יום שישי התחיל לי מצויין, עם גשם, וכבר הייתה לי הזדמנות ללבוש ארוך.

אחרי שעה אחת של ספרות, נפגשתי עם אמא שלי והלכנו לקריון להסתובב קצת.

אמא קנתה לי עליונית יפה שחורה ברנואר, שבצווארון שלה יש פרווה. סינטתית כמובן.

אחרי הצהריים באתי אל עמרי, וראינו במחשב את "רקויאם לחלום". זה סרט על התמכרויות, לסמים בעיקר, אבל גם לדברים אחרים, כמו לחלומות ואיך ההתמכרויות האלו הורסות. השם של הסרט מתאים בהחלט. זה סרט ממש טוב, ממש חזק, רוב הסרט פשוט הייתי על סף בכי והרגשתי בחילה וזעזוע. אני לא מפסיקה לחשוב על הסרט הזה, והמוזיקה שמלווה את הסרט פשוט לא יוצאת לי מהראש. סרט מומלץ, אני חושבת שצריך להקרין אותו לשכבה שלנו, אחרי הסרט הזה אף אחד לא ייגע בסמים וכל השיט הזה.

אחרי הסרט אני ועמרי עוד ישבנו ודיברנו, והוא השמיע לי כל מיני שירים ישנים, וראיתי כל מיני תמונות ישנות וברכות ישנות.

בערב, הלכנו לבאולינג, והיה ממש קר. אני ועמרי באנו, וראינו שם את ענת ואת מור, ואז היינו צריכים לחכות לכל השאר. התקשרתי לרועי והתחלתי לצעוק עליו שזה לא בסדר שאנחנו מחכים בקור ומרגישים נטושים. אבל בסוף הם – אלון, אלונה, טלי, רועי וגיא הגיעו. בפעם הראשונה ראיתי את אלון ואלונה הולכים יד ביד... הם חברים כמעט חמישה חודשים והם ממש לא נראים כמו זוג.

כולם שיחקו חוץ ממני וממור. אני ממש גרועה בזה. וחוץ מזה כאב לי הראש בצורה איומה והיו לי כאבי בטן ובחילות. אולי זה כי בקושי שתיתי ואכלתי כל היום.

בכל מקרה, אחרי זה הסתובבנו בקריון, ואז ישבנו בארומה. נראה לי לשבת בארומה התחיל להפוך למין מסורת.

התכתבתי עם אולג בהודעות, ורצינו להיפגש, אבל הוא היה תקוע במסיבה באיזשהו מקום והוא לא היה עם האוטו, וקצת לא היה לו איך להגיע. וכולם כבר בשתיים התחילו ללכת הבייתה. בסוף בשלוש הוא היה בבית והוא התקשר, אבל אני כבר הייתי בבית חצי ישנה. כנראה מישהו שם למעלה לא רוצה שניפגש.