קשה לי להאמין שכל כך מהר עברה השנה הזאת. כל כך מוזר לי שסיימתי י"א, ובעצם נותרה לי רק שנה אחת.

 מדהים אותי איך הזמן רץ במהירות מסחררת...

היום היה את המגן בביוטכנולוגיה. האמת היא שהייתי ממש לחוצה ועצבנית ועם בחילות בוקר. המגן עצמו היה סביר... בהתחלה לא זכרתי כלום והרגשתי שאני לא יודעת כלום, אבל אז התחלתי להתרכז ולענות על שאלות, שאת רובן הצלחתי ועניתי דיי טוב.

אחרי זה באתי לכיתה, באיחור ניכר. כל הכיתה הייתה עסוקה במין איזה משחק מטומטם..... שלא ממש התעמקתי בו. ואחרי זה – חלוקת תעודות.  התעודה שלי סבירה, אני לא ממש שמה על זה, הציוני הגשה שלי הרבה יותר גבוהים.

אחרי התעודות הלכתי לפגוש את כולם,חיכיתי עד שמור קיבלה את התעודה שלה, היא הייתה אחרונה. חה חה חה.

ובדיוק שיצאנו מהביצפר ראיתי את אחותי והחברים שלה, אז הלכתי איתם, וגם ראיתי את התעודה שלה. לא ידעתי שאחותי חרשנית. מעולם לא ראיתי אותה לומדת יותר מדיי....

בצהריים ישנתי, ובערב הלכתי עם אמא, אבא ואחותי הקטנה לקריון. הסתובבנו לנו להנאתנו, עצרנו ליד חנות פאקצות ואמא שלי בשיא ההתלהבות "הנה החנות של הפאקצות", ואז הפאקצה שהייתה לידנו שמעה אותה והסתובבה. חחח. אופס.

וחוץ מזה, אני קניתי מסקרה חדשה, ואמא קנתה לי שלושה קקטוסים קטנים וחמודים (הם לא ממש בצורה הרגילה של קקטוס, הם יותר מיוחדים), ואפילו נתתי להם שמות: אבא איגור, אמא סווטה, והתינוק יאשק.

 עכשיו אני בחופש רשמית. האמת היא, שתכננתי לכתוב "פוסט סיכום שנה", אבל קצת קשה לי לסכם את השנה הארוכה הזאת.

מבחינת המטרות שהצבתי לעצמי בתחילת השנה, אז הגשמתי את רובן. אני מניחה שהפעם באמת התחלתי ללמוד. נכון, לא נהייתי חרשנית הדור, אבל לפחות קצת שיפרתי ציונים.

הכרתי אנשים חדשים. פתאום בנות מהכיתה (וגם מהמגמה) שלא ממש הכרתי אותן, הפכו לחברות שלי.

ונכון, לא שיניתי את עצמי. אבל אני מתחילה להסתדר עם השגעונות שלי. ולא מצאתי מישהו חדש, וקשה לי להאמין שאני אמצא....אני לא מרשה לעצמי. לא מוכנה. פשוט ככה.

בכלל, זו הייתה באמת אחלה שנה..... שעברה לי מהר. מהר מדיי. בעוד שנה, חלק מהחברים שלי יתחילו להתגייס. וזה נראה כל כך קרוב, וכל כך מפחיד ומוזר. אני לא רוצה לנתק איתם קשר. אני יודעת שזה מה שיקרה, שככל הנראה לא נשמור על קשר, אבל אני לא רוצה שזה יהיה ככה. איכשהו, אני לא רואה את עצמי בלעדיהם. אני לא רואה את ימי שישי בלעדיהם, בלי כל השטויות והבדיחות המפגרות שלנו.

האמת היא, שזה דיי מפחיד אותי. גם החודשיים האלו יעברו מהר, והשנה הבאה תעבור מהר, וזהו. אני כבר אהיה מבוגרת. וזה מפחיד.

קשה לי לעכל שסיימתי י"א. קשה לי לעכל את זה שבמהלך החודשיים האלו אני אעשה מה שבא לי, בלי לחשוב על מבחנים, ועל בית ספר.

אני מקווה שהחופש הזה באמת יהיה כיף. ואני באמת אהנה ממנו. סך הכל, זה החופש הגדול האחרון שלי.