You and me
We used to be together
Every day together always

I really feel
I'm losing my best friend
I can't believe
This could be the end

It looks as though you're letting go
And if it's real,
Well I don't want to know

Don't speak
I know just what you're saying
So please stop explaining
Don't tell me 'cause it hurts
Don't speak
I know what you're thinking
I don't need your reasons
Don't tell me 'cause it hurts

Our memories
They can be inviting
But some are altogether
Mighty frightening

As we die, both you and I
With my head in my hands
I sit and cry
 
Don't speak
I know just what you're saying
So please stop explaining
Don't tell me 'cause it hurts
Don't speak
I know what you're thinking
I don't need your reasons
Don't tell me 'cause it hurts

It's all ending
I gotta stop pretending who we are...
You and me
I can see us dying ... are we?
 
Don't speak
I know just what you're saying
So please stop explaining
Don't tell me 'cause it hurts
Don't speak
I know what you're thinking
I don't need your reasons
Don't tell me 'cause it hurts
(No Doubt - Dont Speak)

רק לפני שנה השיר הזה נטחן בדיסקמן שלי ללא הפסקה.

בדיוק שנה עברה מאז שנפרדת ממני, ועדיין כואב.

ועוד יותר כואב לי זה שאתה איתה.

הנה, עברה לה שנה. שנה ואני עדיין לא מתגברת. אני בעצם לא יודעת מה זה להתגבר – אני אמורה לשכוח? אני אמורה להפסיק לחשוב עליך? להפסיק להתגעגע? להפסיק לחשוב ולנחש מה אתה מרגיש/חושב בקשר אליי? מה אני אמורה לעשות? אני פשוט תקועה. לא רואה אף אחד. אולי אין אף אחד. אולי זה בגלל שאני רואה רק אותך. ולא אף אחד אחר.

למה שוב ושוב אתה מצליח לשחק בי, לגרום לי להרגיש מושפלת.

למה אני גורמת לעצמי סבל. למה אני ממשיכה להכאיב לעצמי. למה לפעמים אני רוצה למות בגללך.

אני יודעת שאתה לא שווה אותי. אתה לא שווה עשירית ממני. לא מגיעה לך שום התייחסות. ואני כן מתייחסת אליך. וזה רק גורם לי להרגיש יותר טיפשה ומושפלת.

אני יכולה לכתוב מילים על גבי מילים עליך. לך. על עצמי. על הרגשות שלי.

אבל זה לא עוזר. זה לא יעזור. כי שום מילה עמוקה וחזקה ככל שתהייה, לא תוכל לתאר את מה שאני מרגישה. כי שום משפט או פיסקה יצליחו לעשות משהו. כי אני רק כותבת וכותבת וכותבת לך בלי הפסקה. אני בעצם כותבת לעצמי. וכנראה אני אמשיך.