אתמול היה לי יום חופשי, וקמתי לבוקר חשוך. ירדו כמויות של גשם, בתוספת רעמים וברקים. זה היה ממש כיף. סוף סוף מרגישים קצת חורף.

לקראת הצהריים סבתא לקחה את אחותי הקטנה לקריון לכבוד יום הולדתה שהתקיים יום קודם. אני ואחותי האמצעית החלטנו להצטרף אליה. ומתי נזכרתי לקום מהמיטה ולהתארגן? כשסבתא שלי התקשרה והודיעה שהיא מחכה לנו. לא הפסקתי לקלל וניסיתי להתארגן במהירות שיא. הצלחתי איכשהו לאפר את עצמי בשתי דקות.

קודם כל הלכנו לבית קפה – מסעדה, והאחיות שלי הזמינו תפוחי אדמה ברוטב שמנת ופטריות, ואני שתיתי קפה וקצת אכלתי מהן. ואח"כ גם התחלקתי בעוגה שהזמנו עם הזיקוקי דינור – עוגת שוקולד חמה בתוספת קצפת וכדור גלידה בטעם וניל עם פצפוצי שוקולד (הבטן שלי עושה קולות של רעב).

גם אמא שלי באה, ואחרי זה הלכנו לחפש לאחותי מתנה.

היא החליטה שהיא רוצה מכנסיים בצבע שחור, אבל לא מצאנו כאלו, אז בסוף קנו לה שתי זוגות נעלי ספורט, ממש יפות.

היום לא היה לי חשק לקום מהמיטה. אבל איכשהו גררתי את עצמי לשיעור אנגלית. וזה היה כל כך, אבל כל כך משעמם. תרגיל אחד עשינו במשך שעה. אני הייתי היחידה בכיתה שהצליחה להבין למה משפט מסויים לא נכון מבחינה דקדוקית. אני מרגישה כל כך חכמה.

אחרי זה היה לנו מבחן במתמטיקה, שמיותר לציין שלא למדתי אליו. אבל הלך לי דיי טוב, בתקווה שעשיתי את השאלה האחרונה נכון.

אחרי זה ניסיתי להכין את עצמי נפשית ללימודי ביולוגיה. הלכתי ללוח ביטולים ומה אני רואה? אין ביולוגיה!!! אחחח האושר.

המשקל שלנו לא עובד, וזה משגע לי את המוח. אני חייבת לדעת אם הורדתי במשקל או לא. טוב, אני אובססיבית. לפני כמה ימים קראתי פוסט שמישהי בולמית כתבה, וכל כך הזדהיתי עם מה שהיא כתבה. (לא, אני לא בולמית, הלוואי והיו לי את הכוחות להקיא בכל פעם שאני רוצה). שעשיתי את העבודה על האנורקסיה, פשוט מצאתי את עצמי שם. נכון, אני מודעת לבעייה, אבל אני חיה איתה. זה לא שאני מרעיבה את עצמי או משהו כזה, אני פשוט רוצה להיות רזה. אני רוצה שלפחות במשהו אחד אני אצליח. (אני יודעת, זו תפיסה מעוותת).

אני ואדיר עדיין לא מדברים. ואני נתקלת בו דיי הרבה בבית ספר, ואנחנו גם לומדים מתמטיקה ביחד. זה פשוט הרגשה לא נעימה. כואבת אפילו.

אני יודעת שאולי טוב לי בלעדיו, אבל בכל זאת.....