יום שבת 3.7.

בשעה 23:00, כולנו- אני, חופית, מורני, רוויטל, מורן וענבל, נפגשנו במרכזית המפרץ כאשר המטרה היא לנסוע לאילת, וליהנות.

היו שם ממש הרבה אנשים, כולל משפחות עם ילדים קטנים. זה סיוט לנסוע עם ילדים קטנים. היינו צריכות לעבור בדיקה ביטחונית, שכוללת את פתיחת המזוודות. וכמובן שפותחים את המזוודה שלי מה רואים ישר? את החזיות שלי! לכן כל העולם ואחותו, זכו לצפות בחזיית הסאטן האדומה שלי, שהייתה הראשונה בערמה.

אחרי הבדיקות, היינו צריכות למצוא את האוטובוס שלנו, להכניס את כל המזוודות פנימה, לקבל כרטיסים, ולהיכנס לאוטובוס ולשבת בתוכו.

אני ישבתי ליד מורני. היה לי קר, וכל כך שמחתי שהקשבתי לאבא שלי ולקחתי עליונית איתי.

הנסיעה עצמה הייתה מעצבנת. בכל זאת, משהו כמו שש שעות להיות תקועה באוטובוס, עם ילד מעצבן מקדימה שמתבכיין שיש לו בחילה, וכל הזמן שואל את אמא שלו מתי נגיע, ואם עברה כבר חצי שעה.

התחלתי לשמוע מוזיקה, אבל אחרי שני דיסקים הדיסקמן שלי התחיל להראות סימני התפגרות. ניסיתי לישון, אבל לישון באוטובוס, זה לא הכי כיף שבעולם. אז ככה שנרדמתי והתעוררתי לסירוגין.

עשינו גם שתי עצירות, אחת בלהב, שבה קניתי קפה הפוך שעשה לי כוויה בלשון וקרואסון שוקולד, שהיה פשוט טעים. אז מה אם אחר כך הייתה לי בחילה קלה?

בערך בחמש ומשהו, הגענו לאילת. מורן באה ביציאה שהפכה לבדיחה של הטיול "תראו, הנה ירדן והנה ים המלח!" זה היה כזה מצחיק.

יום ראשון 4.7

ברגע שירדנו מהאוטובוסים, ישר התנפלו עלינו אנשים עם כל מיני הצעות לדירות נופש. מה לא מובן בזה שיש לנו מלון?

התחלנו ללכת ברגל לכיוון המלון, ולשאול אנשים איפה בדיוק הוא נמצא, וההליכה הייתה ממש מעצבנת כי זה כבר כאב לי בידיים לגרור את המזוודה, ומורני בכלל הביאה ממש קיטבג, או איך שלא כותבים, כאילו היא הולכת לצבא.

בסופו של דבר הגענו למלון. היה לו מיקום מעולה – קרוב לכל דבר, והוא נמצא ממש מול איימאקס. המלון עצמו היה סביר, נכון שזה לא מלון פאר, אבל מה אנחנו צריכות? גם האוכל היה מאוד נחמד, נכון שלא היה מבחר מי יודע מה, אבל כמה אני כבר אוכלת..... השף היה ממש חמוד. מורן היא צמחונית, אז היא הלכה לשף לשאול אותו אם יש איזה אופציה לצמחונים. אז כל יום הוא הביא לנו שניצלי תירס, וביום האחרון הוא הכין לנו ממולאים.

כשהגענו למלון, היינו צריכות לאפסן את המזוודות בחדר שמיועד לזה, שנראה כמו חדר שהשרתים מאחסנים בו את המטאטאים שלהם, והיה שם ג'וק על הרצפה.

ואז היינו צריכות להתחיל לחשוב מה אנחנו עושות עד שנוכל לקבל חדרים. ואז כמובן התחיל וויכוח. האמת היא, שרוב הימים פשוט התווכחנו. אנחנו שש בנות, שלכל אחת יש אופי שונה ורצונות שונים, ובעצם אנחנו בתור מין "סיר לחץ" וצריך להסתדר אחת עם השנייה.

בסופו של דבר, הלכנו לקנות אוכל ולאכול ואז החלטנו ללכת לים. מה אגיד ומה אומר, הים פשוט מגעיל. המים עצמם מאוד יפים וצלולים, אבל החוף דוחה. החול הוא חול זיפזף מגעיל, והוא מלא בבדלי סיגריות, בפופקורן, ובשאר שאריות מזון.

ואז מורני אומרת ש"בים סוף יש מים מתוקים". חה, זה היה מצחיק, והיא עוד התווכחה איתנו, ורוויטל אפילו טעמה את המים, כדי להוכיח לה שהם מלוחים.

היינו בים, הצטלמנו, נחנו, עד שסילקו אותנו, כלומר, ישבנו על כיסאות ששייכים לבית קפה. בכלל, כל החוף מלא בבתי קפה, הכיסאות הם של הבתי קפה וכדי לשבת צריך להזמין, ושאר הכיסאות – פשוט עולים כסף בשביל לשבת. מי שאמר שאילת זו עיר זולה כי אין מע"מ, טעה ובגדול.

הנה תמונה שלי על חוף הים:

אחרי הים, הסתובבנו בטיילת, ואז הלכנו לקניון, שאומנם הוא נחמד, אבל אין בו חנויות מי יודע מה. קניון רגיל.

האמת היא, שאני לא מבינה מה אנשים מתלהבים מאילת כל כך. סתם עיר. חם שם בצורה איומה, ואין שם מה לעשות. יש רק לרבוץ במלון, אפשר ללכת לבריכה (אבל כמה אפשר להיות בבריכה?), אפשר ללכת לים (שבואו נודה בעובדות, יש חופים הרבה יותר יפים. אבל הרבה), אפשר להיות בקניון (שהוא סתם רגיל) ולהיות בטיילת (שאחרי פעם אחת שמסתובבים בה, העניין דיי ממצה את עצמו). נכון שזה נקרא כאילו אני מלאת ביקורת, ולא נהניתי בכלל, כן היה לי נחמד וכיף בסופו של דבר, אבל התאכזבתי. חשבתי שזה יהיה משהו מיוחד, משהו מי יודע מה, וזה לא היה. בתל אביב הייתי נהנית יותר.

בקניון הסתובבנו, קנינו מים, אני קניתי תחתונים חדשים לאוסף. בערך ב-12 חזרנו למלון לקבל את החדרים, וחיכינו פשוט המון המון זמן עד שקיבלנו חדר.

החדרים עצמם היו מאוד חמודים, אני הייתי עם רוויטל וחופית בחדר. הזמנו פיצה, ואז כל הבנות הלכנו לבריכה, חוץ ממני ומחופית. חופית הלכה לישון, ואני הלכתי להתקלח, דיברתי עם אחותי, דיברתי עם ההורים, הילה התקשרה אליי, ואז הלכתי לישון גם כן איזה שעה.

בערב הלכנו לאכול ארוחת ערב, אחריה הלכנו להסתובב בטיילת. שוב.

עשינו כולנו קעקועי חינה, אני עשיתי סוסון ים על הצד של הבטן, חבל שהוא דהה מהר, הכל בגלל שזה שעשה לנו השתמש בחומר לא טוב, אבל הוא היה ממש חמוד. חופית עשתה על הגב התחתון – זה כמו קשקוש כזה, אין לי מושג איך להסביר.... רוויטל עשתה פרפר על הציצי ופייה על הרגל, מורן עשתה פייה על הגב ופייה על הרגל, ענבל עשתה ספיידרמן על הגב, וכתבו לה מלמעלה את האות הראשונה של השם שלה החבר שלה, ואז & ואת האות הראשונה של השם שלה, מורני עשתה בכתף פומבה ממלך האריות, ועל הזרוע, כלומר בחלק הפנימי התחתון של הזרוע פנתר.

אחרי הקעקועים המשכנו להסתובב, וקניתי צמיד ניטים, והאמת השתעממתי וכאבו לי הרגליים. אחר כך ישבנו באיזה בית קפה, ואז חזרנו לבית מלון.

כולנו התנחלנו בחדר של מורן, מורני וענבל, ודיברנו, ואני וענבל יצאנו החוצה ודיברנו עם שלושה בנים חמודים, שהיו כמה פעמים שהם התקשרו לנו לחדר, והם רצו שנצא איתם, אחד אמר שאני מוצאת חן בעיניו, אבל הוא תמיד התקשר בזמן לא נוח. אחר כך בא ילד אחד בשם גל, שהוא בא כחלק מחמולה של בנים מופרעים ובנות פאקצות שהיו בקומה שלנו – כולם. הם ילדים מהרצליה פיתוח, שבגלל שלהורים שלהם יש כסף, הם מרשים לעצמם את הכל. הם לא הפסיקו להתפרע ולהרעיש, ולדפוק על דלתות, ולהתקשר לחדרים בשעות הקטנות של הלילה במשך כל השבוע, באיזה יום הם רבו עם אחד מהעובדים של המלון, על זה שלקחו להם את הנרגילה שהייתה להם בחדר.

במשך כל הלילה, הגל הזה לא הפסיק להתקשר אלינו לחדר, התקשר לחדר של שלושת הבנים, החליט להפגיש בינינו, זה היה מצחיק עד שלב מסוים. מורן ומורני הלכו לישון, וגם רוויטל ניסתה לישון וענבל הייתה איתנו בחדר ולא הפסקנו לצחוק. אחר כך אותם הילדים התקשרו כל הזמו לחדרים, עשו רעש, דפקו על דלתות, עד שבאיזה שלב באנו לחדר של מורן ומורני, כי הן כעסו עלינו, כי הן חשבו שיש לנו קשר איתם. בקיצור זה היה לילה ארוך, הלכתי לישון בסביבות ארבע וחצי.

יום שני  5.7.

בקושי קמנו מהמיטה והלכנו לאכול. אחרי האוכל הלכנו לבריכה. אני לא נכנסתי, כי הייתי אמורה לקבל מחזור כל רגע. לכן, בכלל לא נכנסתי למים אף פעם. אני פשוט ישבתי לי בשמש (כמובן שמרחתי קרם!), הילה התקשרה ודיברנו שוב, עשיתי קצת צילומים, טבלתי את הרגליים בבריכה, ואז אני ומורני הלכנו לשבת על הכיסאות שיזוף – כיסאות ארוכים, שהיו שם. רציתי לשזף את הגב שלי, לכן פתחתי את החזייה, וככה השתזפתי. גם ככה לא ראו כלום, ושרציתי לקום וללכת, מורני פשוט הייתה צריכה לסגור לי את החזייה. באיזה שלב רוויטל הצטרפה אלינו, כי חופית החליטה שהיא רוצה לשים טמפון ולהיכנס לבריכה, ומורן וענבל היו צריכות להדריך אותה, וזה לקח המון זמן.

אחרי שנמאס לי להשתזף, הבנות צילמו אותי – ממש עשו לי בוק.

בערך באחד אני ומורני עלינו לחדר שלה לראות "אהבה מעבר לפינה", ואז פגשנו ב-  the nice cleaner. זה היה המנקה,ככה קראנו לו, והוא היה ממש חמוד, הוא דיבר אנגלית בסיסית ביותר, אבל הוא היה נחמד, ואני ומורני דיברנו עליו המון ובסוף השארנו פתק תודה. אמא שלי אמרה שהיה כדאי להשאיר לו כסף.

בכל מקרה, בצהרים שוב התקלחנו וישנו, בערב הלכנו לאכול, הלכנו לקניון לבדוק אטרקציות, אבל שום דבר לא מצא חן בעיניי. ספורט ימי זה הפחד של חיי, וטיול ג'יפים לא עושה לי את זה. אחרי זה הלכנו להסתובב על חוף הים, ישבנו בבית קפה, ואז הלכנו ממש לחוף ודיברנו, ואז אני, מורני וענבל, הלכנו להסתובב לבד. בדרך פגשנו בתייר גרמני יהודי, שבא מלונדון, ובחבר שלו שהוא מאילת – הוא היה ההיפי, שאשכרה ישב וגלגל ג'וינטים מול העיניים שלנו. דיברנו איתם עברית ואנגלית, והיה נחמד, ובסוף התייר נתן לכל אחת מאיתנו נשיקות על הלחי. ההיפי אמר שיש לי חיוך של ממזרה.

שוב הלכנו לישון מאוחר.

יום שלישי  6.7.

זה היה היום שבו נשברתי סופית. הרגשתי שאני תקועה עם כולן, וכל מה שחיכיתי זה לרגע שבו אהיה לבד. הרגשתי חנוקה, שאני צריכה את החופש שלי, את הלבד שלי, את הזמן שלי עם עצמי. כל זה בתוספת געגועים הביתה, געגועים לאנשים מסוימים, והעובדה שבקושי אכלתי משהו מתוק ובטח רמת הסוכר בגוף שלי ירדה – גרמו לי להרגיש ממש מגעיל. אני כמעט בכיתי לאבא שלי בטלפון.

היינו בחוף הים, לא נכנסתי למים, והחוף הגעיל אותי. נשארתי עם ענבל, עד שבאיזה שלב כבר היה לי נמאס, וכל כך רצינו ללכת. אבל היינו צריכות לחכות עד שכולן ייצאו מהמים וזה היה מעצבן. ונראה לי שקיבלתי מכת שמש, כי הרגשתי ממש רע. בסוף מורני יצאה ראשונה והלכנו כולנו לחדר שלהן, ראינו טלוויזיה, אני ומורני דיברנו, עד שנרדמנו. לקראת הערב הן חזרו, וחופית נכנסה למקלחת, ובחדר של המקלחת היא דיברה בפלאפון ועיכבה את כולנו.

לי היה מצב רוח ממש מגעיל והייתי חיוורת. בכלל לא רציתי ללכת לאכול, אבל אכלתי בכל זאת.

בערב כולן חוץ ממורני וממני הלכו לאיימאקס הזה. זה הצגה של סרטי טבע או דברים כאלו בתלת מימד וכל מיני שטויות. אותי זה לא ממש מעניין. ואח"כ הבנות אמרו שהיה חבל על הכסף. אני ומורני הלכנו לקנות מים, ראינו טלוויזיה, דיברנו ונרדמנו.

באיזה שלב כשהבנות חזרו, עברתי לחדר שלי והמשכתי לישון שם, ורוויטל וחופית יצאו. כשהן חזרו התעוררתי, אבל לא אמרתי להן שאני ערה, כי לא היה לי עצבים וכוח, סתם הייתי עם עיניים עצומות, ככה שיצא שצותתי לשיחה שלהן. השיחה שלהן ממש לא עניינה אותי, ורק רציתי ללכת לישון. בכל מקרה, השיחה שלהן הייתה על זה שחופית קנתה טקילה זולה והתלהבה מזה כמו ילדה בת ארבע, ונמאס לה להיות בתולה יותר, לכן היא מוכנה להזדיין עם כל מי שבא. וגם רוויטל אמרה משהו אישי, שאני לא אספר, האמת היא, שאף אחד לא באמת רוצה לשמוע. כל מה שיכולתי לחשוב עליו, הוא כמה שחופית מטומטמת. בחיי, היא הילדה הכי דפוקה בעולם. היא מנסה לעשות מעצמה אישה, אבל דרך החשיבה שלה כל כך ילדותית, והיא כל כך מלאה בעצמה, כל כך מלאת אגו, כל כך חושבת את עצמה בצורה שהיא מלכת העולם ושאת נחותה ממנה, וחשבתי שאני לא רוצה להיות חברה שלה יותר. מה שהתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל מבוגר.

והעיקר היא אמרה לי שאני לא נראית בת 17, כי אני אספתי את השיער בקוקו ותקעתי סיכות (כדי שהחלק המדורג שלא נכנס לגומייה לא ייצא לי החוצה, אני תמיד אוספת ככה את השיער בלילה) וכי יש לי עגילים בצורת לב, אבל אני, גם אם אני נראית ילדה, לי יש ראש בוגר. יש לי צורת מחשבה בוגרת ולא ילדותית, וגם מספיק אנשים אמרו לי את זה. אני למשל, לא שכבתי עם אדיר כי נמאס לי להיות בתולה, האמת היא שלא התייעצתי עם אף אחד לפני, לא שאלתי אף אחד..... ונכון שסיפרתי את זה, אבל לא מקטע של התרברבות והתלהבות, אלא מתוך קטע של לשתף, כי זה היה ממש מלא משמעות בשבילי, מה שהיא לא מבינה, כמה זה דבר עם משמעות, שלא עושים ככה סתם. מבחינתה, סקס זה מטרה שצריך להשיג לפני כולן. כאילו זאת תחרות. ואנשים שחושבים ככה, לא משנה כמה מבוגר הם יתלבשו, הם עדיין ילדים קטנים. ואני יודעת, שאם היא באמת תשכב עם מישהו, יהיה לה כל כך מגעיל. אבל לא אכפת לי.

אחרי השיחה שלהן, החלטתי שאני צריכה להחליף חזייה כי היא כל הזמן נפתחה לי. ורוויטל הייתה ערה והיא נבהלה מזה שהתעוררתי,ואמרתי לה ששמעתי את כל השיחה והיא התעצבנה. גם חופית התעצבנה, אבל לא אכפת לי. שיקפצו.

יום רביעי 7.7

כשקמתי בבוקר, המצב רוח שלי קצת השתפר. מורן, מורני וענבל היו בטיול ג'יפים מחמש וחצי בבוקר, ואז הן באו להעיר אותנו. התחלנו לשחק את התחרויות של כוכב נולד, ואז הלכנו לאכול. אחרי הארוחה אני, חופית ורוויטל הלכנו שוב לטיילת, קניתי לאחותי האמצעית צמיד ניטים ולאחותי הקטנה צמיד לרגל.

אחרי זה חזרנו לחדר, וראינו טלוויזיה, ונרדמנו קצת, והלכנו לקניון, כי הן רצו לקנות אוכל, ואז ישבנו ליד איזה בחור חמוד, והצקנו לו, וגם הוא אמר שיש לי חיוך של ממזרה. אחרי זה היינו בבריכה, מלבד רוויטל ומורני, שהלכו לים, אבל באיזה שלב מורני חזרה. אני ישבתי לדבר עם מור בסלולרי, ואז שכבתי בשמש ונרדמתי קצת, אבל תפסתי צבע יפה.

אחרי שעלינו לחדרים, מורן באה ואמרה שנעשה היום מסיבת הפתעה לחופית כי הייתה לה יום הולדת באותו יום, ולמורני כי הייתה לה יומולדת יום אחרי, כלומר יום חמישי. הן קנו עוגה, והן הביאו בלונים.