יום שישי התחיל על רגל שמאל. מסתבר שהדוד שמש שלנו, פשוט הרוס. לגמרי. הגוף חימום התפרק לחתיכות, וכל פעם שמדליקים אותו- זה גורם לקצר חשמלי. אבא שלי היה צריך להחליף את כל הדוד שמש! (אבל לפחות קיבלתי הסעה לבית ספר).
לפני שיעור תנ"ך התחלנו לדבר כמה ילדים על סריגות, וכל אחד התפאר במה שסבתא שלו סרגה לו.
אה, דרך אגב משתוללת אצלנו מגפת כינים. כן כן, אתם קוראים נכון. זה מגוחך שבשכבה י"א יש כינים...אני יודעת בוודאות מי המקור לבעיה. ואני חושבת שבערך חצי שכבה יודעת....איכס. למזלי הראש שלי לא תופס כינים, אבל אני זוכרת שהיו לי פעמיים בכל החיים שלי כינים, ושזה היה סבל.
כינים לא כאלו סימפטיות כמו הכינה הנחמה.
היה לנו שיעור תנ"ך...והמורה חילקה מבחנים. קיבלתי 74, שזה דיי סביר. סימפל קיבלה 78, והמורה קצת צעקה עליה, ובאמצע השיעור היא התחילה לבכות. היא אמרה שהיא רק מצוננת.....
אח"כ היה שיעור חינוך. ואני לא יודעת אפילו מה המורה ניסתה להעביר בו...כי היה כל כך משעמם.
את אחה"צ העברתי בשינה ובהליכה למחשב.
בערב סימפל התקשרה אליי וניסתה לחשוב על מה לעשות היום. בסוף, התוכנית המקורית הייתה ללכת לסמארט, ושסימפל תביא סרטים בדי וי די ונראה אותם אצלה.
בערך בתשע וחצי התחלתי להתלבש....הייתי ממש מוכנה לחורף: לבשתי ג'ינס, חולצה לבנה, מעיל ג'ינס ארוך ואת הצעיף היפה והמחמם שלי, שסבתא שלי סרגה לי.
עברתי קודם אצל סימפל, אבל היא לא הייתה מוכנה בזמן. כרגיל. הייתי צריכה לחכות שהיא תסיים להסתרק ולהתלבש ואז יצאנו אל סמארט.
בדרך אליה, ראינו שתי דמויות מוכרות. אלו היו שאי וניים. הלכנו איתם. מזל שהופענו, כי הם לא זכרו במדויק את הדרך לבית של סמארט.אני חושבת שאילולא אנחנו, הם פשוט היו תועים בדרך.
כשהגענו לסמארט, איינג'ל, טוק ובריין היו שם. התנחלנו לה בחדר. סימפל החצופה הזאת, ישר ביקשה מסמארט שתזמין פיצה. על חשבונה של סמארט. זאת ממש חוצפה וחזירות! היא באה אל סמארט הביתה – היא אורחת שלה- וישר מתחילה לבקש אוכל! (מאוחר יותר היא גם כל הזמן חיטטה לה במטבח...). מילא אם סמארט הייתה מציעה לה. אז בסדר. אבל זה כל כך חסר נימוסי וחסר טאקט לבוא אל חברה שלך הביתה, או כל כל בן אדם אחר הביתה, ולהתחיל לדרוש ממנו דברים. וזה לא שהיא ביקשה בנימוס. וזה לא שאני אומרת שאם היא רעבה – אז היא לא יכולה לבקש ממנה משהו לאכול. פשוט הגישה הזאת....זאת גישה חזירית! אם אני הייתי באה אל סימפל הביתה ומתחילה לבקש ממנה.....אז היא לא הייתה מוכנה. וגם אני לא הייתי מוכנה. אבל סמארט טובה מדי. אני ואיינג'ל נזפנו בה. ולא היה לה מה לומר. היא יודעת שאנחנו צודקות. היא יודעת שזאת התנהגות חזירית – אבל היא כן מתנהגת ככה. אני שונאת אנשים שמתנהגים ככה.
בזמן האחרון, סימפל ממש מעצבנת אותי. ואני לא רק מדברת על הנושאים מהפוסט הקודם. היא חטטנית ונדחפת. אני וסטאר דיברנו אתמול על הבלוג, ברמזים אומנם.....והיא ישר נדחפת עם השאלות שלה. זה לא עניינה. היא לא מבינה שאם היו רוצים לספר לה משהו, היו מספרים לה. ויש את העניין הזה, של החוצפה ושל החוסר התחשבות. אני לא יכולה להסביר בדיוק...אבל יש משהו מעצבן באופי שלה. אני לא יודעת איך להסביר את זה. ועוד משהו : אני שונאת אנשים שמתחנפים למורות, וכותבים כל מילה ממה שהמורה אומרת. זה משגע לי את השכל!!! ההיסטריות האלו פשוט מעצבנות אותי!
יש כאלו שיגידו למה אני חברה שלה אם יש לה אופי כזה מעצבן. אין לי תשובה. אולי בגלל שאני מכירה אותה כל כך הרבה שנים,אולי בגלל שאני רגילה אליה, אולי בגלל שאין לי גם ככה מי יודע מה הרבה חברות, אז עדיף לשמור על אלו שכן יש לי. ויש עוד הרבה סיבות אפשריות...
בכל אופן, סמארט הזמינה פיצה. כולם הלכו לאכול את הפיצה ולהסתכל באלו שאוכלים את הפיצה, ואני ואיינג'ל נשארנו בחדר לדבר. מדי פעם יצאנו החוצה, ואח"כ שוב כולנו חזרנו לחדר...ואח"כ היינו בסלון, ואז הלכנו למחשב כי נורא רצינו לגלות אילו אירועים חשובים קרו בתאריכי לידה שלנו (אצלי לא קרה משהו מיוחד) ואז חזרנו לסלון......
אני ושאי קצת "רבנו", כי דיי כפיתי עליו לשים את הצעיף שלי. אז מה אם רציתי לשים עליו את הצעיף שלי? אז מה אם הוא נשי ובגוונים של ורוד – סגול?
מאוחר יותר, כשבאמת היה לנו משעמם, אז ילדים אינטליגנטים שכמותנו שיחקנו "ארבע בשורה". אני לא שיחקתי, כי מבלי לנסות אני יודעת שאני גרועה בזה.
נשארנו אצל סמארט עד ממש מאוחר(ארבע וחצי הייתי בבית)....ובריין ליווה אותי הביתה.
היום, האבסתי את עצמי בלימודי היסטוריה. היסטוריה זה קל, אבל משעמם רצח. וגיליתי לזוועתי – פוצי ג'וניור המחק שלי נעלם!!!! יהי זכרו ברוך.....
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
