אלו היו שבועיים מאוד מעייפים מבחינתי- מלאים בלמידה וייאוש. אמנם היו לי 4 מבחנים, שניים מהם היו בסטטיטסיקה (אני צריכה ללמוד סטטסיטיקה גם במסגרת החוג לסוציולוגיה וגם במסגרת החוג לשירותי אנוש, כן זה דבילי), אחד בתיאוריות סוציולוגית ואחד בניהול קריירות, אבל מאחר ולשני המבחנים העיוניים כמות החומר הייתה ענקית- נאלצתי ללמוד גם לסטטיטיקה וגם למבחן עיוני בו זמנית.

זה לא כזה קל כמו שזה נשמע, כי לא השקעתי את כול כולי בסטטיטסיקה.

לסטטיסטיקה בשירותי אנוש בקושי למדתי. העדפתי ללמוד למבחן שהיה יומיים אחריו בניהול קריירות - שכמות החומר בו הייתה עצומה עם המוני פרטים לזכור.

לקחתי צ'אנס. הסמכתי על זה שלמדתי לסטטיסטיקה של סוציולוגיה, הסתמכתי על זה שפתרתי מבחן לדוגמא וכמעט כל התשובות היו נכונות (ואלו שלא- לא בגלל חוסר ידע אלא בגלל חוסר תשומת לב), הסמכתי על זה שיהיה חומר פתוח. אז רק סידרתי את הקלסר ועברתי שוב על החומר ופתרתי נכונה עוד 11 שאלות לדוגמה.

לצערי המבחן היה מאוד קשה. זה היה מבחן של פאקינג שלוש שעות!!! בסוף המבחן כבר המוח שלי לא קלט, לא עבד ועשיתי טעות ממש מטומטמת. אני יודעת שגם אם הייתי משקיעה יותר, כלומר- עוברת שוב על התרגילים שהגשנו במהלך הסמסטר- לא היה לי יותר קל, כי התרגילים היו קלי קלות בהשוואה למבחן ומאוד טכניים. היו כמה שאלות שפשוט ישבתי עליהן וחשבתי וחשבתי וחשבתי...

כולם יצאו המומים ומיואשים.

באמצע המבחן המרצה ביטלה שאלה אחת שייתנו לנו את מלוא הנקודות עליה ושמעתי שיהיו עוד פקטורים, אבל אלו רק שמועות.

אני מנסה להתנחם בזה שהמרצה היא מרצה תותחית שאכפת לה מהסטודנטים והיא תהייה איתנו בסדר.

המבחן בסטטיסטיקה של סוציולוגיה גם לא הלך משהו. אפילו שהשוותי עם שתי בנות עם התשובות וכאילו יצא שעניתי נכון, עשיתי טעות של 10 נקודות. טעות טיפשית, שתוך כדי פתירת המבחן הרגשתי שאני עושה משהו לא נכון. גם הלחץ, גם אורך המבחן וגם השעה המטופשת - 17:00! מי עושה מבחן בשעות האלו, ועוד בסטטיסטיקה?

אחרי המבחן הייתי כל כך מבואסת, כמעט התחלתי לבכות. חבר שלי היה ממש חמוד ולקח אותי לאכול. הלכנו למסעדה האהובה עלינו ואני הזמנתי סטייק אנטריקוט בחמאה וקונפי שום, מדיום, מדמם... יאמייי. ואכלנו גם קינוח אלוהי- מעיין מאפה בננות עם שוקולד וסירופ שוקולד... משהו באמת מיוחד! אוכל טוב יכול להיות נחמה נהדרת.

היה גם מבחן בתיאוריות סוציולוגית. זה המבחן שהכי חששתי ממנו- בגלל שלא הבנתי כל הסמסטר על המרצה מדבר. הייתי מנסה לכתוב, אבל הוא מדבר ואף משפט לא קשור למשפט שלפניו. הוא אמנם מעלה מצגות, אבל הן בראשי פרקים. השלמתי הרצאה וחצי מבחורה שבאמת כותבת כל מה שצריך והיא תלמידה טובה ופשוט זה לא מובן. גם שלחו לנו חומר מהאגודה- אבל היו בו המון דברים לא רלוונטיים ומה שכן היה רלוונטי היה כתוב בשפה לא ברורה בעליל! יש לי רמה גבוהה ואני קוראת המון ובאמת שהיו משפטים שלא הצלחתי להבין מה רוצים ממני. הגעתי למבחן בהרגשה לא טובה. בסופו של דבר היה יחסית בסדר, ידעתי לענות על השאלות. בסוג המבחן האלו אי אפשר לדעת אם הצלחת או לא, במבחנים עיוניים שדורשים מסות של חומר לעולם אין לדעת אם כתבת תשובה שתספק אותם.

היום היה המבחן האחרון בניהול קריירות. שמחתי שלמדתי אליו טוב כי הוא ממש דרש התמקדות בפרטים הקטנים. יש לי זיכרון צילומי אז זכרתי איפה הדברים היו כתובים לי ואיך- המחברות שלי ממש מסודרות ומקושטות- כותרות בצבעים, מרקרים, קווים צבעוניים. רק ככה אני זוכרת מה קשור למה. בכל מקרה, הלך לי טוב, אבל אני לא רוצה לצפות כדי לא להתאכזב.

חוץ מזה יש לי קורס בשיטות מחקר שהוא שנתי ולכן המבחן יהיה סמסטר הבא. יש לי עבודה להגיש ולצערי היא בזוגות. אני שונאת לעשות עבודה בזוגות גם כי אין לי זמן להיפגש ואני סומכת על עצמי וגם כי אין לי זוג. אני אבקש אישור מהמתרגלת לעשות לבד, היא חמודה אז אני מקווה שהיא תסכים.

בין לבין אני והחבר חגגנו שנה ביחד. קניתי לו בוקסר חמוד ושמתי אותו בתוך כוס עם ציור של לב, ביחד עם מכתב שכתבתי לו ואת כל זה עטפתי יפה בצלופן. הוא קפץ לבקר אותי והביא לי זר פרחים מקסים ומכתב מרגש. אנשים שואלים למה אנחנו לא עושים איזה משהו "מיוחד". בעיניי זה שטויות. נכון, זה פרק זמן לא מבוטל ואנחנו מציינים אותו, אני לא חושבת שאהבה והשקעה בקשר נמדדים בכמה מתנות קונים ובאיזה סכום ואיזה אירוע מפיקים. אמרתי לחבר שלי שאני לא רוצה שנעשה מזה ביג דיל ובמקום להתחיל להשתגע ולהוציא כספים- עדיף לחסוף את הכסף הזה ולנסוע ביחד לחו"ל. מה שחשוב זה הקשר, זה הזוגיות שלנו. אנחנו יוצאים, קונים אחד לשנייה מתנות, משקיעים ודואגים אחד לשני ככה סתם, בלי אירוע מיוחד. לכן אני חושבת שכל ההפקות האלו שאנשים עושים לפעמים כדי לציין איזה מאורע כמו יום האהבה או יום השנה וחודש מיותרות.

אז עכשיו אני מחכה לציונים ובינתיים עד שהם יגיעו אני מנסה לנוח. היום היה סוף סוף יום שקט ורגוע בלי שאצטרך לחשוב על לימודים. אפשר לראות "היפה והחנון" בשקט ולאכול פנקייקים בלי להיות מוטרדים ממבחן. בא לי לעשות שופינג, לנסוע לת"א, לצאת וליהנות, להרגיש קצת את החופש הקטן הזה לפני שסמסטר ב' מתחיל.

תחזיקו לי אצבעות שיהיו לי ציונים טובים ובלי מועדי ב'!