שחזרנו. ולי חזר החיוך.

ובמעבר חד - בחור מהשכבה שלי התאבד. אתמול. לקח את הנשק האישי שלו וירה לעצמו כדור בראש.

לא יודעים למה ומה ואיך.

אבל זה לא משנה.

כי שום סיבה, שום סיבה שבעולם - לא שווה את זה. החיים זו זכות ומתנה. והוא אפילו לא היה בן 20. בקושי הספיק לחיות. אבל כל קושי הוא זמני - הוא היה יכול להתגבר על זה. היה לו עתיד שלם לפניו.

והוא בחר בפיתרון קבוע לבעיות שהן זמניות.

כי גם אם קשה ורע, תמיד תמיד יש אנשים שיוכלו לעזור. יש הורים, יש משפחה, יש חברים. יש אנשי מקצוע. גם שנמצאים בצבא - יש משק"ית ת"ש, יש קב"ן.

גם לי היה רע, וגם אני רציתי למות. אבל קיבלתי עזרה. זו לא בושה לבקש עזרה, להפך.

זה מעשה כל כך פחדני, ובמקום להתמודד עם הבעיות שלך, אתה פשוט בורח.

ובדרך הורס את החיים של המשפחה שלך.

זה קצת לא נתפס לי.

יהי זכרו ברוך.