בין קטיושה לבין אזעקה, היה לי שבוע עמוס יחסית.

השבוע עשו אצלנו גיבושים, והייתי פקידת גיבוש, שיש לזה יתרונות כגון לצאת מהאווירה של המשרד, ולהיות עם מילואימניק, והשיא – הייתי על אזרחי.

ביום שבת המפקד שלי לקח אותי מהבית, וישבנו כל הלילה על הכנת דברים לגיבוש. רק בשלוש וחצי לפנות בוקר הלכתי לישון. זה היה מטורף לגמרי, והרגשתי איך אני שונאת את כל המלש"בים האלו.

ציפיתי שיהיה לי ממש כיף, אבל היו רגעים והיו רגעים. הסתובבתי הרבה איתם, וראיתי את המבחנים של כולם, וכולם היו ממש נחמדים אליי, וכל הזמן קראו לי "חמודה". נמאס לי שקוראים לי ככה, האמת. לא רוצה להיות חמודה. חמודה זה ילדה קטנה. אני עוד חודשיים בת 19, אני לא רוצה להיות חמודה יותר.

התחברתי גם עם רס"ר הגיבוש, כל הזמן ישבתי איתו ודיברנו, והוא גם לקח אותי לטייל בחיק הטבע של הבסיס, וזה היה כיף ומצחיק, זה היה כמו טיול שנתי בקטנה.

היו קטעים של כיף, אך היו דברים מעצבנים, כמו זה שתיזזו אותי ממקום למקום והתייחסו אליי כמו למשרתת. מה גם, שעבדתי עם המאבחנת מחקר שלנו, והיא פשוט כלבה!

היא בחורה שרואים שיש לה בעיות, והיא כל הזמן צועקת על כולם ולא נחמדה באופן כללי. עם כל הכבוד לבעיות שלה – אין לה שום זכות להתייחס ככה לאנשים. כמעט לכל אחד בפלגה שלנו היה איזה תאקל איתה. היו פעמים שהיא פשוט צעקה עליי! ממש צעקה! אפילו המפקד שלי לא צועק עליי. מה, כל כך קשה לדבר יפה ולהגיד בצורה יפה ונאותה ממה לא היית מרוצה? אני פשוט שונאת את זה, וזה מעלה לי את הסעיף שמתייחסים אליי ככה. פשוט פעם אחת עניתי לה שתפסיק לצעוק עליי, וזה השתיק אותה. היום היא דווקא הייתה ממש נחמדה אליי. יש לה את הקטעים שלה, אבל הקטעים האלה באים בתדירות יותר מדיי גבוהה, שזה כבר נמאס.

בכל מקרה, היום היה את היום האחרון, תודה לאל. כמעט לא הייתה לי עבודה והייתי במשרד, והייתי צריכה להסביר לחצי בסיס למה אני על אזרחי.

זהו, ככה עבר לי השבוע, וזה היה מעייף. מאוד.

מחר יש לי יום חופש על חשבון המערכת (דפקתי את המערכת! מואהאהאה!). ואני אהייה בת"א. כן, יש לי חיים/