"עמוק עמוק עמוק צללנו
רחוק רחוק רחוק הגענו רחוק
אהבה למה עזבת אותנו
אם תסלחי לי אי פעם אהובתי

אם תרצי אחזור

 לבן בחלום שחור
אם תסלחי לי אי פעם אהובתי"

אני כותבת את הפוסט הזה בבוקר, ככה שאין לי מושג איך עבר לי הפאקינג יום הזה. מזג האוויר כבר לא גשום, אבל עדיין קר פה.

כמה הודעות:

* אמא שלי הזמינה לי את הספר של הארי פוטר החמישי מראש!!! יהיה לי אותו ישר ועוד יותר זול! ייפי!

* הראו את בת דודה שלי אתמול בערוץ הילדים! היא לבשה את הצעיף שסבתא שלי סרגה (סבתא שלי סורגת ממש יפה!) לאמא שלה (דודה שלי כלומר), וכולם שם נורא התלהבו מהצעיף ושמו את בת דודה שלי במרכז (וכמובן כי היא הילדה הכי יפה בעולם). סבתא שלי יכולה להיות אימפריית צעיפים עכשיו.

* סטאר עוברת לפלאפון! תמיד היה לה סלקום, וגם לי יש סלקום. ככה שיותר זול לי להתקשר אליה ואליה אני מתקשרת הכי הרבה. ועכשיו היא עוברת לפלאפון! איזה חוצפה! אני לא יכולה לעבור לפלאפון כי אבא שלי גם כן סלקום (וזה יותר זול להתקשר) וכל החברים שלי בסלקום! ועכשיו היא עוברת! החשבון שלי יגדל! סטאר, אני פונה אלייך בפנייה נרגשת וקורעת לבבות: הישארי סלקום! (הלוואי ואלו יהיו הצרות של כולנו).

אתמול, כרגיל בית ספר.

שיעור אנגלית – אני מתה משעמום. כל כך משעמם בשיעורים האלו! אנחנו לומדים סיפור, שגם יהיה לנו במבחן, אבל לא קראתי אותו, ואני גם לא מקשיבה בשיעורים.... כי זה כזה משעמם......

מתמטיקה – לא היה יותר מדי משעמם. המורה לכלכך לי את המחשבון עם גירים!

תנ"ך – כרגיל.

ספורט – עשינו מבחן של כפיפות בטן: אני עושה 53 כפיפות בדקה. זה תשע נקודות.... אבל נורא התחשק לי לעשות מצטיין..... שזה 60.

חוץ מזה בהפסקה של שני שיעורי מתמטיקה באתי אל הכיתה שסימפל לומדת בה, וגם שאי, איינג'ל, סמארט ויותר מאוחר סמייל באו. היה כזה נחמד לראותם אחרי כל כך הרבה זמן. שאי אמר שלא נלהבתי מספיק לראות אותו. אבל כן שמחתי לראות אותו....פשוט אכלתי באותו הרגע. אז אח"כ נתתי לו חיבוק והוא היה יותר מרוצה. ניסינו לברר האם זה נכון שהוא רקד, וזה באמת נכון. סמייל נורא הצחיק אותי שהוא דיבר על הרגע בו הוא ראה את שאי רוקד הוא אמר "___(השם של שאי) הפשוש". זה היה מצחיק! חוץ מזה, סמייל שלח לי תמונה שלו מהטיול – עשו לו פן וכל מיני קוצים מוזרים והוא שלח לי את זה. לפעמים זה מזכיר לי את התקופה שבה היינו ידידים טובים. אנחנו מדברים יותר, הוא מאוד נחמד אליי, הוא סיפר לי על "נייס" החברה שלו....אני אפילו סיפרתי לו שמה לעשות אני לבד, הוא הציע לשדך לי מישהו – את ניים 2! סירבתי וזה הוכיח לי כמה אני לא נואשת. הרי אם הייתי נואשת הייתי מסכימה. לא שניים 2 כזה נורא, הוא פשוט לא הטעם שלי. אבל אין, אותי סמייל הפסיד. לגמרי. נכון, אנחנו מדברים והכל. אבל – מבחינתי זה נגמר וזהו. הוא כנראה הבין שהוא נדפק. עכשיו אולי הוא יכול להשלות את עצמו שיש לו חברים – הכוונה לחברים של נייס שגם ככה לא סובלים אותו. אבל ברגע שהוא ונייס ייפרדו ו/או ברגע שנסיים את התיכון (נכון שיש עוד הרבה זמן. אבל זה עובר מהר השנים האלו) הוא יישאר לבד. כי הם לא חברים אמיתיים. את כל החברים האמיתיים שלו הוא איבד. איינג'ל הייתה החברה הכי טובה שלו. גם אני הייתי ידידה טובה שלו. שתינו (בעיקר איינג'ל) באמת אהבנו אותו, והיינו היחידות שהיו מתרצות את ההתנהגות שלו ומגנות עליו. וזה נגמר. ברגע שהוא איבד אותי... ולא יותר מדי מאוחר אחרי זה הוא גם דיי איבד את איינג'ל. בכלל, שמעתי משהו ממש מגעיל בקשר אליו. בטיול השנתי, נייס, החברה שלו, חלתה. אז הוא, במקום לשבת לידה ולהיות איתה.... התעצבן עליה ואמר לה שזה לא כיף שהיא חולה כי אי אפשר לעשות דברים. אז היא אמרה לו "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם מי שאתה רוצה". והוא באמת עשה את זה. הוא ממש מגעיל! איכשהו... ההתנהגות הזאת ממש אופיינית לו.

אחרי בית ספר התחלתי להכין שיעורי בית. אח לפחות ניסיתי. עשיתי רק שיעורים בתנ"ך וזה לקח לי חצי שעה. נשאר לי זמן פנוי, אז החלטתי לחפש את הטבעת שלי, שחשבתי שנפלה לי מתחת למיטה. (היא בסוף הייתה מול הפרצוף שלי ולא ראיתי אותה). מתחת למיטה יש לי עוד מיטה שאפשר להוציא, והחדר שלי מאוד קטן, וכדי לפתוח/להוציא את המיטה צריך להוציא את כל מה שיש לי בחדר. לכן, אף אחד לא ממש מנקה את מה שיש מתחת למיטה. אז בכל אופן, התחלתי להוציא הכל החוצה...ומה שמצאתי שם! הררי אבק (מזל שאמא שלי לא הייתה בבית בשביל לראות את זה) וכל מיני שטויות: אלבום, תמונה, עיתון, בובות של פו הדוב וחזרזיר (נאלצתי לזרוק אותן כי הן היו מכוסות לגמרי באבק), עיפרון, וגם מצאתי עגיל שחיפשתי אחריו הרבה זמן והיום ענדתי אותו (כמובן אחרי שניקיתי אותו).

בערב, ניסיתי לעשות את הדו"ח מעבדה בביוטכנולוגיה. חשבתי שאני משתגעת, הוא היה גם ארוך וגם קשה (חחח השילוב הזה לא נשמע טוב....אם אתם מבינים למה אני מתכוונת) והרבה דברים לא הצלחתי. התקשרתי לסטאר, שהייתה אצל סמול מהכיתה שלי, ביחד עם לאפ. סמול עזרה לי בעיקר. הדו"ח לא יצא מי יודע מה...אבל העיקר שעשיתי אותו. תוך כדי עשיית הדו"ח דיברתי עם האקס באיי סי קיו. לא שמרתי את תוכן השיחה...וממש אין לי כוח להוציא את הכל מההיסטורי, אז בקיצור....הראיתי לו עוד שלשום את מה שאני כותבת. הכוונה לסיפורים שאני כותבת ולא לבלוג כמובן. הוא אמר שזה מצמרר והתחלנו לדבר על זה. אמרתי לו שלא יהייה לו אכפת אם יקרה לי משהו. וככה אני מרגישה. אני לא אמרתי את זה בשביל תשומת לב. מבחינתי, יהייה אכפת רק לאנשים שאוהבים אותי ואכפת להם ממני. ובאופן היפותטי: נגיד ואני מתה, אז בסדר, הוא יהייה עצוב לכמה זמן ואח"כ הוא ישכח ממני. הוא התחיל להגיד לי שזה לא נכון. זאת השיחה משלשום. אתמול המשכנו את השיחה. (זאת הייתה שיחה ממש מוזרה אני חייבת לציין. אני לא חושבת שמישהו יבין בכלל מה אני רוצה)  הוא אמר לי שכן אכפת לו, והוא כן רוצה שנהייה ידידים, ואז הוא התחיל לחזור לעבר, ולהגיד שלא הייתה לנו תקשורת, וכל מה שעשינו זה היה רק סקס והוא מרגיש אשם, והוא אמר שלא הייתי רק זיון מתמשך בשבילו אלא זאת "הייתה תקופה נפלאה" (ציטוט) והוא אמר שעכשיו הוא רוצה שנהייה ידידים ואני אגיד לו מה מפריע בו ובלה בלה בלה....אני לא ממש אמרתי, רק דאגתי לשלול כל דבר שהוא אמר ולהיות צינית....כי כל הדיבורים שלו פשוט עשו לי רע, והדו"ח עצבן אותי והיה לי קר וכאב לי הראש. אמרתי לו שאני מרגישה פאתטית, ואם אני באמת אגיד לו מה יושב לי על הלב אני ארגיש יותר מפגרת ולו רק יגדל האגו וזה לא ישנה כלום. אמרתי לו שאני חיה בעבר....והוא התחיל להגיד לי שלא צריך לחשוב  שהכל שחור ועצוב (הוא כנראה חושב שאני מבצעת ניסיונות התאבדות שלוש פעמים בשבוע) ושצריך להסתכל על ההווה ולא לחשוב על העבר. אז אמרתי שזה לא עובד. והוא אמר ש"זה אמור לעבוד ואת אמורה להמשיך הלאה" ואמרתי לו ש"אז אני לא" והלכתי לישון. הוא עד כדי כך טיפש? הוא עד כדי כך לא מבין רמזים? מה צריך לקלוט, ומה יותר פשוט מלחבר אחד ועוד אחד ולהפעיל את הראש קצת ולהבין שיש לי רגשות כלפיו? מה כל כך קשה? או שהוא באמת טיפש, או שהוא לא מבין רמזים, או שהוא כן הבין אבל לא נעים לו או שהוא פשוט רוצה להוציא ממני את המילים המדויקות. ואני ניסיתי להבין, מה לעזאזל הוא רוצה ממני ומהחיים שלי?! מה כל כך אכפת לו ולמה הוא רוצה כל כך ב"לשקם את הקשר"?! מה, כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו? כדי שהאגו שלו יגדל? למה הוא לא עוזב אותי ומניח לי לנפשי? למה הוא לא יוצא מהפאקינג חיים שלי?! למה הוא חייב לסבך לי אותם? מה לעזאזל הוא רוצה? מה כל כך אכפת לו? אז לא היה לו אכפת להגיד לי סתם שהוא אוהב אותי, לא היה לו אכפת לבגוד בי ולפגוע בי ולשקר ולהרוס אותי לגמרי. מה, הוא מנסה עכשיו לעשות תיקון? לכפר? שייתן לי לחיות בעבר שלי לבד! בלי לסבך לי יותר את החיים. בלי הקלישאות המטופשות שלו ובלי ההתנשאות שלו. שיעזוב אותי בשקט!!

"רוקדים רוקדים רוקדים עד שמתים
את שהרגת אותי אהובתי
אהבה למה עזבת אותנו
אם תסלחי לי אי פעם אהובתי

אם תרצי אחזור

לבן בחלום שחור
אם תסלחי לי אי פעם אהובתי"