אתמול היה יום ממש נוראי. הראש והבטן שלי כאבו בטירוף, והרגשתי חלשה. בנוסף לכל - היה לי מצב רוח עם התקפי בכי, שנמשך עד היום.
באיזושהי דרך, הצליחו לשכנע אותי ללכת למסיבת יום הולדת של עדי – ידיד ממש רחוק שלי. האמת שלא ממש רציתי ללכת, והמצב רוח שלי היה על הפנים, אבל איכשהו עמרי שכנע אותי.
אותו עדי עשה את המסיבה שלו במועדון – ואני לכבוד המאורע המשמח התהדרתי במכנסיים שחורים, גופייה שחורה ואיפור שחור.
נסעתי ביחד עם עמרי לשם, וליד המועדון נפגשנו עם מור ועם גבי ודיברנו איתם.
היו שם כל מיני אנשים, חלק מהם אני מכירה, אבל הרוב לא. כמובן שהם היו ערסים ופרחות שאפילו עדי לא הכיר.
ובכן, נכנסנו למועדון.... זה לא מקום יותר מדיי גדול, בהתחלה עמדנו, ואז ישבנו ליד אחד השולחנות שהיו שם, והייתה מוסיקה ממש מעצבנת ברקע – מוזיקה מזרחית, ראפ, כל מיני שירי דאנס מעצבנים.
ואז לא הרבה זמן אחרי זה – רועי בא. ישר חיבקתי ונישקתי אותו – הוא חזר מארה"ב, כל כך התגעגעתי אליו!
הוא סיפר לנו חוויות.
מדי פעם הלכנו לרקוד... אבל לא יודעת, לא היה לי מצב רוח ולא התחשק לי כל כך, והרגשתי לא נעים – בגלל הערסים שהיו שם.
פאק, אדיר לא יודע לרקוד בגרוש...... ואני לא מבינה למה כל בת ממוצעת צריכה לעטות על עצמה כמה שפחות בגדים?!
בכל מקרה, כשלא רקדתי, ישבתי בצד עם מור.... רועי נורא התלהב וכל הזמן רצה ללכת לרקוד. וזה רועי. רועי לא טיפוס של מועדונים ולא טיפוס שרוקד.
בערך ב-1 אחותו של עמרי באה לקחת אותו הביתה. אז אני גבי מור ורועי ליוונו אותו קצת... ואז החלטנו ללכת לאכול בורקס. כולנו חוץ מגבי קנינו בורקס ואז הלכנו לשבת לא רחוק מהמועדון לאכול ודיברנו...
ורועי כל הזמן נדנד לנו שנחזור והוא רוצה לחזור... אז שלחנו אותו שיחזור.
לנו כבר לא היה חשק לחזור....
אז סתם ישבנו ודיברנו, ואז גבי היה רעב, אז הלכנו לקנות לו המבורגר, ואני ומור קנינו שתייה.
בכלל, היה ממש כיף לדבר איתם. אין מה לעשות... תמיד היה ותמיד יהיה לי כיף לדבר עם גבי. זה פשוט ככה.
לחזור חזרנו ברגל... וגם זה היה נחמד.
ואני הולכת לישון עכשיו. מחר אני צריכה ללכת לדואר להירשם לפסיכומטרי ולשלם על זה, ואני כנראה אפגש עם איתי... אני כבר לא יודעת מה יהיה איתנו האמת...
לילה טוב.
או בוקר טוב.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
