אז אחרי אינספור תכנונים ותהיות, החלטתי בסופו של דבר ללכת לעיר הנוער בחיפה.

נפגשתי בתחנת הרכבת עם מור, מורני, ענבל ומיטל. וכמובן שנאלצנו לחכות לחופית ולרויטל שאיחרו.

בסוף עלינו על הרכבת הצפופה בזמן, ואחרי נסיעה לא ארוכה הגענו אל חוף הסטודנטים שבחיפה.

התחלנו להסתובב שם במתחם ולמצוא מה לעשות. היה מפוצץ בערסים ובפרחות. איכס.

התפצלנו, מורני ענבל ומיטל הלכו בקבוצה אחת, ואנחנו בקבוצה נפרדת. הלכנו אל הבמה המרכזית, הופיעו שם כוכבי "אקזיט", בחיי, הן מטומטמים וזה מסביר למה התוכנית שלהם כל כך מטומטמת ושטחית.

בכל מקרה, התחלנו להתקדם לעבר השורות הראשונות. אני לא יודעת למה, כי הופיעו שם המנחים של אקזיט, וחיילי הנקמה, ודנה אינטרשיונל.

היה לי ממש צפוף, וחם ולא יכולתי לנשום, והאנשים המסריחים והמזיעים נדבקו אליי.

הצלחנו להגיע אל השורות הראשונות, אבל היה כל כך חם וצפוף, עד שמור וחופית משכו אותי אחורה, וניסינו ללא הצלחה לקרוא לרויטל. יצאנו החוצה, וחיכנו שרויטל תשים לב שהיא לבד ותתקשר.

בסוף פגשנו אותה, ואז עלה עברי לידר, וראינו קצת את ההופעה שלו, ואז הלכנו לשבת על החוף.

פרשתי את השמיכת פיקה שהבאתי על החול, וישבנו ו"פתחנו שולחן". חוץ מזה ראינו הרבה ילדים מהשכבה, גם אח"כ.

באיזה שלב כמה ערסים התחילו לזרוק עלינו אבנים, ככה סתם. צריך להשמיד ערסים. כשאני אהיה ראש ממשלה, ערסים לא יהיו קיימים. לא ולא.

אז הלכנו לחפש מקום אחר לשבת בו, וישבנו שעתיים בערך. אני וחופית קשקשנו על שטויות, מור הייתה מסטולה מעייפות, ורויטל פשוט הייתה רויטל.

בזמן שישבנו הייתה מוסיקה, והופיעו בוטן מתוק בקרקס וכל מיני להקות רוק צעירות.

בערך בשתיים קמנו, חופית ורויטל הלכו לשירותים (האמ האמ, והמבין יבין), ואז הלכנו שוב למתחם ההופעות. הופיעו הבילויים, או הבליינים, אני ממש לא מבדילה, ואז עלה שחר אבן צור, והיה נחמד, למעט הפוגו המטורף שהתחיל שם, בדיוק לידנו!

זה היה אשכרה מפחיד! וחופית נפלה בגלל זה. זה היה מצחיק.

אחרי ששחר אבן צור ירד מהבמה, חיכינו להופעה של היהודים. וחיכינו.

ואז... הם עלו על הבמה. הם שרו את (זה לא לפי הסדר, אני פשוט לא זוכרת את הסדר המדויק): they want to kill me , תעזור לי, אלה, מחפש תשובה, אני רואה דם, הזמן שלך, you got to believe me , ג'קי, עוד ארון אחד, ליפול, גניבה, אינרטמת ועוד שיר חדש שלהם.

כל כך נהניתי בהופעה שלהם! פתאום בלי אזהרה מוקדמת החל שוב פוגו מטורף, אז אני ומור ברחנו אחורה, לקהל יחסית רגוע.

היה לי ממש כיף! צרחתי, וצרחתי את השירים, והייתי באקסטזה מוחלטת. הייתה אנרגיה בהופעה שלהם....

אחרי ההופעה, נפגשנו עם רויטל וחופית, והחלטנו שצריך לחזור. רויטל וחופית הלכו לחפש מונית. אני ומור באנו איתן, אבל לא היה לנו כוח ללכת ולחפש, לכן החלטנו לחזור ברכבת הראשונה.  Revital was very annoying .בכלל, יש בה משהו מאוד מעצבן, אני רק לא יודעת מה.

בתחנת רכבת פגשתי את אחותי ואת החברים שלה, ואחותי בישרה לי שהיא ראתה את ההופעה של היהודים מהאמבולנס. החכמה התעלפה. כמובן שהתחלתי לרוץ אחריה כמו אמא פולניה, שתאכל ותשתה. חיכינו לרכבת, והרכבת הייתה כל כך צפופה שלא היה איפה לשבת.

בשבע וחצי היינו בבית, הלכנו להתקלח, והמים היו שחורים.... אחותי הלכה לישון, ואני, אני הלכתי לפסיכומטרי.

עם הכאב רגליים הנוראי שהיה לי, ועם הגרון הכואב והקול הצרוד שלי. האמת שהרגשתי כל כך מסטולה, וסיפרתי לכולם מה היה, וכמעט שנרדמתי בשיעור.

אבל גם שחזרתי הביתה, ישנתי בקושי 4 שעות, כי הילה העירה אותי (והייתי נורא מסטולה כשדיברתי איתה), בגלל הציוני בגרות.

ואלו הם ציוניי (לא סופיים, כלומר הם בלי מגן):

לשון – 73

היסטוריה – 88

ביוט'- 79

מתמטיקה – 100

תנ"ך- 90 (!!!!)

אני מאוד מרוצה מהציונים כשלעצמם, המגנים קצת דפקו אותי. רק בלשון זה יעלה לי. בתנ"ך זה לא נורא, כי הגישו אותי על 86, אבל היסטוריה! המורה שלי פשוט דפקה אותי במגן ובכלל בכל המבחנים. היא מורידה על שטויות. וזה מבאס.

האמת שלא ציפיתי לציונים כאלו טובים, ואני מרוצהJ