היום, היום הראשון של החופש, קמתי בשבע בבוקר.

התקלחתי, התלבשתי, שתיתי קפה וקראתי עיתון.

בערך בשמונה אמא שלי הזמינה מונית ונסענו לרכבת.

לא היה כל כך מקום, כי זה יום ראשון ויש הרבה חיילים שחוזרים לבסיס.

בהתחלה אני ואמא שלי ישבנו בנפרד אבל אח"כ התפנה מקום ועברתי לשבת לידה.

אחרי שעה וחצי הגענו.

היעד: קניון רמת אביב.

וואו! הקניון הזה ממש מגניב! וגדול! ומלא בחנויות בגדים ונעליים כמו שאני אוהבת!  בהתחלה ישבנו בבית קפה ואכלנו ושתינו ואז התחלנו לחרוש את הקניון! את השתי פאקינג קומות ענקיות! נכנסו כמעט לכל חנות אפילו לחנויות ממש יקרות סתם ככה בשביל ההרגשה.

ממש אהבתי את הקניון, הרגליים שלי כאבו בטירוף כי הייתי על עקבים והלכנו כל כך הרבה אבל בכל זאת נהניתי. הפאק היחיד בקניון הזה שיש רק שירותים אחד. (נראה לי משהו לא בסדר בניסוח). כלומר, רק בקומה העליונה יש שירותים ויש שם תור ממש גדול. והייתי צריכה איזה שלוש פעמים ללכת לשירותים בקניון הזה (נו אתם יודעים, הרבה שתייה, מחזור וזה...).

השלל: אמא שלי קנתה ב"גזית" נעליים. וזה בכלל מפליא. לגזית יש נעליים...אמממ מעניינות במילה יפה. אני יותר אהבתי את העיצוב של החנות מאשר את העיצוב של הנעליים. בכל אופן, אמא שלי מצאה שם נעליים, דווקא יפות ועדינות יחסית. אבל אני לא הייתי הולכת איתם.

אני קניתי בחנות אחרת מגפיים שחורות, עדדדד לברך עם עקבים ממש. שבע וחצי ס"מ. הגשמתי חלום. מגיל 13 וחצי אני רוצה מגפיים עד לברך.

וחוץ מזה קניתי בקסטרו מעיל ממש יפה – עד למותניים, עבה ומחמם, בצבע אדום שיש עליו בצדדים פסים באוף וויט ויש בו אפילו כיסים פנימיים. גם לאיינג'ל יש מעיל כזה, אבל רק בצבע אפור – כסוף. זה ממש מגניב! נוכל להחליף מעילים.....

חוץ מזה כמעט קניתי חצאית ממש חמודה ברנואר, אבל מידה 36 הייתה גדולה עליי, ולא הייתה להם מידה 34. בכלל, אמא שלי שיגעה אותי כל הזמן לקנות חצאית. חוץ מהחצאית ברנואר לא ראיתי אף חצאית אחרת....רציתי לנסות למדוד חצאית מיני, אבל אין טעם, כי אני יודעת שזה ייראה עליי זוועה, מאחר ויש לי ירכיים מלאות. לא נורא. חצאית מיני זה לפאקצות במילא.

היינו בקניון בערך מ – 10 עד 3. ואז חזרנו הבייתה ברכבת. לנסוע ברכבת זה משעמם למדי, ואין הרבה מקום ופשוט מקפיאים את הרכבת עם המיזוג אוויר שלהם! כל העור שלי סמר!

בערך בחמש וקצת חזרנו חזרה.

שבאתי הבייתה אכלתי ארוחת צהריים כי הייתי נורא רעבה.

וראיתי טלוויזיה, וגם סיימתי לקרוא את "בעל זבוב". חשבתי שלעולם אני לא אסיים אותו. זה ספר מזעזע! אבל לא ממש הבנתי מה הולך שם....ומה קרה בדיוק. אוף עכשיו אני אצטרך לעשות את העבודה המעצבנת הזאת בספרות. הדמות שהכי אהבתי מתה מוות אכזרי בסוף.....