אז בניגוד לכל הציפיות והאיומים, בית הספר שלנו כן עשה לנו – שכבת י"ב מסיבת פורים אתמול, במועדון ה"לונה" בחיפה.
ידעתי על זה רק 24 שעות לפני, כי לא ממש הייתי בבית הספר ביומיים האחרונים *עיניים מושפלות, חיוך מתנצל*.
החלטתי לא להתחפש השנה, זה בסדר, גם לפני שנה לא התחפשתי, ואני חייבתץ להודות שמאז ומעולם היו לי תחפושות מעאפנות. יש את אלו שמשקיעים בתחפושות שלהם, ויש את אלו שלא. אני מאלו שלא.
אז סתם לבשתי ג'ינס, גופייה ורודה וחדשה ועשיתי איפור אפל וקשוח, והלכתי עם עמרי אל ההסעות. הוא החליט להתחפש לפרסומת של רדבול (לא, זה לא היה מתוחכם כמו שזה נשמע), הוא פשוט לבש כנפיים וקנה רדבול בזמן שאני ניסיתי לפתות חתול קטן לבוא אליי.
זה היה מביך ללכת איתו ועם הכנפיים....
הגענו אל המקום בשעה המיועדת, ולא היו הרבה ילדים, אבל לאט לאט כולם התחילו להגיע, ופגשנו את כולם.
היו הרבה אנשים שהתחפשו, והיו הרבה תחפושות יפות ומושקעות. קצת הצטערתי על זה שלא התחפשתי, בכל זאת, שנה אחרונה... אבל חפיף.
מור אמרה שהיא התחפשה לילדה שמחה, אז העתקתי ממנה ואמרתי שגם אני.
לפני שכולם עלו על האוטובוסים, הסתובבתי לי בכיף, עד שאני מור וגבי הבנו שנותרנו לבדנו, וכל החברים שלו על כבר על האוטובוס ונסעו להם!
בסופו של דבר, עלינו על האוטובוס האחרון.
אך אל דאגה, הגענו ללונה, ופגשנו את כולם! בהתחלה עוד היינו בכניסה, עד שנכנסו פנימה, איפה שכולם רקדו.
ראיתי את מורני ,ענבל ומיטל, והן גררו אותי אליהן שארקוד איתן, ואז לא יודעת.... פשוט התחלתי להשתחרר ולרקוד. מדקה לדקה, משיר לשיר, פשוט נכנסתי לזה יותר ויותר. כל הערב, הייתי בהרגשת "היי", ללא שום כימיקלים. לא היה לי אכפת מהאיפור שנמרח, מהכאבים בגוף (כן, ועכשיו כל השרירים תפוסים לי), מריח הסיגריות הנדבק אליי, מזה שמישהו מסתכל עליי או מזה שאני לא יודעת לרקוד.
פשוט רקדתי, ונהניתי כל כך. רקדתי, כאילו רק אני נמצאת שם.
בהתחלה הייתה מוזיקת פאקצות, כמו שאני קוראת לזה, אבל זה לא שינה לי, כי עדיין זה היה כיף.
באיזה שלב הלכתי ביחד עם מורני, מיטל וענבל להצטלם בחוץ. אני מחכה לראות את התמונות, בטח יצאו מצחיקות.
ואז חזרנו, והייתי עם כולם, ורקדתי עם כולם, וממש הפתעתי את עצמי.
אח"כ שמו גם מוזיקה ישראלית ורוק ישראלי, וזה היה עוד יותר נחמד.
ששמו את "מכה אפורה", אני, מור ועמרי התחלנו ממש להשתגע, ואז שהשמיעו את "עוד ארון אחד" – אני, מור, גיא ועמרי בכלל השתגענו, ולא הפסקתי לצרוח ולהשתולל.
אה, היו גם חבורה של בנים ובנות שהתחפשו למרוקאים אותנתיים, זה היה ממש יפה עם תלבושות, אז שמו מוזיקה אמממ ערבית (?), והם התחילו לרקוד בחבורה, ועמרי עשה את ה"קולולולו" הזה, וזה היה מצחיק!
רקדנו ללא הפסקה, עד שעשו תחרות תחפושות, אז אני, מור ורועי יצאנו החוצה להירגע, ופגשנו את גבי, ואני ומור חלקנו בכוס מים ונחנו, ולא שמענו שום דבר.
שנגמרה התחרות, חזרנו (ביחד עם גבי), ישר ל"אין מקום אחר" של משינה, ומצאנו אנשים, ואחרי זה שמו קצת רוק, לינקין פארק ובון ג'ובי, ועוד מוזיקה ישראלית.
בסופו של הערב שמו טראנסים וכאלו, אבל עדיין רקדתי, הרגשתי שאני חייבת לזוז.
חזרתי בערך בשלוש, וישנתי 13 שעות מתוקות.
אני לא חושבת שיש מילים שיוכלו להעביר לכם את החוויה במלואה, אני ממש ממש נהניתי.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
