תסלחו לי אם הפוסט הזה לא יהיה צבעוני וארוך...תסלחו לי אם הפוסט הזה לא יהייה עדכון על היומיים האחרונים...מהסיבה הפשוטה שאין לי מצב רוח וחשק לכלום.

אני לא רוצה לזיין לכם את השכל על כל ההתבכיינויות שרע לי ומר לי כי זה לא מעניין אף אחד, ואני לא רוצה שמישהו יחשוב שזה הצגות או תשומת לב.

בקיצור ולעניין : רע לי ומר לי ואני רוצה למות. וזהו.

יש לי בחילה וכואב לי הראש בטירוף ואני מפחדת לקחת אקמול. מספיקה לי השריטה על היד. כמעט התעלפתי היום. ומחר אני יוצאת לטיול שנתי. הטיול הזה תקוע לי כמו אני לא יודעת מה. עכשיו אני ממש לא רוצה לצאת כי אני מפתחת מחלה – ובטח אני אמות שם או אתעלף או אגיע לבית חולים או משהו כזה.

ובטוח אני אקבל מחזור מחר על הבוקר – ואני סובלת במחזור (באמת זה לא הצגות) גם מכאבים איומים וגם כל ההורמונים שמתרוצצים להם בגוף שלי עושים אותי רגישה במיוחד.

וההורים שלי לא מבינים, הם סתם רעים ומכריחים אותי ללכת.

בכל האריזה של התיק בכיתי.

נמאס לי.

מחר אני צריכה לקום בחמש – ואני לא יודעת איך אני אקום ובטח אני אבכה כל הלילה.

טוב בלי לזיין את השכל יותר מדי – אני הולכת לטיול שנתי, תהנו לכם ותתנהגו יפה, אני אתגעגע לכולכם.