אז טוב, הגיע הזמן לומר את זה: אני יוצאת עם מישהו חדש. נכון, לא מזמן אני והחבר הקודם נפרדנו, וזה היה קשר ארוך וממושך, אבל לפעמים דברים מתגלגלים ומתפתחים. אני לא חושבת שאני עושה משהו רע או לא מוסרי, אני בטוחה שהוא המשיך הלאה... נכון שמדיי פעם אני חושבת עליו, תוהה מה איתו, נזכרת בו, בנו... אך זה הסתיים, ו אם להודות – תקופה ארוכה מדיי זה לא היה בסדר.
אז יש מישהו חדש, הוא נמצא איתי בבסיס, הוא פשוט ילד מתוק (ילד, הוא בן 20). הוא כבר היה אצלי בבית מספר פעמים, ההורים שלי מחבבים אותו, הוא מכין לי סלט, ואני מרגישה שטוב לי איתו. פשוט וטוב. לא רוצה יותר מדיי דרמות, וים מלא בגלים סוערים, רוצה ים שקט, עם גלים המתנפצים בעדינות אל החוף, ולא סערות. רוצה ללכת ביחד איתו, ולא להיות צל חיוור.
ובכן, יום שישי באתי לבסיס, כי המפקד שלי הכריח אותי לבוא להרצאה בנוגע לב"ש ובמ"מ(בטחון שדה וביטחון ממחושב), למרות שהייתי בה יום קודם לכן. כזכור, יום שישי אין צבא. האמת היא שזה דיי הגיע לי, ועשיתי פשלה בנוגע לזה(למרות שזה לא היה אשמתי, אבל לי אין שום פלאפלים על הכתפיים, ואפילו לא דרגה על הזרוע), וסביר להניח שהייתי מקבלת תלונה ומשפט, בנתיים לא קרה כלום, אני מקווה שזה הסתיים בזה.
אחרי ההרצאה הייתי צריכה לנסוע אל החבר, שגר בירושלים, לעשות את השבת. המפקד שלי היה כזה חמוד, ולקח אותי לתחנת רכבת בהרצליה. משם- רכבת ואוטובוס, ועוד נסיעה עד שהגענו אליו הבייתה.
עליתי על אזרחי, וניגבנו חומוס עם בשר קצוץ מטוגן, והיה טעים וממלא. ואז הלכנו לנוח עד הערב. בערב הייתה ארוחת שבת, יחד עם כל האחים שלו (הם ארבעה בנים!) והאחייניות שלו – הן פשוט יצורים מתוקים וחמודים, היה מצחיק, ואז גרמתי לכולם לראות "כוכב נולד" (כי תת רמה זה אנחנו), ואז יצאנו לאבו גוש, עם עוד שני חברים שלו... ישבנו שם במקום כזה, והם עישנו נרגילה. טפוי.
היינו הרוגים מעייפות, וקמנו למחרת בשתיים בצהריים, ואכלנו על האש (אכלתי המון המון המון) תוך כדי בהייה ב"טרויה", ואז נסענו לבית של חבר שלו שהיה עם חברה שלו שם, ושיחקנו טאקי כמו ילדים מצחיקים.
ביום ראשון קמנו בחמש בבוקר כדי לחזור לבסיס, וכמובן שפספסנו את האוטובוס, הגעתי לבסיס רק בעשר. המפקד הישיר שלי היה באטרף עצבים. לפעמים מתחשק לי לענות לו, אבל הבנתי שעדיף לשתוק, ולא להוכיח אותם.
באותו יום נשארתי בבסיס, שכן הייתה לי שמירה, ביחד עם קשת, חברתי היקרה. הלכנו לאכול ארוחת ערב – פנקייקים שולטים, וישבנו עם כמה ידידים שלה במשך שעה בחדר אוכל. אח"כ הלכנו למשרד של ידיד שלה, וגם חברה שלה באה, וראינו כל מיני מצגות, עלינו לחדר, הלכנו להתקלח, ואני הלכתי לחבר.... כן, וישנתי איפה שהוא ישן (זה בסדר, אין שום שילוב ראוי בבסיס שלנו). אם היו תופסים אותי – חבל על הזמן, אבל זה לא ממש מגורי בנים, והרס"ר גם ככה לא מסתובב בבסיס בלילות.
בשלוש וחצי קמתי, כדי לעלות בארבע לשמירה. הייתה לנו שמירה מטורפת והזויה, עם בדיחות פרטיות וכל מיני סיפורים. זה כיף להישאר בבסיס בערב, כשיש חברה טובה.
איך שירדתי מהשמירה והגעתי למשרד, כולי הרוגה מעייפות, המפקד הישיר שלי תזז אותי. "לכי לכאן, תחזרי, תעשי". פשוט גרם לי להסתובב בשיא החום בכל הבסיס, שאני מתה לישון. אבל הוא היה חמוד ונתן לי לצאת הבייתה בשלוש. אמרתי לו שהוא המפקד הכי טוב בעולם.
וזהו, חזרתי הרוגה, ומשש ועשרים בערב ישנתי עד הבוקר. משובח.
זהו, מחר יש לי שוב עוד שמירה, נקווה שנעבור את זה.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
