אני מוצאת את עצמי באחת בלילה רוקדת סלסה באמצע הרחוב יחד עם עמרי,

ואז מתפוצצים מצחוק ומפריעים לשכנים עם משפט גאוני "סוננת "you have been .

שוב אני תקועה באמצע בין לבין, לא סגורה על עצמי, מנסה לרקוד על כל החתונות, טועמת מכל העולמות, אני יודעת בתוך תוכי מה אני *באמת* רוצה, רק שהכל לא יתפוצץ לי שוב פעם.

אתמול הלכתי לים ליד הבסיס, ומזה שנים נכנסתי למים עם מכנסיים, וגופייה לבנה בלי חזייה, וזה היה כל כך כיף ומשחרר, לחזור פרועות ורטובות ומסריחות ממלח ומטונפות מחול וצוחקות בטירוף, ולהרגיש שהזמן בו את מרשה לעצמך להתפרע לחלוטין רק משחרר מכל המוסכמות.

ולא היה לי אכפת בכלל שראו לי, לכמה זמן זה לא עניין אותי בכלל אם יראו ומה יחשבו.

אז אני רוצה חזה יותר גדול, וטוסיק יותר קטן. אני רוצה להסתפר ולצבוע את השיער לחום בהיר, ואני רוצה לקום בבוקר ולהאמין שאני *באמת* יפה.

אני רוצה להשתחרר כבר, בא לי לעוף מהמקום הזה, נמאס לי מהחיכוכים והמריבות ומזה שאני תמיד, בצד. עם ספר.

אני רוצה לטוס לאמסטרדם, לונדון וניו יורק, ויום אחד אני אהייה באוסטרליה. הלוואי ורק היה לי את הכסף.

אני צריכה לעשות משהו כיפי, אני צריכה לנשום.

אני צריכה לדעת שמה שבחרתי זו הבחירה הנכונה.

כי אני הולכת עם מה שהלב אומר, ולא עם השכל.

עדכון דיאטה: 47.9. האח!