את הפוסט הקודם שלי סיימתי שאני לא רוצה ללכת היום לבית ספר. ובכן, אני שמחה שהלכתי.
אז היום שלי התחיל בתשע, ובחוסר חשק מוחלט הלכתי לאשכול פיס. לא מצאתי אף אחד מהשכבה....חוץ מאיזה ילד אחד. נכנסתי לאולם הגדול, קלטתי את האקס......ואת שרוטה ושדונית יושבות ביחד וקוראות לי לבוא לשבת לידן. אז ישבתי ודיברנו עד שהתחילה ההרצאה. ההרצאה הייתה פשוט..מרתקת. היא לא הייתה מאותן הרצאות משעממות שבהן מסבירים לך איזה נזק עושים הסמים, ומטיפים לך לא לקחת. היא הייתה שונה. את ההרצאה העביר ד"ר אייל מדני. הוא סיפר סיפור על נרקומן, שהוא היה המפקד שלו בצבא, והוא היה בשבילו כמו בן. הוא סיפר את כל מה שהוא עבר איתו, את כל תהליך הגמילה.... ואחרי שהוא סיפר את הסיפור הוא הראה לנו סרטון, איך הוא מכניס מסומם אחד לגמילה דרך תוכנית הרדיו שלו. אחרי הסרטון, הוא הביא אישה, שסיפרה את הסיפור שלה: איך היא התחתנה עם נרקומן, איך היא לא שמעה בקולם של הוריה, איך הוא הרס לה ולבנות שלה את החיים, איך הוא אנס אותה ומהאונס הזה יש לה בת, איך הוא נכנס למעצרים ויוצא מהם.....אותה אישה נראית שבורה לגמרי.
אחריה הייתה לנו הפסקה. שדונית אמרה לשרוטה לבוא אליה כדי לקחת משהו, אז גם ים נדחפה ובאתי איתה....(ים חושבת שהיא ושרוטה חברות עכשיו). לפי מה שהבנתי שדונית לא ממש אוהבת את ים......בלשון המעטה.
בכל אופן, אחרנו להרצאה השנייה. בהרצאה השנייה הייתה בחורה צעירה שסיפרה שהיא נתנה לחבר שלה לעשן גראס, ואז הוא התמכר לסמים קשים יותר, והיא לא יכלה לסבול את זה.....והם רבו. והוא אנס כמה פעמים באיזה יום אחד, והיא ברחה, ואחרי חודש וחצי החבר הכי טוב שלו מתקשר אליה ומספר לה שהוא לקח מנת יתר בטי אל וי, והיא ישבה חמישה ימים ליד המיטה שלו בבית חולים, עד שהוא נפטר. וכל מה שנשאר לה ממנו זה מכתב שבו הוא כותב לה שהוא מתנצל ומבטיח להשתנות, ושהוא אוהב אותה. היא הקריאה לנו את המכתב וירדו לה דמעות וגם אני התחלתי לבכות. אחריה ד"ר אייל מדני לקח כמה ילדים ועשה תיאור מצב, שבו ילדה לוקחת סמים, וההורים שלה והחברה הכי טובה שלה והחבר שלה מגלים את זה, והיא נשפטת. זה היה פשוט מצחיק. אח"כ השחקן אלברט אילוז הרצה לנו. הוא סיפר שהוא היה מכור לסמים, (לא ממש קלטתי את כל הסיפור שלו כי הוא היה ארוך) וסיפר שלפני שנתיים הוא חזר שוב לסם. הוא סיפר את הסיפור בצורה כל כך משכנעת עם תנועות, ועשה את עצמו כאילו הוא שיכור ומסומם, ואז הוא אמר לנו שזה בעצם סיפור של חבר מאוד טוב שלו, שלפני שנתיים מת ממנת יתר. ואחריו הביאו לנו קומקאי, שמוליק ספן, והוא סיפר כרגיל בדיחות על פרסים, תימנים, רומנים, מרוקאים, צביקה פיק ושימי תבורי ושאר שטויות...אבל בכל מקרה היה מצחיק. והוא סיפר לנו שאח שלו התמכר לסמים, והם הכניסו אותו לכפר גמילה, ועכשיו הוא נקי.
בקיצור, היה מרתק. כל כך שמחתי שהלכתי. זה לא ממש שינה לי משהו בתפיסה כי מבחינתי סם זה חומר שלא מתעסקים איתו, אבל שרואים את הפנים מאחורי העדויות, בכל זאת זה נוגע בך.
אחרי בית ספר הלכתי לבית של שרוטה וגם ים רצתה להידחף.....אבל העפנו אותה באלגנטיות. באתי אליה הביתה והיא הכינה אוכל (היא יודעת לעשות הכל- היא פשוט עצלנית) וראינו ארתור, ואח"כ הלכנו לבית של סוויטי כי התקשרה עוד בבית ספר וביקשה שאני ושרוטה נבוא לשמור על בת של בת דודה שלה בזמן שכולם בהלוויה......
באנו אל סוויטי הבייתה, היה קצת לא נעים כי בכל זאת אבל והכל......ראינו את הבת של הבת דודה שלה שהיא בת 4 (נקרא לה "מתוקית") והיא ממש מתוקה......אמא שלה וכל המשפחה נתנה לנו הוראות וכל זה..וזה קצת הפחיד אותי, כי בכל זאת גם אני וגם שרוטה לא הכי מתות על ילדים....אבל מתוקית הייתה ילדה טובה ושקטה והיה נחמד איתה. ראינו איתה "הופ" והאכלנו אותה, ושיחקנו איתה בחוץ ואפילו הייתי צריכה לעזור לה לעשות פיפי (ולא אני לא פדופילית).......היא הייתה ממש חמודה, לא מהילדים הקרציות האלו שבוכים ועושים בלאגן.
שמרנו עליה שעתיים בערך, ואז חזרנו הבייתה והתחלתי ללמוד לכימיה – עשיתי חזרה על החומר ואני יודעת אותו בערך.......ושלחתי למותק הודעה (אני מקווה שהסלולרי שלה תומך עברית)
ואז התחיל לשעמם לי. והרגשתי איך אני מתחילה להתגעגע לכולם. ואפילו המוזיקה שלי שעממה אותי. וחשבתי כמה הייתי רוצה להיות איתם, אבל הם רחוקים.
"בדד אלך,
גם תפילה אין לי,
בדד, בלי עתיד
בלי תקווה
בלי חלום"
(אני ממש במצב רע אם אני שומעת את זה)
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
