אני לא יודעת מה יש לי, אבל בזמן האחרון מאוד קשה לי להירדם, ועד שאני נרדמת אני צריכה לקום.

ביום שישי בקושי קמתי. הייתי צריכה ללכת לשיעור חזרה בביוטכנולוגיה, וממש לא היה לי חשק.

איכשהו, גררתי את עצמי מהמיטה וקמתי להתקלח ולהתארגן. השיעור עצמו היה ממש קצר, נמשך משהו כמו חצי שעה. אחרי זה הלכתי לקנות מתנות לחברות של אחותי ולקנות "טוויגי" בסופר. (למי שלא יודע, זה מעדן חלב דיאטטי).

שחזרתי הביתה, ידעתי שאני צריכה ללמוד למגן. אבל לא היה לי כוח.

חופית התקשרה אליי, ושאלתי אותה למה היא לא הייתה בשיעור. ומסתבר שהיא שכחה. חה, זה היה מצחיק. אותה זה לא הצחיק. נראה לי שהמחשבה שכולם כתבו והיא לא – עשתה לה רע.

רק ב-12 ומשהו בצהרים התחלתי ללמוד, עד 1 וחצי, ואז עשיתי הפסקה לטלוויזיה, ואז המשכתי ללמוד עד בערך חמש וחצי.

זה כל כך משעמם.

בערב אני, מור, רועי, ענת, גיא, ערן וגבי הלכנו לסרט. משום מקום, גם חיית המחמד צצה. מה לכל הרוחות הוא קשור?

מור וגבי נכנסו ל"היום שאחרי מחר" ואילו כולנו הלכנו לראות את "הארי פוטר והאסיר מאזקאבן". ישבתי בין ענת, שאיתה חלקתי פופקורן, לבין גיא, שפשוט הציק לי עם הנשימות שלו. הוא נושם חזק מדיי.

הסרט עצמו מאוד יפה... האפקטים גם הם יפים..... אבל בכל זאת, זה לא הספר. הספר הרבה הרבה יותר טוב. יש המון דברים שמופיעים בספר ולא מופיעים בסרט (כולל הסברים להבנת כל מיני עניינים שם), ודברים שמופיעים בסרט ולא בספר. הילדים שמשחקים את הרמיוני ורון נהדרים, אבל הילד שמשחק את הארי.... אממ... יש לו מה להשתפר.

לפני סוף הסרט, פתאום מור מתקשרת אליי. מזלי הטוב, ששמתי את הסלולרי על שקט. זה היה כזה מפחיד, פתאום הרגשתי מין רעד בצד, כלומר הרטט, וגיא שואל "מה קרה לך? מה את קופצת?" היא לא הפסיקה להתקשר, ואז עברה לענת, ואז חזרה אליי, ואפילו ניסתה אל רועי, ואנחנו מתפוצצים מצחוק.

אחר כך הסתובבנו קצת בקריון, מור ורועי קנו אוכל, ואז יצאנו החוצה, והתחלנו לחשוב מה לעשות. בסוף יצא, שישבנו כמו חסרי חיים מפגרים מתחת לבית של רועי.

היום קמתי בבוקר מוקדם, ראיתי טלוויזיה, התקלחתי, ואז הלכתי ללמוד שוב, כולל מה שלמדתי אתמול. אני פשוט לא מצליחה לקלוט את המסה הענקית של החומר, מה גם שיש הרבה נושאים שאני פשוט לא מבינה.

כמו שאני מכירה את עצמי, אני שוב אשב ללמוד את הכל בלילה. אני מניחה שאצטרך לעשות מחר כמיטב יכולתי.