[קצת עדכון, כי נהייה ריק פה]

כמו שאתם יודעים, או לא יודעים, התחלתי לעבוד. בערך.

לפני שטסתי לחו"ל, עבדתי התלמדות אחת בדוכן –בית קפה, ואחרי שחזרתי קראו לי לעבוד שוב.

שתי משמרות ראשונות היו נחמדות בהחלט, למדתי כיצד להיכן את כל סוגי הקפה, ואפילו עשיתי את זה טוב, אבל משמרת אחרונה הייתה פשוט סיוט.

באתי בדיוק כשהיו המון אנשים והמון לחץ, ולי הייתה נטייה לחלום ולא לעשות כלום.

ועשיתי גם את כל הפאשלות האפשריות.

פיניתי שולחן, וחשבתי שהאישה שישבה שם כבר עזבה, והייתה שם שקית שחשבתי שהיא השאירה אותה, כי היא לא זקוקה לה יותר. ובכן – לא. האישה צצה לה מאיזה מקום, ושאלה "איפה השקית שלי?" זה היה פשוט כל כך לא נעים. התנצלתי המון, אבל בכל זאת, לא נעים.

וחוץ מזה, לא סגרתי את המכונת תפוזים בזמן, והכל נשפך!

בכלל, זה היה יום מייאש ומעצבן.

אמרו לי שיתקשרו אליי, אבל עוד לא התקשרו. טוב בסדר, אני בכל זאת דורשת את הכסף המגיע לי על ההתלמדויות. אני חושבת שכדאי שאתחיל לחפש עבודה חדשה.

מה עוד?

קניתי לי סוודר חדש, וסיכות חמודות לשיער, וזהו, לא עושה שום דבר מיוחד.

אני רוצה לנסוע לת"א.

ו... אני אוהבת אותו. אהבה טהורה ואמיתית. שלא ייגמר אף פעם.