השעה הייתה שבע וחצי וצלצול הפלאפון הפריע לי בזמן קריאת "משחק מכור". זו הייתה סימפל, שאמרה שהיא לא יכולה יותר, היא לבד בבית, ותכף היא מתחילה לחשוב על אוכל ורצתה שאני אבוא אליה.

לבשתי ג'ינס, גופייה אפורה, את הגרביים החדשים עם הפסים עד הברך, עליונית סגולה ונעלי ספורט. אחרי שהסתרקתי והתאפרתי קלות, יצאתי לרחוב.

היה קריר, הלכתי על הכביש. אפשר היה לראות קבוצות של ילדים, מבוגרים ומשפחות לבושים בלבן.

יום כיפור. אין עוד מדינה בעולם שנעצרת ככה ל 24 שעות. פשוט אין.

עושה חשבון נפש עם עצמי. חושבת על חטאים. כן, חטאתי. בדר"כ אני לא מתכוונת לפגוע באנשים, וגם שאני פוגעת בהם אני לא עושה את זה בכוונה. לפעמים אני חייבת לעשות דברים שפוגעים אפילו אם אני לא רוצה. כי אחד הדברים שלמדתי בחיים שלי זה שלפעמים צריך לדאוג אך ורק לתחת של עצמך. אני לא מבקשת סליחה רק בגלל יום כיפור. אני מבקשת סליחה כי אני באמת רוצה שיסלחו לי ולא רק כי יום כיפור. יש אנשים שצריכים לבקש ממני סליחה לטעמי. אבל הם לא. הם היו צריכים לבקש ממני סליחה עוד מזמן ולא רק בגלל יום כיפור.  הבטן מציקה לי קצת. חושבת למה שאלוהים ירחם עליי בשעה שהוא לא ריחם על אלו שישבו במסעדת מקסים בשעה שתיים וארבע עשרה דקות.

הגעתי אל סימפל. היא הייתה לבד בבית כי אמא שלה הלכה לבית כנסת.  דיברנו. בהתחלה דיברנו על הצום, אח"כ סיפרתי לה על איך חברים ממד"א היו צריכים ביום שבת לאסוף חלקי גופות, לראות איברי אדם קטועים, להיכנס למסעדה ההרוסה ולצפות בילדים מפוייחים. אח"כ הגענו לנושאים של בנות אבל אני מבטיחה שכל בן היה מת להשתתף בשיחת בנות שכזו. (תבינו לבד).

בערך בתשע פסענו לכיוון ביתו של שאי. הוא עבר לשם לפני חודש וחצי בערך וזאת הייתה הפעם הראשונה שראינו את הבית. האקס גם היה אצלו. שניהם עשו לנו סיור בבית. הבית שלהם ממש יפה במיוחד אהבתי את המטבח. יש להם למעלה מרפסת ממש ענקית! אני וסימפל חקרנו אותה והחלטנו שאפשר לעשות בה מסיבה. כל הזמן ישבנו למעלה וכל הזמן הגיעו ילדים. לבסוף היינו אני, סימפל, סמארט, בריין, טוק, האקס, ועוד שלוש חברות רחוקות שלי (אין להן כינויים – אני גרועה בלהמציא לאנשים שמות חדשים). ישבנו ודיברנו..... אח"כ סקורפיו ועוד שתי חברות שלה באו לרבע שעה בערך.

מאוחר יותר האקס הלך לטייל עם שתיים מהחברות שלי ושהוא חזר הוא הביא איתו את ניים, ואז כולנו (חוץ משאי, האקס, ניים ועוד אותה חברה רחוקה שלי) הלכנו לטייל. הגענו עד לבית של בריין, ישבנו בחוץ, ואחרי כמה זמן סימפל החליטה שהיא עייפה ואז ליוונו אותה הבייתה וחזרנו אל שאי. שאי לבש מכנסיי פיג'מה שנראו כמו טייטס. כלומר הם לא היו צמודות ממש, אבל הן פשוט היו יותר צמודות בחלק התחתון של הרגל. זה היה משעשע. ישבנו בחוץ על המרפסת והיה קר. נתתי לסמארט את העליונית שלי אבל שנהייה לי ממש קר שאי הביא לי שמיכה. אני, סמארט, טוק ובריין ישבנו קצת בנפרד, ודיברנו. דיברנו הרבה על "הצלצול". יש לנו מין אובססיה לסרט, אבל אני חושבת שרק מי שראה את הסרט יכול להבין אותנו. זה היה קצת מפחיד וטוק אפילו העז להפחיד אותי. אני וסמארט הסתכלנו כל הזמן מאחורי הכתף כדי להיות בטוחות שסמרה לא קופצת עלינו מאחורה.

כל אותו זמן האקס ממש אבל ממש נמרח על אחת שהייתה שם (אותה אחת שהוא נמרח עליה גם ביומולדת שלי). וזה לא יכול להיות ידידותי ותמים. זה ממש לא נראה ככה. גם אם מאוד מתאמצים . בריין אמר שהוא מוצא את החברה הבאה שלו בזמן החברה הנוכחית. הוא פשוט יצור מגעיל. בטח הוא התנהג ככה גם שהיינו חברים. זה היה פשוט.... כל כך לא במקום. גם עוד אנשים אמרו ואומרים את זה. זה ממש לא התאים. ויש לו חברה. איזה יצור בוגדני. אח"כ הוא עוד מעז להטיף לי מוסר. נורא בא לי להעיר לו איזה הערה צינית מרושעת (אני ובריין עשינו את זה אבל לא בהקשר של זה שהוא נמרח על אותה אחת). יופי לו שהוא חרמן ושהוא לא מסוגל להחזיק את הזין שלו בשקט. זה ממש לא יפה שהוא מתנהג ככה.

בערך באחת וחצי כולנו הלכנו. אני טוק ובריין ליוונו את סמארט הבייתה והיא לא הצליחה לפתוח את הדלת של האינטרקום. אחרי כמה ניסיונות נואשים שכללו גם ניסיון של פריצת הדלת, היא התקשרה לאמא שלה והיא פתחה לה את הדלת.

אח"כ בריין ליווה אותי הבייתה ונשארנו לדבר. בעיקר דיברנו על סמייל, על ההתנהגות הגועלית והאיומה שלו, ממש ניתוח מדוייק שלו ושל האופי ושל מה שקורה כאן. הוא כבר התרחק לגמרי מהחברים הישנים שלו, עובר לחברים של נייס שאפילו לא שמים עליו ולא סובלים אותו. הוא כבר לא חלק מאיתנו. אף אחד לא סובל אותו. פעם הוא היה "המרכז" של כולנו. עכשיו הוא לא. הרבה מאוד לא אוהבים אותו. בריין לא, טוק לא, סמארט לא, שאי לא, ניים גם כן נראה שלא, ובטוח עוד הרבה אנשים שאני לא זוכרת. הוא רב איתי. גם מאיינג'ל, שהייתה החברה הכי טובה שלו, והוא היה החבר הכי טוב שלה, הוא התרחק. ואפילו שהיא לא אומרת, אפשר להבין את זה מההתנהגויות שלהם, וכל מיני מצבים. ובסוף, אחרי שנייס תזרוק אותו, או שהוא יהייה מספיק טיפש בשביל להיפרד ממנה (היא בכלל לא מגיעה לו אבל זה משהו אחר) וכל החברים של נייס, שהוא חושב אותם כביכול לחברים שלו, פשוט יעזבו אותו. לא יהייה לאן לחזור. כי אני לא בטוחה שמישהו כל כך ירצה לקבל אותו בחזרה.

אני לא זוכרת מתי חזרתי, אבל שבאתי הבייתה המשכתי לקרוא עוד קצת ממשחק מכור עד שלוש וחצי ונרדמתי.

היום היה לי ממש קשה. משעמם בעיקר. סיימתי לקרוא את משחק מכור, ניסיתי להתחיל את בעל זבוב, אבל זה ספר איום, התרגום ממש גרוע – הוא כבד וקשה לקריאה. אז עזבתי אותו בצד. אי אפשר לקרוא שרעבים את בעל זבוב. אח"כ הלכתי לישון. בערך בשעה שלוש סטאר התקשרה אליי לפלאפון. דיברנו גם כן על סמייל ועוד כל מיני דברים. אבל הרבה דברים פתאום התחברו לי בראש לתמונה אחת שלמה. סמייל הטיפש אמר לסטאר שהוא התרחק מכולם ובעיקר מאיינג'ל בגללי! יש לו תיאוריה שבגלל שאנחנו חברות מאוד טובות, אז היא התרחקה ממנו. אני לא יודעת מה קורה במדיוק, אבל מה שבטוח שזה הוא שהתרחק. וסטאר גם אמרה לו את זה. היא אמרה לו שהאשמה היא רק בו, ושבסוף בסוף הוא יישאר לבד ולא יהייה לו לאן לחזור. הוא שתק כי הוא ידע שהיא צודקת. זה היה אחד מהדברים.... דיברנו במשך שעה, הפלאפון שלי ממש רתח וגם נגמרה לו הסוללה.

אח"כ ניסיתי לישון אבל לא הצלחתי. התחלתי לקרוא עיתונים וספר ממש חמוד שאמא שלי נתנה לי, על מה זה להיות ישראלי. זה ספר כזה על דברים שישראלים עושים ואומרים והוא ממש מצחיק. היא שולחת אותו לדודה שלי שנמצאת בלוס אנג'לס.

40 דקות לפני סיום הצום חשבתי שאני מתפגרת. אני באה ממשפחה מאוד חילונית(לכן אני קצת כופרת – התקלחתי, צחצחתי שיניים – אבל הקפדתי מאוד שמים לא ייכנסו לי לפה, והשתמשתי בסלולרי) וזה לא קל לצום בידיעה שלכולם מותר לאכול. (יש לי גם הרבה חברים שבכלל לא צמים). אבל אני עושה את זה בשביל עצמי ובשביל ההרגשה וזה הכי חשוב. לא רציתי להישבר. ידעתי שאני יכולה להחזיק מעמד. הסתכלתי איך אמא שלי מסדרת את הארון. בחמישה לשש, שהפלאפון שלי צפצף, כל מה שיכולתי לעשות זה לזעוק "הללויה זה נגמר".

רק אחרי ששתיתי מים ותה, אכלתי שש טוסטים, סלט, חביתה, גבינה ולקינוח – עוגת שוקולד ממש טעימה שאמא שלי הכינה, הרגשתי שאני חוזרת לעצמי.

סה"כ הצום לא היה קשה. נכון, הייתי רעבה וצמאה קצת, ומדי פעם הרגשתי רע, כאבי ראש וסחרחורת, והצום הזה גרם לי להזות על אוכל – התחיל בעוגה, המשיך לספגטי עם בולונז, טוסט עם גבינה צהובה, שניצל ושיא השיאים – שקדי מרק.

אני חושבת שעמדתי בזה יפה מאוד ואני גאה בעצמי. יום כיפור נותן לך הערכה לאוכל.
אז גמר חתימה טובה לכולם, אני מקווה שלמי שצם הצום היה קל, ולמרות שיום כיפור עבר כבר – סליחה אם פגעתי בכם.