הימים של הזמן האחרון משתנים ומבולבלים. לרגע אחד טוב, לרגע אחד רע. מפנקת את עצמי עם מלאי ספרים, מקלחות ארוכות ופחמימות.

יום אחד מלא בבכי, עצבות. הטחתי את הסלולרי על הרצפה מרוב עצבים. קצת נדפק, עכשיו חזר לנורמלי. ישבתי במיטה בוכה ועצובה, ולא היה לי כוח לעשות וחשק לעשות כלום. זה עבר. עבר באמצעות חיבוק ונשיקה, ומשחקי טאקי בלילה. עכשיו הכל מושלם, פחות או יותר.

בין לבין הייתי חולה. כאב ראש, גרון מציק, חולשה. שותה הרבה תה עם נענע וישנה.

עבר תוך שלושה ימים. באתי למשרד של אמא, היא קיבלה עוד חדר, עזרתי לה לסדר. מתייקת, מניילנת, מדביקה. עבודה למופת.

אחר כך הולכות לאכול טוסט וסלט, וקופצות לגרנד קניון עם סבתא. שעות ספורות של הנאה.

בנתיים קיבלתי שידה חדשה, עתיקה, שסבא שיפץ. במשך יום שלם ניקיתי את הכל, סידרתי את כל הדברים, זרקתי, הארון מסודר למופת. טיפ: את הנעליים כדאי לשים בקופסאות שקופות, שאפשר לקנות בגולף אנד קו. במקום סתם לאחסן אותן בקופסאות נעליים, ככה אפשר לראות איפה מה. יותר פרקטי ואסתטי.

יום הולדת לאחותי. נוסעים לנאפיס. כיף וטעים.

יום שישי נוסעת עם אמא, סבא וסבתא לת"א. סבא וסבתא אוספים אותנו. שותים קפה ואוכלים מאפה, נכנסים לבית התה של ויסוצקי, היום זו סתם חנות של כלים יפים, פעם היה שם בית תה. אני זוכרת כשהייתי קטנה ואני ואמא היינו נוסעות לת"א, תמיד היינו יושבות בבית התה, הייתי מזמינה תה מתוק שנקרא גינת הפרחים של סבתא, ופרנץ' טוסט עם גבינה צהובה.

אחר כך סבא וסבתא נוסעים לאופירה. אני ואמא הולכות משדרות רוטשילד עד יפו. רוצה לגור יום אחד באחד מהבתים היפים של נווה צדק. יפו, שוק הפשפשים. ראית חנות אחת, ראית את כל החנויות. הדבר הטוב היה פיתה עם זעתר ולבנה אצל אבולעפיה.

הולכות דרך הטיילת, תופסות מונית לדיזינגוף. מטיילות בסנטר, וממשיכות עד לכיכר.

נוסעות לאופירה, לאסוף את סבא וסבתא. אוכלים בייגלה חם.

נוסעים לחברה של סבא וסבתא, שגרה בכיכר המדינה. יש לה כלבה קטנה, כלבת בייגל כזו, כל כך חמודה ומתוקה, אפשר להרים אותה על הידיים.

חוזרים בערב.

נפילת סטרונין.

גזרת חברים, דיי בסדר. "את מתנתקת מאיתנו". אני לא הולכת לשום מקום.

הילה הייתה אצלי על מדים. מתגעגעת אליה.אתמול פגישה עם רועי ועם מור.

הוא ממלא את רוב ימיי ולילותיי. הייתה לו יום הולדת, 19. אני כל כך אוהבת אותו. מתגעגעת. עם כל הקשיים, אני יודעת שאינני יכולה בלעדיו. יש לנו חיבור מדהים ביחד.

זכרון הלילות האחרונים, עוד מתוק וגורם לי לחיוכים מאושרים.

עוד קצת פחות מחודש נפרדת מהחיים האזרחיים. יש עוד דברים לעשות.

אצל רופא עיניים הייתי, ואת מלאי העדשות חידשתי. קוסמטיקאית – מחר. צריכה לחדש את הצבע ולהסתפר לפני, לחדש מלאי גלולות, לעשות רשימה של דברים שצריך.

רוצה-לא רוצה.

הכתיבה נשפכת ממני, בלי שאני רוצה, זה טוב ככה. כמו פעם.