את תמיד לבד. זאת בטח בעייה אצלך שאת תמיד לבד. אולי את אוהבת לחיות בעולם הורד והבועתי שלך ולחשוב שהכל בסדר, אבל יום אחד את תתעוררי ותביני שכלום לא בסדר. שום דבר ממה שהיית לא נשאר, את בעצם כלום.
יום אחד את קמה בבוקר, ומבינה שאת חיה במין אשליות שהמצאת לעצמך במוח המעוות שלך, אבל אשליות הן כמו זכוכיות. הן מתנפצות לך בפנים, חותכות אותך, וגורמות לך לדמם.
את פשוט מבינה שאין לך כלום, שאת לבד. כולם מצפים שתפתרי את הבעיות שלך בעצמך, כי את כבר לא ילדה קטנה, אבל את כל כך כן. כי רק ילדות קטנות ומטומטמות דופקות לעצמן את החיים לאט לאט, עד שהן קמות בגיל 50 ומבינות שהחיים שלהן נגמרו מזמן.
אבל אף אחד לא יעזור לך, כי אין דבר כזה "יעזרו לך". המקסימום שמישהו יעזור לך זה להגיד לך מה השעה.
כי ככה זה. את מדמיינת לעצמך שיש שם עוד אנשים חוץ ממך, את מדמיינת לעצמך שיש בכלל אנשים בשבילך, אבל את לבד. עם עצמך.
זה היה ככה תמיד, זה ככה עכשיו וככה זה יהיה. תתמודדי עם זה.
אף אחד לא אשם, כי ככה זה העולם האמיתי, לא העולם שבנית לעצמך בדימיונות.
ואולי זה לא ככה באמת, זה פשוט פאק בך, עוד עיוות שלך, אחד מיני רבים.
בטח גם כשתמותי יקברו אותך בקצה של הבית קברות.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
