יום שבת 1:35 בבוקר.

חזרתי לא מזמן.

ההרגשה – על הפנים.

לקח זמן לארגן את היציאה הזאת לסרט. סימפל פשוט החליטה שהולכים לסרט. דיברתי עם כולם בזמן המאוד קצר שהיה לי. טיפה היה לי מצב רוח טוב.

לבשתי חצאית ג'ינס, גופייה ורודה עם רשת בגב ומגפיים. שמתי צללית ורודה בתקווה שאולי הורוד הזה יצליח לשמח אותי. איכשהו.

סימפל אמרה לי להיות אצלה ברבע לתשע. באתי בדיוק בזמן. צלצלתי באינטרקום. אף אחד לא עונה. צלצלתי לפלאפון שלה והיא לא עונה. התחלתי לחשוב מה לעשות. התקשרתי לאבא שלי שייקח אותי אבל בדיוק אז היא התקשרה. הפרינססה המפונקת הייתה במקלחת. היה לה איזה תירוץ שהיא הייתה צריכה להספיק דברים ולא היה לה זמן. לא מעניין אותי! לא אכפת לי מה היא הייתה צריכה לעשות ומה היא לא הייתה צריכה לעשות. היא קובעת עם בן אדם אז שתתן את הכבוד המינימלי ותהייה מוכנה בזמן! היא ממש חצופה! התחלתי לצעוק עליה וכבר התחלתי לבכות ואמרתי לה שתכף אני הולכת הבייתה וזהו. היא התחילה לצפצף לי ולא היה לי כוח אליה והחלטתי לחכות לה בכל זאת. הייתי צריכה לחכות למטה בחוץ כי האינטרקום הדפוק שלה לא פתח את הדלת והיא הייתה צריכה להתלבש. בזמן שחיכיתי לה למטה שאי התקשר ואמר לנו לבוא מהר ושהם לא מוצאים סרט לכולם.

אחרי שבע דקות בערך היא ירדה למטה. רתחתי עליה אבל לא הראיתי לה את זה. בדרך לקניון סמארט התקשרה פעמיים. היא כעסה. שהגענו היו שם ניים, שאי, בריין, טול וסמארט. הם ממש כעסו. בגללה אני נדפקת! האיחורים שלה לא במקום. היא כבר בת 16. היא לא תינוקת. חיפשנו בכל זאת סרט ללכת אליו. רצינו ללכת ל"הזהות" כדי לראות אם הוא באמת יותר מפחיד מ"הצלצול" אבל ההקרנה שלו הסתיימה ביום חמישי. לא היו סרטים נורמליים. בסוף טול וניים הלכו לאיזה סרט על ערפדים אריסטוקרטיים שנקרא "מלחמת האופל" או משהו כזה. ואני בריין סמארט ושאי החלטנו ללכת ל"אמריקן פאי". הסרט התחיל בעשר, אז היו לנו 25 דקות פנויות, שבהן אכלנו אני סימפל וסמארט בורקס גדול וטעים.

נכנסו לסרט. בסרט עצמו יש קטעים מצחיקים, אבל יש הרבה הומור רדוד, קטעים וולגריים ודוחים שרק גורמים לך לרצות להיחנק ולהקיא.

אחרי הסרט סתם ישבנו בקניון ואז הלכנו הבייתה.

בעשרה לאחת הייתי בבית.

אחותי ישנה והשתדלתי להיות בשקט. סימפל ושאי היו באיי סי קיו אבל לא ממש היה לי על מה לדבר איתם.

אני מרגישה שהיציאה הזאת הייתה סתם. רק בשביל להעביר איכשהו את יום שישי.

אני מרגישה נורא.

אני פשוט מרגישה סאקס. בזמן האחרון הבאסה משתלטת לי על החיים.

הנה, אני שוב חושבת עליו. אמא שלי גם שמה לב לעניין. "יורקים עלייך ואת חושבת שזה גשם". זה מה שהיא אמרה. אבל זה לא נכון. גם אני הייתי כלבה כלפיו. והוא ביקש סליחה. ואפשר לשכוח ולהיות ידידים.

אבל זה לא עובד. משהו פה לא עובד. כי פתאום כל הרגשות חוזרים לי בבום. אני מאבדת כל כבוד עצמי. פעם, מזמן מזמן, שסמייל ואני עוד היינו ידידים, רמזתי לו על זה שאני אוהבת את האקס. לא אהבתי אותו, אבל אהבתי בתת מודע. הוא אמר לי "את לא מתביישת? אין לך כבוד עצמי אחרי כל הדברים שהוא עשה לך?!"

כן, אין לי כבוד עצמי. כן, אני נותנת לאנשים לדרוך עליי ולהשפיל אותי. כי אני חושבת עליו כרגע, חושבת מה הוא עושה. חושבת מה איתו. חושבת מה הוא עשה. מחפשת את הכינוי שלו ברשימת האיי סי קיו. מחפשת הודעות שלו בפורום. התעסקות אובססיבית בו. אם הייתי יכולה לשנות את הזמן לאחור.........

וזה לא רק בגללו. בזמן האחרון פשוט העצבות הזאת לוקחת כל פינה בחיים שלי. אני לא מראה את זה. אני אפילו לא כותבת את זה. אף אחד לא אוהב סביבו אנשים מדוכאים. לאף אחד אין כוח לשמוע את הטרוניות והקיטורים שלי. זה לא מעניין. ואין לי כוח לשבת ולשפוך את הלב בפני מישהו ואח"כ הוא יחשוב....לא יודעת מה הוא יחשוב.

אני רוצה שההרגשה הזאת תיעלם. אני לא רוצה לחזור למקום השחור ההוא. לא רוצה.

זה משתלט עליי. אני יודעת, אני צריכה לחשוב חיובי אבל בזמן האחרון זה לא מצליח. בזמן האחרון פתאום הכל מתפרק ונשבר לי. אני לא יודעת איך להסביר.

יש דברים טובים אני לא אומרת שלא. ההרגשה היא שהכל יהיה רק גרוע יותר.

אני צריכה מישהו שאני אוכל לשבת מולו ולבכות והוא רק ייתן לי טישו ולא ישאל ולא יגיד כלום. ואני אגיד לו רק מה שאני רוצה.

נמאס לי לבכות לעצמי.

אני שוקעת.

"זה נכון ואין לי שום פתרון
אני עכשיו לבד
אני פוחד מהמוות
החיים מה השאירו בי ,הו כמה צלקות בצד
תמשיך להתפלל, החרש למעלה
אומרים שהוא שומע כל אחד

הו ,אני מחכה כאן
הו ,אני מחכה כאן

איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נכבה האור כשאני בוכה
איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נהיה שחור כשאני בוכה
אני בוכה

זה נכון, בעיקר בזמן האחרון
אני נראה שונה
אני עף לשמיים עם כדור אחד או שניים
למה אני צריך את זה?
אשרי האיש שיש בו אלוהים
כי את שלי אני מזמן כבר לא מוצא

הו אני מחכה כאן
הו אני מחכה כאן

איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נכבה האור כשאני בוכה
איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נהיה שחור כשאני בוכה
אני בוכה

ובתוך מקדש בלי אור מתפלל
למעלה ת'שחור אני שואל

איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נכבה האור כשאני בוכה
איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נהיה שחור כשאני בוכה
אני בוכה
אני פוחד"

זה הולך להיות לילה ארוך.

כי אני לא מסוגלת לעצום עין ולישון.