התחלתי לחשוב ברצינות על "עיניים כחולות".

אתמול נורא התגעגעתי אליו ורציתי לדבר איתו......אני מרגישה שאני חייבת לראות אותו ולהסתכל בעיניים היפות שלו (בחיי יש לו עיניים כאלה יפות!), לרצות לשים עליו את הראש....לא, אני לא מתחילה להתאהב בו. נו ווי....

יש אנשים שיגידו, למה זה כזה נורא. בואו נחשוב למה:

א.       הוא ידיד. ידיד טוב. האם שווה לאבד ידיד בשביל אהבה?

ב.       הוא ביישן.....ואני ביישנית......

ג.        אני האקסית של חבר שלו. נכון שהם לא מי יודע מה חברים, וזה לא צריך להטריד אותי, אבל בכל זאת. גם מאריוס אמר לי פעם שאין מצב שהוא למשל חבר שלי, בגלל אותה סיבה.

ד.       מצב היפותטי. אנחנו חברים. אנחנו לא נשארים ביחד לנצח......ואז אני מאבדת אותו לא רק בתור חבר, אלא גם בתור ידיד....כמובן שזה תלוי איך זה נגמר והכל...אבל בכל זאת...

ה.      הוא פעם אהב את נתי. אבל הוא לא עשה כלום כי הוא לא רצה להפסיד את הידידות

ו.         דיברנו על הנושאים האלו...על אהבה ודברים כאלו, וחלק ממה שהוא אמר שהוא מעדיף לא לחשוב על זה ולהתרכז בלימודים

אויש....הוא כזה מתוק!!! אני מזה אוהבת אותו...אבל בכל זאת...זה יהייה מוזר קצת.....

אני חוששת שפתאום כל הרגשות האלו, שמתקיפים אותי הם בגלל שעניין רווקותי  מתחיל להשפיע עליי. כן, אני רוצה חבר. כן, אני נואשת לחבר. פתאום אני מתחילה להתגעגע לכל הקטע של הזוגיות......

ודבר שני. חברותיי....לא שאני מקנאה בהן,אני אוהבת אותן, מאחלת להן המון הצלחה....ל"שרוטה" יש אחד...חתיך למראה ובטוח מנשק טוב שהיא הכירה אותו באיזה טיול משצ"ים....הקיצר, הבן אדם רודף אחריה, שולח לה הודעות בנוסח "אני מתגעגע", "אוהב אותך", "תודה על ערב מהנה" וכל הזמן מציע לה לצאת איתו...ופעם אחת היא יצאה איתו, אבל זה לא ממש נחשב כי הם לא היו לבד.....וברור שהיא דלוקה עליו אפילו שהיא מכחישה את העניין.... והחברה הכי טובה שלי...גם כן יש לה איזה מישהו שאוהב אותה, (כל מה שאומר שבטוח יש לו אופי טוב) והם עוד לא חברים, אלא רק "יוצאים"...מתוסבכים שניהם....

כאילו, אין סיבה שלא יהייה לי מישהו. סה"כ כבר התנשקתי עם שלושה >>> יש כאלו שרצו אותי; אני נראית טוב: יש לי גוף בסדר, מותניים צרות, בטן שטוחה, התחת טיפה גדול, אבל אני עובדת על זה; הפנים גם בסדר...אולי אני לא הכי יפה בעולם, אבל אני לא מכוערת...ויותר אנשים אמרו לי שאני יפה מאשר אנשים שאמרו שאני מכוערת.......ואני לא נראית מוזנחת או משהו. אני תמיד לבושה בצורה הולמת, לא זרוקה, השיער תמיד מסודר ותמיד איפור....וכמו שאמרתי, אין סיבה שלא יהייה לי מישהו. אבל זה קצת קשה לרצות מישהו, בלי לדעת מי זה.

השעמום תקף אותי. החלטתי להסתכל בשיר הלא ממש יפה של האקס שלי...למי שלא זוכר זה השיר:

לא אוהב אותך יותר...

אני כבר לא אוהב אותך יותר
תצאי ואל תחזרי אני שלך כבר לא חבר
אני כבר שונא אותך
אני כבר רותח
זה ייגמר ברצח
אני לא אוהב את הגישה שלך
ואני לא אוהב את השקרים שלך
אני כבר לא חושב שאני אוהב אותך יותר
תראי מה גרמת לנו להיות
פרודים וסתם מעוצבנים
שאנחנו אחד ליד השני אנחנו מסתכלים לכיוונים שונים
את לא מודה שאת טועה למרות שעשית דברים שטותיים

לא מגיע לך להיות חברה שלי
אני אייתה ואת בלי...
כבר אין אנחנו
כבר אין ביחד
אין שום דבר אני שואל למה? ואיך?
אז אני נזכר ואומר "אהה..." הכל בגללך!

אז כבר אין צפייה ביחד בטלביזיה
אין כבר דיבורים בטלפון כל השבוע
אין כבר שקי קמח עד למיטה
אין כבר בכלל נשיקה
אין כבר הסתכלות בעיניים אחד של שניה
אין יותר כלום למה? ואיך?
"אהה כן..." הכל בגללך!

כן בכית היינו עצובים
אבל עכשיו כבר כל הדברים שונים
נשארה צלקת לכל החיים
עכשיו אנחנו כל כך מרוחקים
איבדנו דבר כל כך יקר וחשוב
תמונות במחשבתי הולכים יד ביד
חבל שלא דיברנו במקום סתם לריב
חבל שלא דיברנו נורמלי שהמצב בנינו יישאר יציב
אין מקום בבית ספר שאליו תלכי
בכל מקרה אותי את תראי
שהייתי אתך הרגשתי חופשי
עכשיו שאני רואה אותך אני מרגיש כלוא בנפשי.

לא מגיע לך להיות חברה שלי
וגם לא האקסית שלי
עכשיו כבר אין אנחנו
כבר אין ביחד
אין שום דבר אני שואל למה? ואיך?
אז אני נזכר ואומר "אהה..." הכל בגללך!

אז כבר אין צפייה ביחד בטלביזיה
אין כבר דיבורים בטלפון כל השבוע
אין כבר שקי קמח עד למיטה
אין כבר אוכל להתחלק בזמן נשיקה
אין כבר הסתכלות בעיניים אחד של שניה
אין יותר כלום למה? ואיך?
"אהה כן..." הכל בגללך!

ואז התחלתי לחשוב מה המשמעות...והגעתי למסקנה. הוא אהב אותי. הוא באמת באמת אהב אותי. אבל אם הוא אהב אותי למה הוא התייחס אליי ככה?

ובכן...אהבה זה רגש מסובך. בכלל רגשות זה דבר מסובך. מי צריך אותם בכלל.