טוב אז, שום דבר לא חדש, הכל כרגיל כזה.

עשיתי שיחת נפש עם המפקד שלי, סיפרתי לו המון דברים על עצמי, גם כאלו שמוטב שהצבא לא יידע עליהם.

היה לנו יום חינוך בת"א.

היינו בבית מעריב בבת ים, וראינו איך מדפיסים עיתון. היה דיי נחמד, אם כי קצת ארוך. הבחורה שהנחתה אותנו לא ממש ידעה איך לעניין ואיך לדבר – אבל היה סביר.

אחרי זה היינו בעזריאלי, ואכלנו צהריים.

משם נסענו למוזיאון ההגנה – היה מאוד מעניין שם, ואז סיור בנווה צדק. שכונה מדהימה ויפה שאין כמוה, רק שההדרכה לא הייתה משהו.

זה היה יום מעייף, מעניין וכיפי, היו הרבה תמונות וצחוקים, מהימים שגורמים לשירות בצבא לעבור קצת יותר מהיר ובכיף.

ביום שבת האחרון אני והחבר היינו יחד חצי שנה, לא חגגנו את המאורע – כי הוא היה בכוננות (והיום הוא סוגר שבת). הכנתי לו דיסק עם עטיפה של תמונה שלנו, ושירים שלנו – כל מיני שירים שמזכירים לי אותו. וגם קניתי לו ארנק חדש, כי הגיע הזמן. הוא הביא לי צעיף ופרחים – ורדים ורודים. כל כך התרגשתי, כי אף פעם לא הביאו לי פרחים, זה רק הזכיר לי כמה מקסים הוא. כל יום שעובר, ואני אוהבת אותו יותר. עם כל הקשיים – הוא גר במודיעין ואני בקריות, וזה שסופי שבוע אנחנו תקועים אחד בתחת של השני, ולפעמים הוא רוצה קצת לבד, כי צריך את המרחב נשימה הזה – אז זה סופי שבוע ארוכים ומלאי געגועים, אבל כל זה שווה את זה.

כי כל כך טוב לי איתו, אני מרגישה איתו הכי בנוח שבעולם, ואין לי בעייה לרדת על צלחת חומוס לידו, או לטרוף שוקולד, ולהיות עצמי ולתת מעצמי ולחשוף מעצמי ולהיות הכל בשבילו. המשפחה שלי מתה עליו, ההורים שלי הרוסים אליו ומתייחסים אליו כאילו הוא הבן שלהם. וגם כשקשה לי ורע לי ואני עצבנית ומדוכאת ושונאת את כל העולם – הוא שם בשבילי ומרגיע אותי, והחיבוקים שלו הם הכי טובים שרק אפשר, והנשיקות, והמגע והריח והטעם שלו – אני פשוט מכורה אליהם. אני רק מאושרת, רק מאושרת מלהיות לצד האדם המדהים הזה, ואני כל כך מקווה שזה יימשך כמה שיותר. לנצח.אבל מי יודע.

אז הייתי לבד בסופ"ש הקודם, וכרגיל – ריחמתי על עצמי. רק במוצאי שבת מורן התקשרה אליי, וגילינו שאנחנו עלובות – אני התמקדתי בלבכות ולישון, והיא ראתה את בחזרה לעתיד 1,2,3 (!!!), במקום לבלות זו עם זו.

אז הלכנו לארומה, ורכשתי שרשרת חדשה, ולקחתי ספרים והיה כיף.

היום הלכתי לקחת את תעודת הבגרות שלי. עשו לנו טקס – והייתה לי תחושת דז'ה וו איומה. חשבתי שאני חוזרת לתיכון, שוב פעם מרגישה לא קשורה כל כך לאנשים. היו אנשים שדפקו הופעה – אני באמת לא מבינה מה הקטע, אתם הולכים לבית ספר, לקחת תעודה ולחזור הבית, אני שמתי על עצמי ג'ינס וסווצ'ר של יחידתי המובחרת (כמו פולנייה טובה – אחרת איך יידעו שאני שם?). חלק מהאנשים עשו שינוי תדמית – עמרי למשל עשה פירסינג בגבה. בכל מקרה, המנהלת ורכזי השכבה דיברו, כולם התחבקו והתנשקנו – לי אין כוח לצביעות ונישקתי רק את מי שרציתי!

טוב, ואז לקחתי את תעודתי, פיסת נייר כעורה למדיי. אם מישהו מעוניין לדעת (הציוניים בצד הם הציונים בבחינות השונות המרכיבות את הציון הסופי):

תנ"ך- 2 יחידות – 88, טוב מאוד.

הבעה עברית – 2 יחידות- 80, טוב. (83, 76)

ספרות – 2 יחידות – 76, טוב.

אנגלית – 4יחידות – 89, טוב מאוד. (91, 81, 93)

מתמטיקה – 3יחידות – 83, טוב. (100, 93, 56)

ביולוגיה – 5 יחידות – 78, טוב. (73, 76, 66,  80, 78, 93)

ידיעת העם והמדינה – 2 יחידות – 81, טוב. (80, 82)

כימיה טכנולוגית א- יחידה – 55, מספיק.

תהליכים ביוטכנולוגיים א- יחידה – 75, טוב.

מקצועות פנימיים:

של"ח – יחידה – 100, מצויין.

יהדות – יחידה – 85, טוב מאוד.

חינוך תעבורתי – יחידה- 85, טוב מאוד.

מחוייבות אישית – 2 יחידות- 100, מצויין.

חינוך גופני- 2 יחידות – 70, כמעט טוב.

ואפילו יש לי תעודה טכנולוגית. אני דיי מרוצה, גם ככה אצטרך לשפר, לפחות קיבלתי תעודת בגרות, מעניין מתי אגיע לבגרות.

אחרי הטקס אני ומורן עשינו קניות לשבת, נסענו לצומת ספרים וקניתי חמישה ספרים במאה שקלים, ואז ישבנו בארומה. יום פרודוקטיבי למדיי, אני עייפה כעת, עשיתי מקלחת ואתמקד בלראות טלוויזיה.