לא כתבתי, לא היה מה לכתוב. נדמה שהכל כרגיל, החיים חוזרים למסלולם, וגם אני מפסיקה לרדת מהפסים.

סריקה של הציורים על היד העקומה שלי שמורן עשתה לי בשיעור ביולוגיה (9.3.05):

ביום שישי הלכנו לסרט.

ענת אספה אותי, את עמרי ואת מור, ונסענו ללב המפרץ. המקום הזה פשוט מת, אבל להפתעתנו היו שם אנשים מבוגרים! היה שם תור דיי ארוך, והיינו צריכים לחכות שאלון יבוא גם כן, וכשסוף סוף הוא בא הוא סיפר שהמשטרה עצרה אותו לביקורת רשיונות. ושזה היה לא נחמד.

קנינו כרטיסים, נכנסנו לסרט. ראינו את "משחקים נסתרים", והסרט היה ממש נחמד, אם כי התסריט מעוות במקצת. אני תוהה איזה סוף ראינו, את המקורי או האלטרנטיבי.

אחרי זה נסענו לנאפיס! מור עברה לאוטו של אלון, כי אלון לא רצה להיות לבד. אנחנו נכנסים לאוטו ומה יש ברדיו? סיפורים על תאונות דרכים קטלניות. עמרי קרא לזה "שעת סיפור", אבל זה הסיפור האחרון שאני רוצה לשמוע.

גם אחותי הייתה בנאפיס באותו יום, אבל פספסנו אותה. חבל.

לקח לנו המון זמן לקבל שולחן, כי נרשמנו בתור "לא מעשנים", אבל בסוף התפשרנו ואמרנו שזה לא משנה.

היה מאוד נחמד. אני ועמרי חלקנו בחביתת ירק, עם סלט ירקות וצ'יפס, וזה היה ממש טעים. בהחלט מוזר לאכול באחת וחצי בלילה.

אתמול בערב הייתי אצל אדיר. לבד. לא מפרטת, כי אין על מה.

קר לי.