"אנחנו צריכים לדבר..."

"אוקיי....דבר...."

"אני חושב שאנחנו צריכים לנתק קשר אני מצטער..."

"אפשר לדעת למה?"

"אני מצער קשה לי לשמור איתך על קשר של ידידות זה קרוב מידי בשבילי ואני לא יכול להמשיך ככה..."

"מזאת אומרת 'קרוב מדיי בשבילי'?אתה לא יכול להיות ידיד שלי וזהו?

אני לא מבינה איך פתאום זה הגיע...אנחנו לא יותר מדיי קרובים, אני לא מבינה מה פתאום נזכרת בזה..."

"אני לא יכול לשמור איתך על קשר זה קשה לי..."

"אולי במקום לתת לי משפטים שלא מובילים לשום מקום והם חסרי פשר

תסביר לי מה לכל הרוחות גורם לך להרגיש ככה פתאום?  אני ממש לא מבינה מאיפה זה נפל עליך פתאום. או שזה לא פתאום וזה היה ככה תמיד ועכשיו משום מה נזכרת בזה."

"פשוט אני רוצה להתנתק ממך קצת אני מרגיש שאנחנו יותר מידי ביחד וזה מפריע לי..."

"זה אחד הדברים הכי מוזרים...להפך, בזמן האחרון אנחנו בקושי בקשר....

אבל אתה יודע מה, איך שאתה רוצה. תעשה מה שבא לך.אני לא מכריחה אף אחד.שיהיו לך חיים טובים. אבל שלא תטרח לדבר איתי יותר אי פעם בחיים.

כדי ש'לא יהיה לך קשה'."

"אני מצטער אני חייב...זה לזמן מוגבל...אני לא יודע לכמה זמן...אל תדאגי יהיה טוב מבטיח."

"פעם אחת בחיים שלך,תפסיק לשקר. תעשה לי טובה ואל תמרח אותי, תפסיק לעשות מהכל דרמות. תעשה מה שאתה רוצה, זה ממש לא מעניין אותי."

"מה לא מעניין?"

"לא מעניינות אותי השטויות שאתה ממציא!"

"לא ממציא כלום באמת..."

"לא בכלל לא, ממש לא, אתה לא ממציא כלום. אתה סתם מבלף לי פה.

פתאום 'נורא קשה לי, אני לא יכול לעשות המינימום ולהגיד לך שלום בבוקר ולשאול אותך לשלומך מפחד ששרירי הפה שלי ייתפסו'".

"יותר הקטע של להתקרב אליך יותר מפחיד אותי..."

"ממתי אתה כל כך קרוב אליי? ולמה שפתאום תתקרב אליי?"

"לא יודע ולא רוצה להסתכן...אני מעדיף לשמור מרחק סביר..."

"להסתכן! מי שישמע! נכון, אני אוכלת את מי שמתקרב אליי.

או שבעצם אני רוצחת.  אני לא מבינה את הקטע של ה'להסתכן'".

"קחי את זה כמו שאת מבינה לא יותר..."

"אני מבינה את זה טוב מאוד. אני מבינה למה אתה מתכוון ולמה אתה חותר.

אז רק שתדע, שלא כל העולם סובב סביבך,ובעיקר לא אני.אז תמחק מחשבות כאלו מהראש שלך. אני לא בובה שאפשר לשחק איתה. פעם כן רוצה לדבר איתי,פעם לא רוצה לדבר איתי, אני לא יו יו, מצטערת. אז אם אתה מרגיש כל כך רע עם עצמך, שיהיה לך בכיף, תעשה מה שבראש שלך...אני לא אכריח אף אחד להיות איתי בקשר או משהו כזה. בטח שלא אותך. אז אני כל כך דואגת לך, שלא תרגיש רע עם עצמך ותהייה אומלל, אז גם אל תטרח לדבר איתי יותר אי פעם. שלא תעז אפילו."

"ואם התקופה תעבור לי ואני אצטרך אותך?"

"סליחה?!?!?!?! אתה יודע מה, אם ככה אתה מתייחס אליי, אתה באמת לא שווה את הדיבורים שלי איתך. מה אתה חושב שאני? איזה יו יו? איזו בובה?

מה לכל הרוחות אתה חושב? שאין לי רגשות, שפעם שאתה צריך אותי אתה תדבר איתי וכשאתה לא אתה תתעלם ממני? אתה פשוט מגעיל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

"לא אמרתי שאם תצטרכי אותי אני לא אדבר איתך... עכשיו את מרגישה בסדר גמור והלימודים בסדר וגם חיי החברה... אם תרצי משהו אם יהיה לך קשה אני תמיד אהיה פה בשבילך...את חשובה לי ואני לא אנטוש אותך פשוט אני רוצה טיפה להתרחק. את לא יויו ולא כלום... תני לי את הזמן שלי קצת..."

"אתה פשוט דוחה. אתה מגעיל אותי. אני לא מאמינה שהייתי חברה שלך,

ואני לא מאמינה שבכלל אהבתי אותך. אתה מתייחס אליי הכי מגעיל שבעולם, וממש לא מגיע לי יחס כזה. אתה חושב שהייתי מדברת איתך בגלל שהיה לי רע ועכשיו שנדמה לך שהכל כל כך טוב איתי, אז אתה מתרחק ממני? תחשוב קצת על ההתנהגות שלך מהצד ותבין כמה אתה מגעיל."

"תנסי להבין שאני לא הולך לשום מקום אני פשוט רוצה קצת מרחק...

אני מתרחק לא בגלל שאת מגעילה אלא בגלל שאני לא רוצה להתקרב אליך יותר ממה שהתקרבנו כבר כי זה לא מתאים לי...אני פשוט רוצה שתדעי שאני כאן בשבילך תמיד לא משנה מה ואיך ולמה אם תרצי משהו ויהיה חשוב תדעי שאני כאן בשבילך...תני לי שבוע טוב? בבקשה אל תכעסי אלי אני יודע שקשה להבין."

"אני לא כועסת. אני פשוט מרגישה מפגרת, על זה שבכלל האמנתי שאכפת לך ממני, על זה שבכלל האמנתי שאיכשהו אתה בן אדם נורמלי. אבל כנראה שטעיתי.כנראה שאתה חושב שאני איזו בובה על חוט, שאפשר לשחק איתה ולמשוך לה בחוטים. כי מי שאני בכלל מרשה לו להתקרב אליי ומרשה לי להתקרב אליו אמור להיות שם תמיד. בטוב וברע. אבל אתה לא כזה. כמה חבל ששוב אני טועה."

"באמת שאכפת לי ממך, בגלל זה אני מתרחק כי אני חושב שזה לא בסדר...

אני בן אדם נורמלי שרוצה שקט בנפשו...אני חושב שאת ילדה נורמלית ומדהימה שיש לה פוטנציאל להמון דברים ולא למשחק תאמיני לי...אני כאן למקרי חרום במקום כל הזמן... אבל לשבוע רק לרע..."

"אתה כנראה לא מבין. אתה כנראה בטוח שאפשר לשחק לי ברגשות

ולשחק בי. אז שתדע, אני לא הבובה שלך. ועם כזה יחס - אני לא צריכה ממך שום טובות."

"אני מצטער...תני לי שבוע בבקשה...אני אחזור לדבר איתך רק תני לי לברר עם עצמי מה קורה..."

"תעשה מה שאתה רוצה. אתה חי באשליות אם אתה חושב שאני איזו בובה על חוט....."

"את נותנת לי שבוע?"

"אני לא נותנת לך כלום. נמאס לי שאתה משפיל אותי ורומס אותי כל הזמן."

"לא משפיל ולא רומס באמת...רק מנסה לברר."

"לברר מה? האם האדיר המצוי מסוגל לקיים מינימלי איתי? זה מה שאתה מנסה לברר? נכון, באמת קשה. אפילו לפתור בעיות בפיזיקה גרעינית זה יותר קל."

"לראות אם אני יכול לבסס את הקשר שלנו ביחד ואם זה מתאים להתקרב אליך ואם אפשר להתקרב אליך בלי שאני אדחה אותך או בלי שנתקל בדברים אחרים...בסדר?"

"אתה יודע מה, באמת שלא מגיע לי כזה יחס. באמת שלא. אז אל תדבר איתי אף פעם. אני אחסוך לך את זה."

"איך שבא לך..."

"השיחה הזאת נגמרה וכל הקשר הזה. ממש לא בא לי שתתייחס אליי ככה."

"אני אתן לך לחשוב על זה ותני לי תשובה שאני אחזור...ביי!"