זה היה אחד השבועות הקשים שעברו עליי, בהחלט שבוע לא קל ולא פשוט. יש לי צלקת קטנה על היד, בקושי רואים אותה. אני באמת מקווה שלא אעשה את זה יותר שוב. תודה לכל מי שהגיב, התגובות שלכם באמת היו חשובות לי.

זה היה שבוע איום ונורא. אני והילה לא דיברנו שבוע, רבנו על ממש שטות. בכל מקרה, זה לא היה משהו נעים, והשלמנו אתמול – פתאום קיבלתי השראה אחרי שצפיתי בדי וי די של היהודים (ועל מה שעשיתי אתמול נפרט בהמשך) ושלחתי הודעת אס אמ אס – הודעת סליחה.

וגם חשבתי שאני בהיריון. המחזור הארור שלי איחר, ואני ישר נכנסתי לסרטים. לא שכבתי עם איתי, אבל היינו כל כך קרובים, חשבתי שאיכשהו, איכשהו זה עבר אליי. תמיד יש את הסיכוי הקלוש, הסיכוי הקלוש הזה, ואני כל כך חסרת מזל לפעמים.

ובכלל, הרגשתי כל כך מגעיל. הרגשתי כל כך מגעיל שאני כל כך מהר נכנסת עם אנשים למיטה, בתקווה שהם יאהבו אותי. אבל זה לא עובד ככה, זה פשוט לא. אני באמת רוצה שיאהבו אותי. יאהבו אותי בזכות מי שאני, בלי שאני אהיה עם כל כך הרבה מסכות. אני מפחדת להיות עצמי – מפחד שיברחו ממני. אני רוצה מישהו שבאמת יאהב אותי ויקבל אותי כמו שאני – גם עם העצב שבי. שלא כמו אדיר שיגידו "אין לך סיבה להיות עצובה, את צריכה לתת חיוך". זה פשוט לא עובד ככה.

אני רוצה מישהו שלא ירצה רק להשכיב אותי. אני רוצה מישהו שיאהב אותי באמת, שיהיה לו אכפת באמת.

אבל אני לא יכולה לאהוב את עצמי. נדמה לי שאני כל כך לא מוצאת את עצמי, לא יודעת מי אני. כאילו יש בתוכי כל הרבה אישיות שונות, כאילו יש בתוכי הרבה ממני.

יום חמישי היה היום הכי מזעזע, בלילה של יום רביעי בכיתי, וכמובן שהכל ניכר על הפנים שלי בבוקר יום חמישי. היו לנו שעתיים אנגלית, שעתיים מתמטיקה, שעתיים ביולוגיה ושעתיים מעבדה בביולוגיה. ובכלל, כל השיעורים הייתי אפאטית לגמרי. כאילו הם עברו לידי. סיימתי ללמוד בשלוש ורבע, אבל לא היה לי יותר מדיי זמן. מורני באה אליי, לקחתי ספרים, אפילו חולצה לא הספקתי להחליף, וישר רצנו לפסיכומטרי. עוד חמש שעות לימודים. הראש שלי כאב והסתובב, וקיבלתי מחזור, אבל היו לי כאבים היסטריים בבטן. חשבתי שאני מתה. ולא הספקתי לאכול בצורה נורמלית, לכן כל היום אכלתי שטויות. זה היה פשוט נוראי.

יום שישי היווה סיום יחסית טוב לשבוע הזה. הגעתי לבית ספר, ומסתבר שאת השעה היחידה שהייתי אמורה ללמוד – ביטלו לי. אז הלכתי לקנות חוצצים וחולצת ספורט, ואז הלכתי לקריון להיפגש עם אמא שלי.

קודם ישבנו בבית קפה ואכלנו ארוחת בוקר, ואז סבתא שלי הגיעה, ואחר כך הלכנו להסתובב. הייתי בקסטרו, ויש להם בגדים ממש יפים. ראיתי חצאית כל כך יפה, אבל היא הייתה יקרה מדיי. אני חושקת בחצאית. ואני רוצה מחוך. בצבע סגול.

וסבתא קנתה לי שתי זוגות עגילים ארוכים מכסף, ממש מיוחדים, זוג אחד יותר פשוט והזוג השני יותר פנסי. ממש מיוחדים ויפים. וקניתי שני לקים מנקדים: צבע בורדו וצבע כסף. אמא שלי שיגעה אותי שאני אוריד את השחור מהציפורניים, האמת שגם לי נמאס. כבר שנתיים אני עם לק שחור תמידית, וזה כבר משעמם לי.

ופגשנו את אחותי, היא הלכה לקנות דיסק של שייגעצ. הליריקס  שלהם לא משהו, חוץ מ"אינטרקום" ו"ניו יורק עד רפיח" (או איך שלא קוראים לשיר הזה) אין להם שירים יפים.

בערב הלכתי למסיבת הפתעה של עמרי. האמת היא שהוא ידע שיש לו מסיבת הפתעה, אבל הוא אמר שזה בכל זאת גרם לו להתרגש. היו פחות אנשים ממה שהוא התכוון להזמין למסיבה שהוא רצה לעשות בעוד שבוע, אבל זה היה נחמד ככה.

הסתובבנו בבית שלו, באיזה שלב כמעט כולנו נכנסו לחדר שלו, סגרנו את האור, הדלקנו את האולטרה, שמנו מוזיקה בפול ווליום, ואז אני ורועי עלינו על המיטה של אח שלו והתחלנו לקפוץ ולרקוד ולשיר, ואז מור ואלון הצטרפו וכולנו רקדנו ושרנו לצלילי המוזיקה.

באיזה שלב אלון ירד מהמיטה ואנחנו נשארנו. זה היה כזה כיף!

אחר כך ישבנו בסלון ועמרי פתח מתנות וקרא ברכות.

ואז בא החלק המעניין: הוא הוציא שתייה, והכוונה לאלכוהול. שתיתי 4 בייליס, שזה ליקר בטעם קקאו וזה טעים בטירוף, 1 קירסאו תפוזים, שזה לא משהו, ו2 וחצי וודקה. אתם בטח יכולים לנחש לעצמכם מה קרה. ובכן, ממש נהגתי בטיפשות. אסור לערבב ועירבבתי. האמת היא שאני מאוד אוהבת וודקה, ואם יש וודקה אני שותה. אבל לא ידעתי שתהיה וודקה, ואם הייתי יודעת לא הייתי שותה כל כך הרבה מהבייליס.

ובכן מה שקרה הוא שהייתי שיכורה, אבל שיכורה בצורה רצינית. בהתחלה כמעט נפלתי בחדר של עמרי, ואז מור ורועי לקחו אותי לסלון, ואז באו גם אלון, וענת, ועמרי, וגיא ותום. ומה שקרה הוא שפשוט דיברתי כמו ילדה בת 5, ודיברתי על כל דבר. במשך שעתיים וחצי לא הספקתי לדבר, אמרתי כל מה שעבר לי בראש. אני ממש לא זוכרת מה אמרתי ומה הלך שם. אלון ומור עדכנו אותי, ואמרתי דברים שלא הייתי אמורה להגיד, ומזל שהם עצרו אותי באמצע ומנעו ממני לדבר על נושאים מסוימים. מסתבר שגם ירדתי על רועי קצת, ואמרתי לו שהוא חמוד בצורה תיאורטית וזה לא בסדר שהוא נכשל בשלוש תיאוריות ואף שלחתי אותו לראות פורנו. וירדתי על גיא, והיו עוד הרבה אמירות. ובכלל, כל מה שעבר לי במוח – פשוט אמרתי. לא הייתה לי שליטה על מה שאני עושה. הייתי במצב שהייתי עושה כל מה שהיו אומרים לי והיו מוציאים ממני כל מה שרוצים.  אפילו עשיתי להם הרצאה בביולוגיה.

גם לא יכולתי לעמוד, שלא לדבר על ללכת. כל פעם שניסיתי לעמוד פשוט נפלתי והיו צריכים להחזיק אותי.

אני בקושי זוכרת משהו ממה שהלך שם, הזיכרון שלי מטושטש ומעורפל מאוד. יש דברים שאלון ומור ועמרי אמרו שעשיתי – ואז אני נזכרת, אבל יש הרבה דברים שלא.

אלון, עמרי ורועי לקחו אותי הביתה ופשוט החזיקו אותי כי אחרת הייתי נופלת.

היום קמתי בבוקר בתשע, עם הרגשה מאוד לא נעימה. הראש שלי הסתובב, עד עכשיו הוא מסתובב, ועם חוסר יכולת לזכור מה שהלך ערב לפני.

ההורים שלי לא ממש שמו לב, אולי בגלל שישר התחלתי לנקות את החדר.

אני עשיתי סבב סליחות מהאנשים שקצת פגעתי בהם – והם סלחו לי.

ובכן ילדים יקרים: אני חושבת שכולנו למדנו את הלקח. זה פשוט לא שווה את זה. אני מרגישה כל כך מובכת וכל כך בא לי לקבור את עצמי באדמה.

אני מקווה שהשבוע הבא יהיה יותר טוב.