בשעה שש בוקר, התעוררתי לצלצול של השעון המעורר שלי. לא הבנתי למה אני ערה, ולמה לעזאזל בשש בבוקר. ואז נזכרתי שאני צריכה ללמוד לאנגלית. כמובן שביום שבת לא למדתי אלא הייתי עסוקה בלעשות הכל חוץ מללמוד. בסוף בלילה אתמול כן למדתי – עברתי על המחברת וניסיתי לקרוא את הסיפור שהיה לנו במבחן. זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת קראתי אותו. הוא היה סיפור משעמם ולא הבנתי ממש מה הולך שם, אבל ידעתי את העלילה בקווים כלליים, גם ממה שכן הצלחתי לקלוט וגם מהזמן שטרחתי להקשיב למורה.

בכל אופן, רציתי שוב לחזור על החומר. אבל לא יכולתי להזיז את עצמי מהמיטה. חשבתי לעצמי שאני מקסימום אגיע לכיתה יותר מוקדם ואלמד שוב שם.

בשש וחצי באמת קמתי והתחלתי להתארגן.

כאבה לי הבטן גם כי הייתי חייבת לאכול את הלחמנייה המטופשת,וגם כי הייתי במחזור. הגיע הזמן באמת, אחרי איחור של חודשיים.

החלפתי בערך שלוש פעמים חולצה, כי כל חולצה שלבשתי נראתה מוזר.

אח"כ הייתי צריכה להתאפר כדי לא להיראות כמו איזה עב"ם. העיפרון עיניים נמרח לי לא טוב כי הוא לא היה מחודד כמו שצריך והוא שרט אותי. לא מצאתי את המחדד עפרונות. ניסיתי למחוק את העיפרון בעזרת מקלון אוזניים – אבל נראיתי יותר גרוע. כאילו מישהו החטיף לי מכות. בסוף הצלחתי עם מקלון אוזניים רטוב לנקות את זה ולשים עיפרון אחר.

איכשהו יצאתי מהבית- באיחור כמובן. באמצע הדרך, חשבתי ששכחתי משהו. הייתה לי הרגשה שפשוט שכחתי משהו חיוני בבית. תוך כמה דקות "שיט שכחתי מילון!" ועוד אמרתי את זה בקול רם. אני מקווה שאף אחד לא עבר שם וחשב שאני איזה משוגעת שמדברת לעצמה. חשבתי מה לעשות. אם הייתי חוזרת הביתה הייתי מאחרת למבחן ובחיים לא הייתי מספיקה ללמוד. אני בהחלט יכולה להסתדר בלי מילון וגם ככה אני לא משתמשת בו הרבה. אז המשכתי ללכת. בדרך ראיתי את סימפל ואז כבר ידעתי שאני מאחרת ואני לעולם לא אספיק לעשות חזרה על החומר.

איחרתי למבחן כמובן. וגם תפסו לי את המקום. הייתי צריכה להתחלק עם מישהי שישבה לידי במילון. למרות שלא השתמשתי בו הרבה לא היה לי נעים.

המבחן היה ארוך. הסתכלתי עליו וחטפתי בלק אאוט רציני. פתאום לא הצלחתי לקרוא ולא ידעתי וזכרתי כלום. ואז הצלחתי להירגע. אחרי שקראתי בפעם השלישית את הקטע הראשון – אנסין- הצלחתי לענות על השאלות. אני חושבת שעשיתי את זה בסדר. אח"כ היה את הקטע על הסיפור, עם שאלות שעליהן אני מקווה שעניתי טוב והיה גם קטע קטן של קלוז בלי מילון – אפילו שהיה צריך רק לכתוב מילות קישור אני לא הכי בטוחה שעשיתי את זה טוב. ואז היה שאלת שאלות. אני שונאת לשאול שאלות. ובסוף היה גרמר. סה"כ היה בסדר. לא היה קשה מדיי. אבל היה משהו ממש מצחיק – עניתי על תשובה וקראתי אותה ופתאום שמתי לב שכתבתיhe don’t  במקום he doesn’t  הרגשתי מאוד מטופשת. זה כנראה מה שקורה במצבי לחץ.

אחרי המבחן באנגלית היום התחיל להשתפר. שיעור מתמטיקה עבר מהר יחסית והמורה אמר שפתרתי יפה את התרגילJ אח"כ היה תנ"ך ובשיעור ספורט עשינו רק השלמות ואני לא הייתי צריכה להשלים שום מבחן אז ככה יצאתי שלא עשיתי כלום.

אה ותפסו את סאדם. לא שזה כל כך אכפת לי ומשנה לי.

והיום אמא שלי טסה עם סבתא שלי לארה"ב לבקר את אחותה הצעירה. כלומר דודה שלי. זה סיפור ארוך איך שהיא הגיעה לשם: לפני שנה, שהיא גרה בארץ בירושלים (כי היא למדה ב"בצלאל" עיצוב גרפי. או משהו עם גרפיקה) היא הייתה במכבסה ואז היא פגשה שם בחור. הם דיברו, והוא הציע לה לצאת. הם יצאו כמה פעמים והוא התאהב בה. הוא בחור יהודי – אמריקאי, שלמד פה בארץ יהדות – הוא רב רפורמי. (אבל יש לו עוד מקצוע חוץ מזה). והוא גם נורא נחמד. מפה לשם – הם התארסו, ובחודש יולי היא עברה לגור איתו בארה"ב. הם יגורו שם שנה, ואז הם יחליטו מה לעשות. ואם להתחתן. ובפסח היא תבוא לבקר. בכל אופן, הם גרים בלוס אנג'לס, והיא מורה לעברית בבית ספר של יהודים מיליונרים. והיא עובדת גם בעוד בית ספר בתור מורה. היא הייתה שולחת לאמא שלי אימיילים ארוכים ומצחיקים עד דמעות על החוויות שהיא עוברת. היא למשל סיפרה שיש להם קודי לבוש מאוד קפדניים – אסור ללבוש ג'ינס ונעליים שטוחות לעבודה, צריך לעשות מניקור ולהתלבש בצורה אלגנטית, ואפילו היא הייתה צריכה לנקב חורים באוזניים, כי העירו לה שמקובל שלאישה יהיו עגילי פנינה. היא מספרת, שהתלמידים לבושים בתלבושת אחידה, והאומנת שלהם מביאה אותם לבית ספר, וב"לאנץ'" הם מוציאים תיק קטן עם ה"סנייק" שלהם – חטיף בריאות, ויש להם כל מיני ירקות כמו גזר ומלפפון שחתוכים בכל מיני צורות. בכל אופן, נראה לי שהיא עושה שם חיים והיא גם מצאה לה הרבה חברים. (שחלקם ישראלים). אז אמא שלי וסבתא שלי נוסעות ביחד לבקר אותה –בגלל שיש להם חופשת חנוכה וכריסמס באותו זמן – אז דודה שלי והחבר שלה יטיילו עם סבתא שלי ואמא שלי ברחבי קליפורניה (לוס אנג'לס , סן פרנסיסקו וזה מה שאני זוכרת. בטח יש עוד מקומות.) חוץ מזה, הן יהיו כמה ימים בניו יורק כי אין טיסה ישירה מישראל ללוס אנג'לס. אז היום, בחמש אחרי הצהרים אבא שלי לקח את אמא שלי לסבא וסבתא שלי ומשם היא נסעה לשדה התעופה. לא מזמן היא התקשרה מהדיוטי פרי. אחותי הקטנה קצת (קצת הרבה בעצם) בכתה.