אחרי הפסיכומטרי, נאלצתי לחזור לבית ספר ביום שלישי, בחוסר חשק משווע. בפסיכומטרי היה לי כיף. האווירה הייתה נחמדה וסבבית, המדריכים היו אחלה, בהפסקות תמיד היו כמויות של עוגות, היו את הצחוקים בשיעורים וכל הבדיחות הפרטיות שלי עם רועי... לעומת בית הספר הזה, מקום אפור ומדכא עם מורים מעצבנים.

יום שלישי הוא היום הכי לא חשוב בעיניי. יש שעה ראשונה חיבור, ואז ספורט, שכתוצאה מהשיעור הזה התכווצו לי כל השרירים ברגליים, עד עכשיו זה קצת כואב. בשיעור אנגלית פשוט ישבתי וקראתי ספר. אני לא חושבת שלמורה זה מפריע, היא יודעת שאני תלמידה טובה.

ביום רביעי קיבלנו לוח מבחנים. לוח מבחנים לחוץ וצפוף. ואחרי הצהריים באתי אל מורני, עשינו דו"ח מעבדה בביוט', ודיברנו, וצחקנו, וראינו תמונות, והיא הראתה לי בגדים חדשים שהיא קנתה, ואכלנו, והיה נחמד. אני ממש מתה על הילדה הזאת.

ביום חמישי קמתי בבוקר, וחשבתי לעצמי איך אני מבריזה משיעור אנגלית. ואז נזכרתי שיש לי בדיקת שתן לעשות לצו הראשון ולהביא אותה לקופת חולים. אז זה מה שעשיתי, וכך זכיתי בפטור מאנגלית באישור.

למתמטיקה באתי, ואז היו לי 4 שעות ביולוגיה. האמת שמתוכן היו שעתיים מעבדה, אבל עדיין, ביולוגיה.

ובכלל, היה קטע שנורא עצבן אותי. בימי שישי אנחנו עושים מעבדות בביוט' כל פעם חצי כיתה, ומי שלא עושה מעבדה הולך הבייתה בעשר. אז ילדה אחת מהמגמה, שכחה כנראה שיש לה מעבדה וקבעה להיום לעשות תצפית לביוטופ. היא רצתה שמישהו יחליף אותה, ואני ושירן לא הסכמנו. ואז, איזו מהומה! כל החברות שלה, כולל אנה, מצאו מה להעיר. סליחה? אני חייבת למישהו משהו? למה בדיוק הן קובעות שאני משקרת שאני אומרת שיש לי דברים לעשות? מישהו חייב להן דין וחשבון? מאיפה הן קובעות שזאת סתם קטנוניות? זה עניינן בכלל? למי הן לכל הרוחות חושבות את עצמן? ממש עצבנה אותי החוצפה שלהן. זה שאני לומדת איתן במגמה, זה לא אומר שאני או שירן או בכלל מישהו חייב להן משהו. אם לא היו לי תוכניות להיום, כמו לסדר את החדר ולהמשיך את הביוטופ (כן, לסדר את החדר זה חשוב!), והן לא היו באות בגישה של "מגיע לי", לא הייתה לי בעייה להישאר ולעשות עם אנה (שאמורה לעשות עם אותה ילדה שהיה לה ביוטופ את המעבדה) את המעבדה. אבל הן אשכרה חוצפניות. במהלך השנתיים האלו, דיברתי עם הילדה זאת אולי חמש מילים, ובטח זה היה כי היא הייתה צריכה ממני משהו. אז אני לא חייבת לה שום דבר. וזאת בעיה שלה שהיא לא מסודרת ולא יודעת מתי יש לה מעבדות. אף אחד לא חייב להישאר במקומה ובטח שלא להתנצל על זה ולתת הסברים. היא הרי לא הייתה עושה את זה בשביל מישהו אחר, שהיא בקושי מכירה ובקושי מדברת איתו.

והעיקר אנה אומרת שאני ושירן מעצבנות. היא מעצבנת! בעייה שלה שאין לה כוח להכין דו"ח ושאותה חברה שלה לא מסוגלת לתכנן לוח זמנים נורמלי. אני ושירן לא חייבות לה שום דבר. אתמול נורא התחשק לי לשלוח לה הודעה באיי סי קיו ולשטוף אותה, אבל לא היה לי כוחות לריב איתה. היא ילדה חמודה ואחלה ואני אוהבת אותה והכל, אבל לפעמים יש לה קטעים שהיא עולה לי על העצבים.

אחרי בית ספר, אני ושירן הלכנו לספריה לעשות ביוטופ, ככה שחזרתי אתמול הבייתה בעשרים לשש! הייתי כל כך עייפה וסחוטה, אבל ההורים שלי ואחותי נסעו לקריון כדי לקנות מתנה לחנוכת בית של בן של חברים שלהם, ואני רציתי לקנות תיק חדש, מהכסף של הימולדת, אז באתי איתם. ולא מצאתי כלום. האמת היא שחיפשתי רק ב"סטאף", אז אולי יכולתי למצוא, אבל בכל מקרה, זה היה קצת מעצבן וכאבו לי הרגליים. וקניתי לק סגול כהה.

והיום למדתי רק שעה ספרות, וחזרתי לפני שעה בערך. ההורים שלי הלכו לחנוכת בית, והם רצו שאני אבוא, אבל לא היה לי כוח, ובטח הייתי מתה שם משעמום. אז הקלדתי את הביוטופ, ואני מתה משיעמום עכשיו.