אז יצאתי מפרטי, זה לא עניינכם למה. זה בלוג שלי ואני אעשה בו ככל העולה על רוחי. מובן?

בימים האחרונים, כל מה שעשיתי היה.... אממ...כלום. אני מאוד טובה בלא לעשות כלום, אבל זה מתחיל להיות משעמם.

האמת היא, שכל יום אני קמה בסביבות שמונה וחצי בבוקר, מנסה למצוא לעשות דברים מועילים ומעניינים על מחשבי הקט, רואה טלוויזיה, ישנה צהריים, שוב רואה טלוויזיה, הולכת למחשב, שוב רואה טלוויזיה, ואז מנסה לישון.

אחת מהתוכניות שהתחלתי לראות היא התוכנית הזאת של אביעד קיסוס. כן, אני מדורדרת קשות, אבל זה משעשע אותי.

אגב, מחשבים, אני כל כך מקנאה באנשים נורמליים שיכולים להוריד שירים מהקאזה שלהם ואז לשמוע אותם. אבל לא, הרמקולים שלי עדיין הרוסים, ואבא עוד לא תיקן אותם.

מלבד זאת, אתמול עשיתי את הבדיקות לכרטיס עובד, וגם הלכתי למסור אותן. בעוד שבוע יהיו תוצאות, הרופאה תכתוב שהכל איתי בסדר, ואז אגרור את הילה לחיפה להוציא כרטיס עובד.

כמה כיף לי.

ביום ראשון יש גם בגרות בהיסטוריה. אני חושבת שאני צריכה ללמוד, אבל ממש אין לי כוח. מה גם שאני לא יודעת על כמה מגישים אותי, וגם אין לי מושג כמה קיבלתי בלשון. משמע > אני צריכה לבקר בביצפר מחר.

והיום בבוקר גיליתי שירדתי קילו! אני שוקלת 44 ק"ג! איזה כיף לי! אבל האמת, לא נראה לי שזה רזה מספיק. אני צריכה להוריד עוד.... עוד קילו אחד, או שניים.... או שלוש... עד שזה יהיה רזה מספיק.... ואני אוכל ללכת לים.... בלי להתבייש....

הפלאפון שלי מראה סימני התפגרות. תמיד טענתי שהוא פלאפון פיסח ועילג, אבל זה שובר שיאים. קודם כל, יש לי איזו הודעה קולית מעצבנת. כשאני רוצה לשמוע אותה, זה מחייג לי לאיזה מספר, שזה המספר של הבית שלי כביכול. אבל לא, אני מגיעה לתא קולי של מישהו, שהמספר פלאפון שלו, הוא כמו המספר של הבית שלי. אחר כך, אותו בן אדם התקשר אליי, ועל הצג הופיע המספר שלו בתוספת "בית". כאילו הוא נמצא לי בזיכרון. ועכשיו אני לא מסוגלת להיפטר מההודעה הקולית המרגיזה הזאת. בנוסף, היום בסביבות תשע בבוקר מישהו התקשר אליי. הלכתי לענות, אבל אז באמצע ההתקשרות שלו, הפלאפון נסגר. ואני לא יודעת מי זה, כי זה לא מופיע לי בשיחות הנכנסות ולא בשיחות שלא נענו. כדאי שאני אלך לסלקום. עכשיו אני כל הזמן חושבת מי התקשר. אני שונאת את סלקום. מספיק קיבלתי שני חשבונות מופקעים. נראה לי הם עובדים עליי. או שבאמת אני מדברת כל כך הרבה עם מור. לא, הם עובדים עליי. זונות.

האמת היא, שדיי משעמם לי כרגע, אז כדאי שאני אלך לסדר את חדרי, שנראה כאילו עברה בו מהפכה, ואז אלך לשים על ציפורניי את הלק השחור וה"פריקי" שלי.

ואתה, אני יודעת שאתה קורא את זה עכשיו. אז תעשה לי טובה, אם אתה כל כך מוכרח לדבר, כדאי שתתפוס אותי, כי האדישות וההתעלמות שלך עולות לי על העצבים.