ביום שישי בערב, עשינו חידוש מרענן: יציאה לסנוקר. האמת, לא היה לי ממש מצברוח.

קמתי מהשינה עם גב כואב, ראש כואב ובחילות מעצבנות.

עד לרגע האחרון לא הייתי בטוחה באמת שאני הולכת, אבל עמרי התקשר ושאל ללא הרף "את הולכת נכון? נכון? נכון?" ענת לקחה אותנו,כולל את המור, ונסענו למקום שיש בו את הסנוקר, וחיכינו לאלון, גיא ורועי שבאו במונית. וחיכנו באוטו דיי הרבה זמן.

בסוף מצאנו אחד את השני (אווו כמה מרגש!) ועלינו לאולם, וקיבלנו חדר משלנו. אחחח אנחנו ממש V.I.P.

אני ממש לא יודעת לשחק. אצל הדודים שלי יש שולחן כזה בבית, אבל אף פעם לא ניסיתי יותר מדיי לשחק עם זה. אז אני ממש גרועה. אבל ברמות. אז לא ממש שיחקתי. ועמרי אמר שדווקא מתאים לי לשחק, כי אני  הכי מתקרבת ללהיות ערסית. בגלל שהיו לי חברים ערסים. אבל זה ממש לא נכון. זה היה ממש מעליב.

אחרי כן שירדנו למטה ראינו את רויטל, דרור, חופית, ערן וחיית המחמד. יצאנו החוצה, וחשבנו המון זמן מה לעשות עכשיו.

החלטנו שבאים אל אלון. לא היה מקום לכולם באוטו, ככה שיצא שגיא ורועי היו צריכים לבוא במונית, אבל כרגיל הם הבריזו ואפילו לא טרחו להודיע לנו. ממש חוצפה.

ישבנו אצל אלון וסתם הייתי שפוכה מעייפות, והם לא הפסיקו לחפור על דברים משעממים, וחשבתי שכבר היה עדיף להישאר בבית.

חזרתי בערך בארבע ומשהו.

היום אחרי הצהריים הלכתי לבקר את מורני. והיה ממש ממש כיף! לקחתי ממנה 19 ספרים. כן, קראתם נכון. מה לעשות, יש לי המון זמן פנוי, ועדיף שאני אנצל אותו בקריאה.

גם אחרי שלקחתי את הספרים, הספרייה שלה הייתה מלאה. חוץ מזה, היא כתבה לי משהו לספר מחזור:

"הכתיבה אצלה כישרון חבוי ומדהים,

צנועה מאוד ואוהבת ת'חיים,

בדם שלה זורמים 'היהודים',

שקטה שקטה, אבל סוערת מבפנים."

וזה ממש יפה, ומשקף אותי הרבה יותר טוב. עכשיו בטח רויטל תעלב שאני משנה (כי היא כתבה עליי בפעם הקודמת) אבל לא ממש אכפת לי. זה מה שאני רוצה וככה זה יהיה.

אחר כך גם הילה הגיעה, והיא גם החזירה אותי הבייתה! (טוב נו, יש לה מלווה, אבל למה להיות קטנוניים?). והיא נוהגת טוב.

ובכלל, זה היה סופשבוע שהתחיל לא משהו, אבל הסתיים טוב.

ובנימה אופטימית זו, אלך לאכול משהו כי בטני מקרקרת, ואז להתחיל לקרוא.

(כמובן שזה בסדר שאחותי תשב כל הלילה במחשב ואני לא. מאוד פייר. אבל מאוד. ארגגג)