אחת. ואם אני מסתירה, אז זה אומר שכביכול יש לי מה להסתיר, למרות שממש אין לי. אני יודעת שקצת גלשתי מהנושא, אבל הנושא הזה של זוגיות ושל חברים לשעבר יכול להיות מאוד סבוך. אני תוהה מהי הדרך הנכונה.