ביום שני, אני והבחור שמנו פעמנו לאירוע של ישראכארט, בפארק הירקון.

נפגשנו ברכבת, ותכננו בזמן הנסיעה כל מיני עסקאות סמים. (כן, זה מה שאנחנו עושים כשמשעמם לנו).

הגענו לפארק, שהיה מפוצץ באנשים. המוני אנשים! כמובן שכל הזמן היו פרסומות לישראכארט.... ואנחנו ניסינו לפלס לנו מקום, בקושי רב.

בסוף הצלחנו לשבת איפשהו, ליד אחד המסכים.

הופיעו: אביב גפן, נינט טייב, רמי קליינשטיין, אחינועם ניני וריטה, כולם בליווי הפילהרמונית. כל אמן שר משהו כמו שני שירים, ואחינועם ניני וריטה שרו קצת יותר.

האמת, לא ממש הסתכלנו על ההופעות, היינו עסוקים בדברים אחרים....

אח"כ הלכנו להסתובב במרחב, אני קניתי וופל בלגי טעים למדיי.... לקח לי המון זמן עד שהצלחתי לסיים אותו. אה וגם צילמנו. יותר נכון, הוא צילם אותי אוכלת. הרגשתי כמו ילדה קטנה, שאמאבא מתעדים אותה בזמן צעדיה הראשונים בעולם האוכל.

אה ו, כל הזמן בנות מתחילות איתו! גרררר פייק שולפת ציפורניים. מתישהו נעשיתי נורא רכושנית.

ואז הלכתי לבקר את פרג, בדוכן שלה. היא כזאת מקסימה!!! פטפטנו לנו, והיא אפילו סידרה לבחור תירס בחינם. פרג מותק, אנחנו צריכות להיפגש שוב!

אח"כ היינו צריכים ללכת לרכבת. זה היה ממש משעשע, היינו צריכים לעבור באור אדום, בין כל המכוניות, מה שהכי מצחיק, שהוא התחיל לעבור, ואז נהר של אנשים מאחוריו! זה היה ממש משעשע.

הגענו לרכבת. הנסיעה ברכבת הייתה סוג של חוויה אנתרופולוגית. הרכבת הלפני אחרונה, לא הגיעה בכלל, ואי לכך ובהתאם לזאת, היו יותר  מדיי אנשים על הרציף. נכנסנו בקושי רב, מפני שהיו יותר מדיי אנשים שדחפו ונדחפו. והכרוז החכם הזה אומר "להזכירכם, זו רכבת אחרונה!" כוסאמא שלו, לא יכל להרגיע? ההודעה שלו רק הגבירה את הלחץ, ויותר אנשים ניסו להידחף.

איכשהו, הצלחנו לעלות על הרכבת. בקושי היה מקום לעמוד אפילו. אנשים הצטופפו, הרגשתי כמו סרדין! וזו עוד הייתה רכבת מאספת. היינו בקרון עם אוהדי מכבי ת"א. אוהדים שוכחים את הנימוסים שלהם בבית. הם לא הפסיקו לשיר, לקפוץ, לרקוד ולקלל.

אח"כ דיברתי עם אחד מהם, סיפרתי לו שאבא שלי אוהד מכבי ת"א. הוא נראה ממש מאושר. הוא אפילו הביא לי ולבחור קונדום. הזוי משהו.

כשהגענו הבייתה, עוד בילינו שנינו יחד, כך שהלכתי לישון רק בחמש וחצי בבוקר. אבל היה כיף.