יום שישי סוף סוף יכולתי לישון עד מאוחר. בתיאוריה. משום מה התעוררתי ב 11 וחצי. וזה ממש מוקדם בשבילי.

אז עשיתי שיעורי בית בלשון, סידרתי את החדר והארון, ראיתי טלוויזיה, ישנתי שוב.

בערב הלכתי לאיינג'ל. כשבאתי אליה היו שם ניים, סמייל ושאי. אח"כ סמארט הגיע ואז סימפל הגיע. כולם חוץ ממני וסמייל שיחקו "קארה קופה". אבל זה בסדר, כי אחותה הגדולה של איינג'ל לימדה אותי את סמייל ואת סימפל (שלא שיחקה באותו זמן) משחק אחר בקלפים. המשחק ממש דבילי ומצחיק. אני לא אוהבת משחקים של חכמים עם הגיון ושטויות. זה לא כיף. בשביל זה יש שיעורי גיאומטריה. אחרי כמה משחקים (שניצחתי ברובם) אני וסימפל הלכנו למטבח. וגררנו את שאי איתנו. ואז כולם באו. בזמן הפשיטה על המטבח סמייל העיר לי איזו הערה בקשר למה שקרה בינינו. וסימפל חייכה את החיוך הממזרי שלה. הוא נתן לי מבט רצח והתחיל לצעוק "לא נכון. לא סיפרת לה" או משהו כזה. לקח לי זמן להודות שכן. ואז התחלנו לריב, וגם סימפל הצטרפה, וכמעט עשו לי לינץ'. יאללה, שיילך להזדיין. לא מגיע לו בכלל. לפחות אם הוא היה נחמד לפחות ולא מתנהג אליי בצורה בהמית, אז אולי הייתי טורחת לשמור על זה בסוד. וזה גם הסוד שלי. וגם לי מותר לספר למי שאני רוצה עם מי ומה התנשקתי. זאת בעייה שלו שהוא גרר אותי לנשיקה וכל השאר. אני לא עשיתי כלום. כן, עודדתי אותו, אבל מי שבסופו של דבר התחיל ולקח את היוזמה – רק הוא. והוא יכול להמשיך לכעוס ולצעוק ולשנוא אותי עד מחר. לא מזיז לי. ועל הפרנציפ סיפרתי לסימפל את זה. בכוונה. דווקא. ולא אכפת לי שכל העולם יידע את זה. כאילו אפשר לחשוב. ולא מעניין אותי כל יפי הנפש שאומרים לי שזה לא יפה שבגדתי באמון שלו. נמאס לי להיות החמודה המתוקה והטובה שאכפת לה מכולם ולא תפגע באף אחד, וגם שהיא כן פוגעת אז מייד היא תתחרט ויהיו לה רגשות אשם והיא תבקש סליחה. לא מגיע לדבר הזה שאני אתייחס אליו בכלל, או אחשוב להתייחס אליו בצורה אנושית. לא אחרי היחס המזלזל והפוגע שלו. אני נחמדה למי שנחמד אליי. נקודה. תקראו לי כלבה, תקראו לי ביץ', לא מעניין אותי. אני לא שמה על אף אחד. ולא עליו. ואם הוא בוחר לשנוא אותי ולא לדבר איתי בגלל הדבר הזה, בגלל שסיפרתי לחברה טובה שלי "סוד" שקשור גם אליי, אז שיהייה לו בכיף. אני לא צריכה אותו. שימות. באמת. אני אבוא להלוויה שלו רק כדי לוודא שהוא באמת מת. ושכל השאר, כל המתחסדים יפי הנפש, יילכו להזדיין עם הפאקינג דעות שלהם והפאקינג סודות שלהם. אין לי עצבים לאנשים שרק יטיפו לי מוסר.

מאוחר יותר הגיעה "נייס" (הידד! מצאתי לה כינוי! טוב היא החברה של סמייל מיום שישי. והיא באמת חמודה. היא לא אשמה שסמייל חבר שלה). היא וסמייל עלו למעלה, וגם חזרו ושוב עלו. בזמן שהם לא היו דיברנו והיה ממש נחמד. יצאנו מאיינג'ל בערך בארבע. ובדרך הבייתה הלכנו בכל מיני דרכים רק כי סמייל היה צריך ללוות חצי עולם (אנשים שאפילו לא היו איתנו).

ביום שבת בערב התקיימה לנייס מסיבת הפתעה. באתי אל איינג'ל ונפגשנו אצלה עם סימפל וסמארט. הגענו בין הראשונים, לאט לאט התחיל להתמלא. גם אחרי שהיא באה וכולם צעקו לה מזל טוב הגיעו עוד אנשים. הבית שלה קטן ובלי מזגן והיו שם איזה 50 אנשים. היה צפוף וחם. הייתי ביחד עם סימפל, איינג'ל וסמארט כל הערב. רוב הזמן חיפשנו חדר עם מאוורר או חלון פתוח. רוב הזמן דיברנו ומדי פעם באו עוד אנשים ודיברנו גם איתם. מלבד זאת, היו עוד איזה שני בנים עם מצלמה דיגיטלית שלא הפסיקו לצלם! הם פשוט צילמו אותנו ללא רשות, בלי שהיינו מוכנות וללא הפסקה. ולא רק אותנו. זה כבר עלה לי על העצבים. אני לא איזה פרינססה שלא מוכנה שיתקרבו אליה, אבל תמונה אחת- שתיים אין לי בעייה. אבל שמצלמים אותי כל הזמן ובלי רשות זה כבר לא נעים. ואני גם לא אוהבת להצטלם בכלל. נמאס מהמצלמה שלו. ועוד אח"כ אחד מהבנים העלה את התמונות לאתר שלו. זה כבר ממש לא בסדר. זה לא חוקי, כי אני לא זוכרת שנתתי את הסכמתי לזה שהוא יצלם אותי ללא הפסקה ואז ישים תמונות שלי ברשת. זה כבר חוצפה מצידו! היה בסדר. חזרתי הבייתה בשתיים.

היום שוב היה לי את הקורס. הקורס הזה לא נגמר.  אחרי הצהריים הלכתי ביחד עם אבא שלי ואחותי האמצעית לקנות דברים לבית ספר. ואח"כ קנינו עוד דברים לבית.

וזהו.