יום שישי ה-13, למרות שאני לא מאמינה באמונות טפלות, היה אכן קריפי לטעמי.

קמתי בשמונה בבוקר (!!!), התארגנתי, ואז הלכתי אל הדואר להירשם לפסיכומטרי. לשמחתי זה לא לקח הרבה זמן, ואז החלטתי להפתיע את הוריי וללכת לקריון.

בדרך, שכבר ממש הייתי קרובה, התקשרתי לאבא שלי לבדוק היכן הוא. יופי, בעבודה.

התקשרתי לאמא שלי, והיא לא עונה. יופי, מה עושים עכשיו? ניסיתי שוב ושוב, והיא ענתה, היא בדיוק סיימה להתאמן.

נפגשנו בקריון, ובהתחלה ישבנו ליד דוכן כזה שמוכר קפה וכאלו, זה עם כיסאות גבוהים כאלו, בית קפה דוכני. אמא שלי שתתה קפה, ואני שתיתי כלום כי הבטן שלי הייתה מלאה מהקפה של הבוקר.

אחרי זה אני ואמא הסתובבנו להנאתנו, ונכנסו לכל החנויות שבהן מוכרים תחתונים וחזיות. זאת הסטייה שלי, להסתכל על תחתונים ועל חזיות, ואם אבא שלי איתנו – אז אי אפשר, כי תחתונים וחזיות ממש לא מעניינים אותו.

בכל מקרה, ראינו חזייה שהמילוי שלה הוא – סיליקון! אמא שלי אמרה שאפשר פשוט להביא את החזייה עצמה לבחור, ולא את החזה.

בכל מקרה, קניתי חזייה חדשה – בצבע כתום ולבן! אף פעם לא הייתה לי חזייה כתומה!

וגם קנינו מתנה לרויטל, ממני וגם מהילה – שרשרת מאוד יפה ועדינה, מקווה שהיא תאהב.

אחרי שהסתובבנו מספיק, אבא שלי בא לקחת אותנו הביתה.

בערב כאמור, הייתה מסיבת יומולדת של רויטל. הילה הייתה צריכה לבוא אלי לפני, כי רויטל שכנה שלי – גרה בניין לידי. כמובן שזה לקח לה המון זמן, אבל בסוף הגענו. היה דיי נחמד, ראינו את חופית שחזרה מחו"ל, ודיברנו איתה, וגם ראינו ברקע איזה סרט אימה – סיוט בחדר המורים.

ב-11 ומשהו אני מנסה להתקשר לאיתי. לא עונה. פעם שנייה, לא עונה. רק בפעם השלישית הוא ענה. קבענו שאני אבוא אליו, אבל הוא לא יכל לבוא לכיווני. הוא גר בעיר לידי, שאומנם זה לא בעיה ללכת ברגל, אבל בחושך, זה קצת קריפי. חטפתי על זה עצבים, וגם הילה חטפה על זה עצבים, ואמרה לי שאני לא אלך אליו, אבל כן הלכתי.

וכך אני מוצאת את עצמי הולכת אליו, בחושך, בלילה, ביום שישי ה-13 (אפילו שטכנית זה כבר היה יום שבת). התחלתי לשיר שירים של היהודים, כי פעם עמרי אמר ששירה עוזרת להתגבר על הפחד או משהו כזה. ואז באיזה שלב נגמרו לי השירים, אז התחלתי לדבר אל עצמי. התחלתי להגיד לעצמי שאני גיבורה, ואם ראיתי את "הצלצול" אז אני יכולה לעשות את זה בלי בעיה. ואז חשבתי לעצמי שזה ממש רע שאני מזכירה לעצמי את "הצלצול" עכשיו. ואז בשלב האחרון – אני, בנאדם חילוני לגמרי, התחלתי למלמל "שמע ישראל". אבל לפחות הפסקתי לדבר לעצמי, זה גם משהו.

כשנפגשנו, נראיתי והרגשתי כאילו חזרתי הרגע מסרט אימה. ואז – פשוט צעקתי עליו, שהוא חוצפן שהוא נותן לי ללכת לבד, וזה לא בסדר שהחברים שלו יותר חשובים ממני, ואז התברר לי שהוא לא יכל לבוא, כי הוא היה צריך לעזור לחבר שלו ללכת מכות עם איזה חמולה של ערבים, והוא לא יכל לעזוב אותו, כי הוא היה במצוקה או לא יודעת מה ואם החבר שלו לא היה רב במכות, לא הייתה לו בעיה לבוא לכיווני. זה עוד יותר עצבן אותי, למה לכל הרחות הוא הולך לזירה של מכות? מה יש לו לחפש שם? הוא התחיל לנסות להסביר את עצמו..... אבל עדיין זה הרגיז אותי שהוא הולך לאיפה שיש מכות, במקום לבוא אליי.

הוא ניסה כל הזמן לפייס ולחבק אותי. ואז אמרתי "איתי, אני..." ולא יכולתי להמשיך. פשוט חיבקתי אותו חזק, הייתי עוד מבוהלת מהדרך. לא יכולתי לחתוך את זה. החלטתי לסלוח לו.

ואז נכנסו לאיזה מקלט (זה מקלט מסודר יחסית למקלטים), וחבר שלו היה שם, יחד עם בת דודה של החבר.

והחבר שלו היה רע! דיברנו על כל מיני דברים קריפיים – סרטי אימה וסיאנסים, ואז הוא התחיל להפחיד אותי עם כל מיני דברים מ"הצלצול", ואז הוא כל הזמן בלבל לי במוח שאני אשדך לו מישהי כוסית בשביל סטוץ, וניסיתי להגיד לו שהחברות שלי הן ילדות טובות ולא הטעם שלו, אז הוא כל הזמן הפחיד אותי... אז לא הייתה לי ברירה אלא להגיד לו שאני אשדך לו את... חופית. שלחתי היום לאיתי תמונות שלה כדי שיראה לחבר שלו, אבל בינתיים אין לי מושג מה נסגר.

ואחרי זה ישבנו בחוץ, והיה יותר נחמד, ובאיזה שלב דיברתי עם חבר שלו (שהוא בגילי) על בית ספר ובגרויות. הוא קצת עצבן אותי מדי פעם, אבל חפיף.

בשתיים וחצי עלינו אל איתי הביתה. והיינו בחדר שלו ועשינו כמה דברים ;), ואחר כך סתם היינו מחובקים על המיטה.

ואז קמנו אל הסלון, ודיברתי עם חבר אחר שלו במסנג'ר דרך המיקרופון, והרגשתי כמו שדרנית רדיו, וזה היה מגניב, ואיתי ראה טלוויזיה, והחכם התעקש להעביר כל הזמן ל"רינגו" – הגרסה היפנית ל"הצלצול". ואז התחלתי ליבב לו שהוא רע, אז הוא ראה תוכנית על חשפניות במקום. אני מעדיפה שיראה את זה.

בעשרה לחמש הייתי בבית.

והיום העירו אותי ב-11 וחצי! נסענו אל דודה שלי, להחזיר את בת דודה שלי. היה ממש כיף, ראיתי את בן דוד שלי, שהוא תינוק, והוא ממש גדל! ושיחקנו איתו, והוא כזה מתוק. וגם דוד שלי דג בזמנו הפנוי, אז הוא דג כמה דגים, והוא עשה אותם על האש, והיה ממש ממש טעים, ואכלתי המוןן. (האמממ אני חושבת שהגיע הזמן לאכול ארוחת ערב, לא?). וגם דיברנו המון על "כוכב נולד" ומי יזכה בגמר, וכל הזמן ראינו קליפים של הראל סקעת.

אה, וגם שוב ראיתי את "סיוט בחדר המורים" – את הסוף הפעם.

מחר מתחיל לי הקורס של הפסיכומטרי. אני קצת מתחרטת על זה, אבל אין ברירה, כבר נרשמתי והכל.

בהצלחה לי.