| |
ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב. |
| 11/2002
אני לא רואה כלום מבעד לדמעות....
מכירים את הקטע הזה, שאתם מתחילים לבכות, וכל הדמעות זולגות לכם על הפנים, מורחות את כל האיפור מהפרצוף ואתם רק רוצים להפסיק כי פאדיחות?
טוב זה קרה לי היום. נכשלתי בביולוגיה. לא סוף העולם נכון, אבל זה חלק מהציון שלי בבגרות. לא, לא מגן, ציון לבגרות! (הציון שאנחנו מקבלים סוף שנה בתעודה זה בעצם ציון של יחידה אחת מהבגרות ככה שאין מבחן בגרות חיצוני). זה כזה מבאס....לפני שנה הייתי אלופה בביולוגיה..מאיות, לא הייתה לי בעייה להוציא...לא יודעת מה קרה לי השנה. וחרשתי שבוע לפני! אולי זה בגלל הרמה, אבל 53 וחצי בביולוגיה זו פשוט בושה. אני כל כך מתביישת בעצמי....וככל שאני חושבת על זה יותר אני מתחילה להיות מדוכאת יותר ויותר...
והחבר שלי לא פה....הוא נסע לסמינר של שלושה ימים מטעם דבר כזה שנקרא שורשי ישראל..פאק אין לי מושג מזה הדבר הזה, איך מגיעים לשם ומה עושים שם, אני רק יודעת שזה היה פרוייקט בחטיבה ושעכשיו זה חלק מהמחוייבות האישית שלו...הקיצר הוא נסע....לבאר שבע ואני איפשהו בצפון...זה כזה מדכא וגורם לי לבכות עוד יותר....זה רק שלושה ימים והנה, כבר עבר יום ונשארו עוד יומיים אבל אני כל כך מתגעגעת אליו...דיברתי איתו חצי דקה היום...חצי דקה! אוףףף אני פה והוא שם ובטח נורא כיף לו ואני סובלת...
אז הקיצר אני יושבת היום בבית ספר, מתה מעייפות [כי התעוררתי בשש בבוקר ולא חזרתי לישון כמו שכל בן אדם נורמלי היה עושה, אלא שמעתי מוסיקה ברדיו, והיו שירים עצובים כאלו שגרמו לי להתגעגע ולהיות עצובה] רועדת מקור ורטובה [נרטבתי בגשם ותמיד קר לי שמתחיל החורף] ופשוט בוכה...בכיתי על הכל...על המבחן, על החבר, על החיים שלי שבזבל, על זה שבריג'יט מהיפים והאמיצים מגלה את האמת על אמא שלה....וככה אני בוכה, מפסיקה ואז מתחילה שוב....וחושבת לעצמי "אויש תפסיקי לבכות איזה פאדיחות את עושה לעצמך"וככה כל היום...אפילו חרשתי לתנ"ך וזה קצת העסיק אותי ומנע ממני מחשבות לא נעימות...אבל עכשיו שוב זה חוזר אליי...אוף אם רק הוא היה פה הכל היה נראה יותר טוב...
? Why'd you have to go and make things so complicated
| |
|
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
