יש לי עומס נוראי של מבחנים. אני מנסה ללמוד להכל – אבל אני לא מספיקה. בתנ"ך יש לי מסה ענקית של חומר – 15 פרקים ארורים, אתמול למדתי שלושה, והיום חצי. היום כל כך לא היה לי כוח.אני מותשת!  ולמדתי לביוטכנולוגיה. עם מתמטיקה לא התחלתי בכלל.....אבל אני יודעת את החומר אני רק צריכה חזרה קלה עליו ודף נוסחאות. מחר אני צריכה להגיש עבודה בביולוגיה, עם השאלות, ועדיין לא סיימתי. אני באמת לא יודעת מה לעשות עם זה. כרגע אני מדחיקה את קיום העבודה הזאת.

המצב הבריאותי שלי לא משהו. נתחיל מזה- שהשרירים שלי נתפסים כל פעם מחדש בגלל שיעורי ספורט. כרגע תפוסים לי השרירים בגב, בידיים, בירכיים, בכתפיים ובבטן. אני מקוררת נורא, צרודה בטירוף עם גרון שורף, מנוזלת  והקול שלי עובר כל מיני שינויים.....זה ממש מצחיק. לפעמים ממש כואב לי לדבר.

היום חילקו לנו את הטפסים של הטיול השנתי. אני כבר צופה ורואה בעתיד שחור את הטיול הזה. אני עדיין לא רוצה לצאת. אבל אני יודעת שאני אצא, כי אני יודעת שאח"כ אתחרט שלא יצאתי, וגם כי ההורים שלי בדעה הפולנית של "שילמנו על זה אז צריך לנצל" אבל זה בטח סתם תירוץ שלהם להיפטר ממני לשלושה ימים ולהשתלט על העולם. בכל מקרה,  אני כבר צופה שחורות. לוקחים אותנו לנגב שזה משהו חיובי, כי יש שינוי אווירה אחרי שבזמן האחרון לקחו אותנו לאיזור הגליל, רמת הגולן והצפון באופן כללי. עד כמה שאני יודעת יש ארבעה אנשים בחדר. וכצפוי – אין לי עם מי להיות. זה לא שאין לי, דווקא יש לי, אבל הקטע שזה יהייה בלי סימפל. אני לא אשמה שלא הכי אוהבים אותה, אבל בלעדיי היא תהייה לבד. כמו שהיה לפני שנה. ואני זוכרת איך היא נפגעה. ובצדק. גם אני הייתי נפגעת נורא. יש לה עם מי להיות – אבל היא תכעס עליי נורא. ואין לי כוח שהיא וכל שאר העולם יכעס עליי. אני צריכה לשים זין, אבל אני לא בן אדם כזה. אבל בכל זאת אני לא רוצה להיות איתה. אבל אני צריכה. אני חייבת. אני רוצה להיות עם בנות אחרות...שיותר כיף איתן. סימפל סתם מעצבנת לפעמים. זה לא שאני שונאת אותה או משהו כזה – פשוט אני לא רוצה להיות איתה בחדר. אני לא יודעת איך לומר לה את זה. מלבד זאת, אם נהייה שתיים – אז זה יהייה רק שתינו, וידחפו אלינו אנשים מוזרים..... טוב נו נפתור את זה אח"כ. תכף אני אבכה מרוב שזה מעצבן אותי.  בכל מקרה -  אנחנו צריכים לדאוג לארוחות צהריים במהלך השלושה הימים האלו! הא! איזו חוצפה! הם כתבו בדף להביא לחם וממרחים שונים....אבל לחם יתייבש לי בתור התחלה ויהיה מגעיל, וממרחים מלבד ממרח שוקולד יהיו מגעילים. הם רוצים שאני ארעב? אני לא יכולה להתקיים על ממרח שוקולד! ואני בכלל לא אוהבת ממתקים...אז ככה שזה מחוץ לתחום. וגם שימורים אני לא אוהבת..... עם קצת מזל אני אתעלף וישלחו אותי לסורוקה. לפחות יש שם מזגן. ואוכל. אומנם אוכל של בית חולים אבל זה לא חשוב כרגע.

עכשיו בכלל אין לי חשק לצאת. אני רואה את הסבל שלי.

היום המורה שלי לביוטכנולוגיה עשתה לנו "שיחת מוטיבציה". היא אמרה שאנחנו צריכים לקחת את עצמנו בידיים...כי אנחנו קבוצה חלשה. כלומר במילים יפות: "טיפשים". כל כך טוב לדעת שהמורים שלנו מאמינים בנו! מאוחר יותר נכנסה הרכזת של המגמה שלנו, שגם לימדה אותנו כימיה לפני שנה ודיברה על אותו נושא בדיוק. הייתי בטוחה שהיא לא יודעת שפרשתי מכימיה (כמה מטופש מצידי לחשוב את זה.....היא יודעת הכל) וחשבתי שאם היא הייתה יודעת היא תתאכזב. אך מסתבר שטעיתי. אחד המשפטים שלה היה שמי שמרגיש שקשה לו יכול להוריד מקצוע אחד. "הייתה תלמידה שפרשה ועשתה בחוכמה. טוב מאוד שהיא פרשה" ואז היא בלבלה את המוח שמי שלא יכול שלא יעשה. ואני מיד ידעתי שהיא מדברת עליי והרגשתי לא נעים, בעיקר כי החל דיון בכיתה על מי שפרש (מסתבר שהילדים במגמה שלי סתומים וחושבים שזה מאוד מקרי שאני לא מגיעה לשיעורי כימיה יותר אבל נמצאת בשאר היום. אה וזה מאוד הגיוני שאני לא אבוא למבחן).  והיא אמרה את השם שלי....ושוב התחלתי להרגיש לא נעים, כי בכל זאת זה לא עניין הציבור שיש לי נכשל בכימיה.

משהו קטן וטוב:

* אמא שלי קנתה לי חזייה חדשה! היא בצבע ורוד בהיר, באמצע יש פרח קטן כזה בצבע וורוד, ויש על החזייה עצמה ציור של מלאך. אני כבר מתה להראות אותה למישהו.

* סטאר הביאה לי מחזיק מפתחות בצורת בובה של כבשה. והיום נשבר לה חלק מהיד! זה בטח בגלל שאני לא מאכילה אותה....

* יש לי היום משהו עם המשפט "להשתלט על העולם" בכל ההטיות

* הידעתם שחודים עולים שלושה שקלים? פשוט נורא. מחירי החודים עולים בהתמדה ואין לדעת איפה זה יסתיים. האינפלציה בשיאה.