I'm tired of being what you want me to be
Feeling so faithless
Lost under the surface
I don't know what you're expecting of me
Put under the pressure
Of walking in your shoes

[Caught in the undertow, just caught in the undertow]
Every step that I take is another mistake to you

לקחתי את הפסק הזמן מהכתיבה, לא בגלל שלא היה לי זמן או בגלל שלא רציתי לכתוב. דווקא מאוד רציתי. אבל העדפתי לא לכתוב...עד שדברים יהיו לי יותר ברורים. עד שאני בכלל אבין מה אני רוצה מעצמי.

יש לי כל כך הרבה מה לכתוב ולספר....אז אני פשוט אתחיל...בתקווה שלמישהו זה יהיה מובן.

השבוע הזה היה לי מסובך מאוד. התעלמתי מהאקס לחלוטין. אני אפילו לא יודעת למה. מאז הטיול השנתי. כי קרו כמה דברים שם שלא כתבתי. כי אני לא מסוגלת לכתוב.  שחשבתי על זה לעומק – הגעתי למסקנה שאני מושפלת. נותנת לו להשפיל אותי ולשחק בי ככה. אם הייתי מסתכלת על עצמי מהצד -  הייתי חושבת שאני ממש מעוררת רחמים. הייתי בזה ולועגת לי. אז לא דיברתי איתו. התעלמתי ממנו בגסות. וכל פעם שהוא פנה אליי ואני פשוט לא עניתי – גרמה לי להתחרט ולחשוב למה אני עושה את זה. כי עדיף לי לכעוס עליו ולדבר איתו, מאשר לכעוס עליו ולא לדבר איתו. כי הלא לדבר איתו עושה לי רע. ואין לי על מה לכעוס עליו בעצם כי הוא לא אשם. והוא גם רוצה הסברים למה ככה התנהגתי אליו. ואמרתי לו שאני אגיד לו בהזדמנות. ואין מה להסביר לו. כלומר, יש הסבר. אבל הוא טיפשי. כי סה"כ הוא לא חייב לי שום דבר. כלום. הרי זאת אני שנותנת לו לשחק בי ולהשפיל אותי, זאת אני שעוד הולכת אחריו, זאת אני שעוד אוהבת אותו. אין לי מה להגיד לו....פשוט אין.

I've
Become so numb
I can't feel you there
Become so tired
So much more aware
I'm becoming this
All I want to do
Is be more like me
And be less like you

לכן העדפתי לברוח אל תוך הלמידה. השבוע היה לי מבחן מעבדה בביוטכנולוגיה ובוחן בביוטכנולוגיה – שאותם עשינו במקביל.  למדתי בעיקר לבוחן ולא למבחן. וזה ממש דפק אותי. כי הבוחן היה קצרצר וקל ואילו המבחן...אני בטוח נכשלת. זה היה כזה נורא... לפעמים אני תוהה מה אני עושה במגמה הזאת. מכימיה – יצאתי. ביוט' – כנראה שוב אני אכשל. ביולוגיה – איכשהו עוד הולך לי בזה. זה לא כזה מעניין אותי...בסדר, יש נושאים בביולוגיה שאני מאוד אוהבת, וביוט' זה לא כזה נורא, אני מתייחסת לזה כאל עוד מקצוע שצריך ללמוד כמו ספרות או היסטוריה. לפעמים אני מרגישה שאני מתבזבזת. כי אין לי ראש לדברים האלו. אני יודעת שלא אעסוק בזה בעתיד – אולי אולי אולי אני אלמד גנטיקה, כי זה באמת מעניין, אבל גנטיקה לומדים רק בטכניון ואני לא רואה את עצמי מתקבלת לשם. לא כרגע. הדברים שכן מעניינים אותי זה עיצוב (עיצוב של כל דבר : בתים, אופנה, עיצוב גרפי...כל נושא שמתקשר לזה).אפילו שכמעט ואין לי כשרון לזה.  אני יכולה שעות להסתכל במגזינים ובעיתונים של אמא שלי. וכמובן : כתיבה. הדבר היחיד שאני טובה בו. הכשרון היחיד שיש לי. אם הייתה מגמה שמשלבת את זה.....בטוח שהייתי הולכת לשם. אבל לא, בחרתי "ביוטכנולוגיה". כי רק הייתי צריכה לשמח את ההורים שלי. רק בגלל שהיה לי 100 בביולוגיה. זאת לא מגמה נוראית....נכון. אבל....אבל לפעמים אני חושבת שאני נמצאת שם סתם. שאני רק ממלאת כסא. אבל זה הדבר הנורמלי היחידי שאפשר ללמוד בבית ספר הזה. שהייתי קטנה רציתי להיות סופרת . אבל אני מציאותית – אני לא עד כדי כך מוכשרת בשביל להיות סופרת ולהרוויח מזה. אני יודעת שאני רק בת 16, ויש לי את כל הזמן שבעולם לחשוב על הנושאים האלו. שיש לי עוד זמן. אבל זה מטריד אותי מעכשיו. אני כל הזמן חושבת על העתיד.......

Can't you see that you're smothering me
Holding too tightly
Afraid to lose control
'Cause everything that you thought I would be
Has fallen apart right in front of you

היום היה מבחן בביולוגיה. למדתי אליו אתמול אחרי הצהריים, והיום קמתי בשבע בבוקר (אחרי שהלכתי לישון יום קודם בתשע בערב ועדיין הייתי עייפה) כדי ללמוד. המבחן עצמו – היה בסדר. סביר. חוץ מההיגדים. יש לנו היגדים מעצבנים שצריך להסביר אותם. כל החלק הזה עם ההיגדים הוא מאוד משמעותי – 40 נק' סה"כ. וההיגדים זה הדבר הכי מתסכל ומעצבן שיש. שלושה לא עשיתי כי לא היה לי מושג....את השאר איכשהו חירבשתי. ההסבר להיגד אחד הזכיר לי מאוד גיאומטריה וכלל המעבר (אולי בגלל שהשתמשתי הרבה במילה "מכאן נובע"). זה פשוט איום. זוועה. אבל טוב שעברתי את המבחן הזה.

קיבלנו ציונים. באנגלית קיבלתי 81. האנגלית שלי כל כך דפוקה.......אני חייבת לשפר אותה ודחוף. במתמטיקה קיבלתי 40. שיא השפל. הבעיה היא, שאל שלוש יחידות מתייחסים כאל טיפשים. ואני לא חושבת שאני טיפשה יותר מחברות שלי שבחמש יחידות. נכון, אני הכי לא טובה במתמטיקה. ונכון, בגלל גיאומטריה (מצטערת שההיגיון שלי מקולקל) אני לא בארבע יחידות – אבל אני לא מטומטמת. ואני כן קולטת דברים. ואני עושה בגרות מלאה – מה שמוכיח שכן יש לי שכל. אבל אני סובלת בהקבצה שלי. יש לנו כיתה של פאקצות מפגרות שמפריעות למהלך השיעור. אז  למורה נמאס. ובצדק. לכן ביום רביעי שיעור אחד הוא פשוט לא לימד, ובשיעור אח"כ הוא עשה בוחן על חומר שלא למדנו בכלל. העתקתי כמובן. ולרגע, ריחמתי עליו שהוא צריך ללמד כיתה כזו איומה.

[Caught in the undertow, just caught in the undertow]
Every step that I take is
Another mistake to you
[Caught in the undertow, just caught in the undertow]
And every second I waste
Is more than I can take

סוף השבוע הקודם שלי היה נחמד. את רוב יום שישי העברתי בשינה, ובערב נפגשתי ביחד עם סמארט, איינג'ל, סימפל, שאי, ניים, טוק וטול אצל בריין בבית וראינו  בדי וי די סרט – "הזהות". זה מותחן אימה....שקצת לא הבנתי אותו והיו צריכים להסביר לי אותו. הוא קצת מפחיד..אבל לא כמו "הצלצול". אין מה שישתווה אליו. ביום שבת נסענו אל דודה שלי. אפילו שהייתי עייפה כי העירו אותי ב11 וחצי כשהלכתי לישון בשלוש. היה נחמד. אני ממש אוהבת להיות אצלם. מעניין מה עושים מחר.

 היום עשיתי קצת סדר. סוף כל סוף סידרתי את החדר והזוהמה שהלכה לי בו וגם עשיתי סוף סוף סדר בארון. העברתי את כל בגדי החורף שלי למעלה, למדפים העליונים יותר – בגובה העיניים. (כן אני מאותם אנשים שמחלקים את הארון לארון חורף ולארון קיץ). והתעללתי בגבות שלי. לפעמים אני פשוט מתעללת בעצמי. בעיקר בגלל סימפל – היא כל הזמן תטרח להזכיר לך מה לא בסדר אצלך בגוף כמו זה שצמחו לך שערות בשפם, את צריכה לעשות גבות, את צריכה להרזות, יש לך יותר מדי חצ'קונים..... דיי! כאילו שאני לא יודעת את זה....והיא אומרת את זה תמיד ובקול הביקורתי שלה......והיא אומרת כל הזמן, בחוסר טאקט...כאילו אני לא יודעת שאני צריכה לסדר גבות ולהרזות. וזה מעצבן כל כך...והיא תטרח להדגיש עד כמה שהיא מושלמת. והיא חושבת שכל העולם צריך לשאוף להיראות כמו איזה בובה על חוט. כאילו אסור מדי פעם לעלות במשקל, או כאילו אסור שיהיו לך יותר מדי פצעים על הפנים. וכל פעם שהיא מעירה, אני במקום לצעוק עליה שתסתום את הפה, מתחילה לתרץ לה כל מיני תירוצים. כאילו אני חייבת למישהו משהו. שלא להבין לא נכון, אני לא מוזנחת, ואני כן דואגת לעצמי, אבל לא בכזו אובססיביות. אין לי את כל הזמן שבעולם לשבת מול המראה ולבחון את עצמי ולהתחיל לחשוב על המראה החיצוני שלי כל הזמן. היא מהמעצבנות האלו....שרזות....ומתעצבנות שהן "השמינו" ושהן מידה 2 ולא מידה 1. וזה מעלה לי את הסעיף עוד יותר. כי אני שונאת את הגוף שלי. יש לי נטייה להשמנה. ואם אני לא שומרת – אני יכולה לעלות חמש קילו בבת אחת. וכבר היו לי הפרעות אכילה. לא הגיע לידי אנורקסיה, אבל הגיע לתחושות מאוד לא נעימות. וזה מעצבן. שהיא טורחת להדגיש ולרמוז כמה הירכיים שלי מלאות לעומת הירכיים שלה. אני שונאת את זה!!!! אני פאקינג שונאת את זה!!!! למרות שאני בדעה שאישה רזה כמו מקל זה מגעיל. ואישה צריכה להיות קצת מלאה...זה עדיין מפריע לי. היום ראיתי בטלוויזיה תוכנית על בחורה אנורקסית...וזה היה נורא. היא נראתה כמו איזה גבר חולני.....כמו מקל. כמו שלד. והיא דיברה עם בחורה שהיא מידה 44....אבל היא יפה ובהחלט מושכת.....והיא מאושרת וטוב לה. בניגוד לאנורקסית...וזה גרם לי להתייחס לעניין בפרופורציות. אבל אני עדיין שונאת את הגוף שלי. אני יודעת שהיא עושה את זה בכוונה טובה, והיא לא מתכוונת לפגוע...אבל גם ככה אני שונאת את עצמי ואת איך שאני נראית. ולא יעזור עד כמה אמא שלי תגיד שאני יפה. אני יודעת שאני לא. אני יודעת שאני שמנה ומכוערת. ואני מנסה לשכוח את זה. אבל ההערות שלה...רק גורמות לי להרגיש רע....היא רק גורמת לי להרגיש יותר רע.......

And I know
I may end up failing too
But I know
You were just like me
With someone disappointed in you