את רוב סוף השבוע שלי ביליתי עם איתי כמובן.

ביום חמישי הוא היה אצלי, והיה לנו מאוד נחמד ביחדJ

ביום שישי בבוקר, אמא שלי העירה אותי מוקדם, כי סבתא שלי לקחה אותי ואת הבני דודים שלי להסתובב ולקנות בגדים.

אז סבתא קנתה לי ג'ינס חדש, ועוד גופייה חדשה ממש יפה.

חזרתי בצהרים והלכתי לישון, וההורים שלי נסעו לים עם אחותי הקטנה, אז היה לי קצת שקט. חבל שרק עמרי התקשר אליי והעיר אותי מהשינה!

בערב הלכתי לאיתי. ישבנו בחוץ על הספסל, והוא היה עסוק בשיחה עם חבר שלו וידידה שלו, ולא ממש התייחס אליי.

ואחר כך ישבנו עם חברים אחרים שלו – ושוב הרגשתי לא קשורה, ואז שוב חזר החבר שלו – ככה במשך שעתיים בערך היינו בחוץ וקצת לא היה לי נוח, ולא היו לי כוח אליו.

אבל אז עלינו אליו הביתה, וראינו סרט מטומטם ודפוק בטלוויזיה, אבל זה היה מצחיק. ואחר כך אח שלו יצא, ועברנו לחדר של איתי, והעניינים התחילו להתחמם... כמעט שכבנו.

כבר היינו ממש בדרך לזה, אבל הגוף שלי לא היה מוכן לקבל אותו. פתאום הרגשתי כל כך זולה, אני לא מכירה אותו מספיק טוב – כבר בדרך ללשכב איתו? הרגשתי ממש לא טוב עצמי, וגם הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו, ואז חשבתי לעצמי "פאק, הוא ילד. הוא לא צריך להיות במצב כזה בכלל".

דיברנו על זה... והכל הסתדר, וחזרנו להתנשק, והוא עשה לי מסאז' וזה היה כזה כיף.

אני בהחלט צריכה לדעת לשמור על עצמי בלי להיסחף לדברים מיותרים....

אחר כך הלכתי לעמרי. ההורים שלו לא היו בבית, והוא רצה שכולם יבואו אליו, רק חבל שכולם בחו"ל. לא היינו הרבה ילדים, וישבנו בסלון וראינו את הדי וי די של היהודים, ואכלנו, ועמרי מזג לנו קצת וודקהJ

ורוב הזמן היינו או בסלון או בחדר שלו ושמענו מוזיקה ודיברנו... ואני הלכתי מכות עם גיא ונשכתי אותו.

בערך בארבע חזרתי והלכתי לישון, וישנתי עד שש וחצי בערב.

ועכשיו יש לי המון עבודה. אחותי גילתה שכונן סי שלנו כמעט מלא.... אז אני צריכה למחוק שירים שאני לא ממש שומעת, וקליפים שאני לא רואה.

אוף, אני שונאת להיפתר משירים – אני נקשרת אליהם!

בכלליות:

1.שם: הדר
2.גיל: עוד חודשיים 17
3.מין: נקבה
4.צבע עיניים: חום
5.צבע שיער: שחור עם פסים חומים
6.גובה: 1.55
7.מצבך הארוני: עמוס
8.פירסינגים: רק באוזניים
9.קעקועים: הלוואי
10.משקפיים: יש.... לצערי
11.אייסיקיו או מסנג'ר: אייסיקיו.
12.שפות שאתה מדבר/לומד: עברית ואנגלית
13.תכונות טובות שלך: you tell me
14.תכונות רעות שלך: חוסר החלטיות
15.אמרו לך פעם שאתה דומה ל: כל מיני אנשים

וקצת יותר מדויק:

1.מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר? פותחת עיניים
2.מה הדבר האחרון שאתה עושה לפני השינה? עוצמת עיניים
3.מה הדבר הראשון שחשבת עליו הבוקר? "למה מעירים אותי לכל הרוחות?!"
4.מי הבן אדם הראשון שראית הבוקר? אחותי הקטנה
5.איך אתה אוהב להעביר את סופי השבוע שלך? עם החברים/חבר
6.מה מפחיד אותך? ג'וקים
7.מה מרתק אותך? ספרים
8.מה מעציב אותך? מוות
9.מה משמח אותך? הוא


שתייה/אכילה:

1.מה המזון האהוב עליך? שוקולד!
2.מה הארוחה החלומית שלך? ארוחת שחיתות עם שבע מנות + קינוח + המון אלכוהול
3.מה אתה שותה במהלך היום? מים
4.מה אתה שותה במהלך הלילה (משקה אלכוהולי אהוב)? בריזר. לצערי לא יוצא לי לשתות הרבה
5.קפה או תה: קפה
6.סוכר או סוכרזית: סוכר. סוכרזית זה איכסה
7.מלח או פלפל: מלח
8.פלאפל או שווארמה: פלאפל
9.פיתה או לאפה: פיתה
10.סמי או סוסו: סמי! ("סמי חופשי, פשוט הוא לא נורמלי.." וכו')
11.אחמד או סלים: אחמד
12.מועדון או בית קפה: מועדון
13.פאב או דאנס בר: פאב
14.תאטרון או ז'אן דארק: תאטרון
15.גלילאו גלילאי או קופרניקוס: גלילאו

את:

1.מה המוטו שלך בחיים? חיים רק פעם אחת
2.אם היית זוכה במליון דולר, מה הדבר הראשון שהיית עושה? מגלה אחרי 10 דקות שזו טעות

 3.מעשה נועז שעשית? עשיתי ביד לחבר של בחוף הים, והתמזמזתי איתו בצורה רצינית (עשייה ביד + ירידות + חוסר שקט מצידנו) בחדר מדרגות
4.מעשה טפשי שעשית? השתכרתי לפני מגן בכימיה
5.סוד אפל, סטייה או הרגל משעשע שיש לך: נשיכות
6.האם היית בחו"ל, ואיפה? הולנד, אנגלייה, צרפת

 7.איפה היית רוצה לגור בחו"ל אם יכולת? ניו יורק, לונדון, אמסטרדם
8.מה יש לך מתחת למיטה? אבק
9.האיבר הכי סקסי בעיניך הוא: עיניים, שפתיים, בטן, חזה, תחת

 10. מה סקסי בעיניך? חיוך
11. מה רומנטי בעיניך? "אני אוהב אותך"
12. אם היית יכול לחזור לעבר, לאיזו תקופה היית חוזר ולמה? ללפני שנתיים. שהייתי תמימה.

 13. אם יכולת לפגוש דמות מהעבר, מי זה היה? לא יודעת...
14. איזה עוד כישרון היית מוסיף לעצמך? ציור

מהשאלון של ברנרד פיבו בערוץ 8 :

1.מה היא המילה האהובה עליך? פאק.
2.מה היא המילה השנואה עליך? לייק וסוו
3.מה מדליק אותך מבחינה רגשית/רוחנית/יצירתית? לא יודעת...
4.מה "מכבה" (טורן אוף אבל לא כזה  =)) אותך? לא יודעת...
5.מה היא הקללה האהובה עליך? פאק
6.איזה קול/רעש אתה אוהב? "כן... כן... כן.. תמשיכי ככה..." סתם. הקול של העקבים כשהם פוגעים במדרכה
7.איזה קול/רעש אתה שונא? ה-או או הזה של האיי סי קיו!
8.איך היית רוצה שאלוהים יקבל אותך בגן עדן? עם כיבוד קל
9.גלידה – בכוס או בוופל? בכוס
10. שוקו או וניל? שוקו.
11. חוף או הרים? חוף
12. לישון או לקום? לישוני
13. שקיעה או זריחה? גם וגם
14. לילה או יום? לילה
15. בזבזן או חסכן? באמצע
16. קור או חום? חום.
17. סערות ברקים – מרגשות או מפחידות? מרגשות
18. הכוס – חצי מלאה או חצי ריקה? חצי מלאה, אבל תלוי במצברוח
19. ברגע זה ממש – עם מי היית רוצה להיות ואיפה? עם איתי. במיטה.
20. למי אתה מתגעגע? לאיתי
21. את מי היית לוקח לאי בודד? את איתי!


האם אי פעם

1.הכרת את תחנת המשטרה מבפנוכו? לא
2.פחדת מהחושך? כן
3.עשית משהו מסוכן? מה? לא שזכור לי
4.יצאת/שכבת עם יותר מפרטנר אחד ב"ז? לא
5.בכית בסרט? כן, המון.
6.אמרת "אני אוהב אותך"? כן
7.שיקרת כשאמרת את מה שכתוב בשאלה 6? לא
8.הופעת בעירום בציבור? לא
9.קיימת אקט מיני כלשהוא במקום ציבורי? כן


לאחרונה

1.האדם האחרון שראית: אבא
2.האדם האחרון שדיברת איתו בטלפון: איתי
3.האדם האחרון שהתקשר אליך: איתי
4.האדם האחרון שאמרת לו "אני אוהב אותך": איתי
5.האדם האחרון שישן במיטה שלך: רק אני....

ולסיכום:
1.מה האירוע הבא בלו"ז שלך? כוכב נולד!

2.צביקה הדר או צביקה פיק? צביקה הדר
3.הראל מויאל או הראל סקעת? הראל סקעת שולת!
4.האם אתה חושב שמישהו יקרא את השאלון בכלל? אולי מישהו מאוד משועמם
5.האם יש משהו שאתה רוצה למסור לכל האנשים הנחמדים מאוד שיקראו את התשובות שלך? תודה שקראתם
6.האם אתה מאמין שהשאלון היה בזבוז זמן משווע? לא, הוא העביר לי את הזמן
7.האם צחקת בשעה שקראת את המבוא לשעשועון הכרות זה? לא הבנתי.....

ביום ראשון נסענו ליום כיף מטעם חיל הים. מאחר ורוב המשפחה מהצד של אמא שלי בחיל הים, וסבתא של אמא שלי היא אם שכולה, אז חיל הים שומר על קשר עם משפחות שכולות והוא מזמין אותן לאזכרות ולימי כיף. חוץ מזה, אני רוצה להיות בחיל הים כשאני אהייה בצבא..

לכן, קמתי בשעות שהשמש לא זורחת בהן (שמונה בבוקר), והייתי צריכה לארגן את עצמי. נסעתי עם אמא שלי, סבתא שלי, אחותי הקטנה והחברה הכי טובה שלה.

קודם כל נסענו לנקודת המפגש בחיפה, שם היו עוד משפחות, ומשם נסענו באוטובוסים צבאיים לבסיס חיל הים בחיפה. במהלך הנסיעה חילקו לילדים דגלונים קטנים ולמבוגרים כובעים של חיל הים. אני קיבלתי כובע.

הבסיס עצמו הוא פשוט ענק! בחיים שלי לא הייתי בבסיס צבאי, וזה פשוט גדול! לפני שעשו לנו סיור בבסיס עצמו, היה אפשר לקחת כיבוד: שתייה, עוגות ופירות. לקחתי פרוסת עוגה, ו... טוב עוגות של צה"ל זה לא מעדן. זה פשוט חסר טעם!

 אחרי כן עשו לנו סיור.

היינו על "דבורה" שזאת ספינה קטנה, שמסיירת על גבול ישראל – לבנון, עשו לנו הסברים על הספינה, מי מה ומו, אפילו היינו עליה!

אח"כ הלכנו לראות "סטיל" שזאת ספינת מלחמה. עשו לנו הסברים עליה, ואפילו עלינו עליה.

אח"כ היינו ליד צוללת, שוב הסברים, אבל לא נתנו לנו להיכנס לתוכה.

זה היה פשוט מגניב!

אחרי הסיור, נסענו לקאנטרי שנמצא בעיר מגוריי.

בדרך אספנו את אחותי האמצעית.

אני, אמא שלי וסבתא שלי ישבנו בבית קפה שהיה שם, ושתינו קפה, ונחנו, והחלפתי לבגד ים, ואז היה אוכל.... היה הרבה אוכל, והיו אנשים ממש חזירים שמילאו צלחות על גבי צלחות, כמובן בלי שהם יסיימו את הכל.

אחרי שאכלנו, סבתא שלי נסעה חזרה הביתה, ואילו אנחנו נשארנו לנו בבריכה. היה מאוד נחמד.... כולן נהנו.

באה מאפרת מטעם "גיורא שביט", והיא איפרה אותי.... אומנם היא איפרה אותי יפה, אבל זה היה לי מוזר, כי אני לא רגילה לראות את עצמי עם הרבה איפור.

וקנינו מוצרים, צללית ורודה, ועוד צללית שהיא בעצם ל"שדרג" את המראה – צללית זוהרת כזו גם כן בצבע ורוד, ועיפרון סגול לעיניים, ומכחול דק תוחם לעיניים בשבילי.

והייתה גם הופעה של צוות הווי ובידור, ואפילו המפקד של חיל הים בא!

בקיצור, מאוד נהניתי, זה היה יום מוצלח.

הים הייתי אמורה ללכת לים עם איתי. באתי אליו, ו... התחלנו לעסוק בדברים אחרים, וכשגמרנו השעה כבר הייתה מאוחרת.

זה כל כך כיף לגרות אותו ולשחק איתו,עד שהוא משתגע.......

לא מזמן חזרתי מחוף הסטודנטים בחיפה, שם התקיימו כל מיני הופעות בחסות "אורנג'" (סלקום שולטים!)

נסעתי ביחד עם מור ועם דרור לשם, מור באה אליי, הלכנו ביחד לרכבת (והיה לי נדמה שאנחנו הולכות לפספס אותה, אבל הגענו בזמן), ושם ראינו את דרור.

כשהגענו לשם – פגשנו את גבי ואביטל.

ראינו שם הרבה אנשים מהשכבה, ובכלל היו שם הרבה אנשים, והיו כל מיני דוכנים וכל מיני דוכנים של אורנג'.

הסתובבנו קצת, ואז הלכנו להופעות.... הגענו אחרי ההופעה של שייגעצ, ישר להופעה של מסיקה ואחריו הופיע מוקי, ובין ההופעות שמו מוזיקה.... האמת, לא אהבתי את ההופעות שלהם, אני פשוט לא חובבת את סוג המוזיקה הזה.

אחר כך הופיע אביב גפן, והוא באמת נתן הופעה טובה לדעתי.

באמצע ההופעה דרור הלך לאכול, ואחר כך הוא הלך הביתה בלעדינו. כנראה לא היה לו נחמד, מה גם שגבי לא הסתיר את חוסר ההתלהבות שלו מדרור.

היה ממש חם,כאבו לי הרגליים, ואנשים כל הזמן נדחפו ובקושי היה לי מקום לזוז. והיה אחד שהרים ידיים וזה היה מסריח.

אחרי שההופעה של אביב נגמרה, המשיכו לשים עוד מוזיקה, ואילו אנחנו ישבנו על החול, על סדין שאביטל הביאה.

האמת, זה היה קצת משעמם, ורק חשבתי על איתי כל הזמן.

בערך ב-12 ומשהו, החלטנו להתקפל.

בהתחלה הם רצו שנחזור הביתה ברגל! ואני גרה בקריות..... איזה רעיון דפקטי. מזל שהייתי שם בשביל לעצור את הטמטום ועלינו על מונית.

ואביטל נראתה לי מאוד עצובה, ואני לא יודעת למה.

במהלך הנסיעה חטפתי כאב ראש איום ובחילה, שנמשכים עד עכשיו.

חזרתי הביתה, וכהרגלי ישבתי ליד האיי סי קיו. ואז אדיר בא עם השיחות המטופשות שלו:

זהו יש לך חיים חדשים אני יכול כבר לצאת לך מהחיים...

יהיה שקט ובטוח...

אני מאוד שמח שיש לך חבר חדש מזל טוב!...

אני מפסיק לדאוג לך מרגע זה...

מה?

תגיד, אתה חושב שבזה שיש לי חבר חדש אתה יוצא מהחיים שלי?

אני מקווה...

שהוא יעזור לך ויתמוך בך הוא יותר מסוגל

אתה כל כך רוצה לצאת מהחיים שלי?????????????

שלא תביני אותי לא נכון...

עכשיו שיש לך חיים חדשים אני מרגיש שאת יכולה בלעדי...

את מסוגלת לחיות חיים חופשיים בלי להיות תלויה בי ואני גאה בך על התקדמות

זה לא אומר שאני מנתק איתך קשר...

פשוט פחות לדבר...

זה נראה כאילו אתה כן

זה נראה כאילו אתה היית שם רק מתוך רחמים

אז אני באמת לא צריכה את הרחמים שלך

זה ממש לא מתוך רחמים... אמרתי לך את זה בעבר...

אבל ניראה לי שאת מסוגלת בלעדי את לא חושבת?...

הגיע הזמן לעזוב, לשחרר... להרפות

וקודם לא הייתי מסוגלת בלעדיך?

פשוט תמכתי בך הרבה

תגיד, איפה אתה חי?

התייחסתי אליך כאל ידיד.....ידיד טוב.... שאכפת לו.... כמו שלי היה אכפת ממך....

כמו שלידידים אמור להיות קצת אכפת אחד מהשני....

אני לא מבינה מה הקטע שלך

ברגע שיש מישהו אחר

אתה עוזב?

לא מבינה את זה...

אני לא עוזב אני מרפה מהאחיזה שלי...

זה הכל...

אם תרצי אני תמיד אהיה שם בשבילך... אבל את יכולה בלעדי לא?...

וקודם לא הייתי יכולה בלעדיך?

לא שאלתי אותך אם את יכולה בלעדי או לא...

פשוט עזרתי לך

ולא תמשיך לעזור לי אם אני אצטרך אותך?

ברור אמרתי לך שכן...

אז מה הייתה כל השיחה הזאת?

לא הבנתי למה אתה חותר...

זה שיש לי חבר, אומר שאתה מתרחק ממני?

כן...

זה לא בגלל שיש לך חבר אני מתרחק ממך... אלא בגלל שיש לך חבר אני יכול להרשות לעצמי לא להיות מתוח בגללך... לעזוב טיפה... אי אפשר לסוע כל החיים עם גלגלי עזר נכון?..

הבנת?

מה זה קשור עכשיו?

מה, בגלל שיש לי חבר הילה תתרחק ממני?

ואם יקרה לי משהו, אז בגלל שיש לי חבר, אתה לא תעזור לי?

מה הקשר הילה? הילה האקסית שלך?

אני לא אמרתי שאני לא אעזור לך... אני אעזור לך אבל אני אדע שיש מישהו שדואג לך אז אני לא אהיה לחוץ...

אני בטוח שהוא אוהב אותך והוא ידאג לך יותר טוב משאני אי פעם דאגתי לך...

וזה שאני יודעת שיש לך מישהי שאוהבת אותך יותר ממני ודואגת לך יותר ממני וכל הבולשיט הזה

מונע ממני לדאוג לך במקרה שיהיה לך רע?

היה לי רע? עזרת לי? שאלת מה איתי? (מה המצב לא נחשב)

וזה שיש לי חברה זה סיפור אחר...

כי אתה לא אומר אם רע לך

את לא שואלת... את לא מתעניינת אם רע לי...

אני יודעת גם שלא תענה

אז רואה?...

איך את דואגת לי אם את כבר יודעת שאני לא אשתף אותך?

אני דואגת לך

אבל אני יודעת שלא תשתף אותי בכלום

זה לא סותר

ברור שכן...

איך תדאגי לי אם אני לא מספר לך שום דבר שמציק לך?...

בקיצור אני מקווה שהבנת על מה אני מדבר ולא תפגעי

אי אפשר לדאוג מרחוק?

טוב אין לי כוח להתווכח איתך

אולי אתה יכול לעשות "דליט" במוח

אין לי כוחות לזה

תעשה מה שאתה רוצה

מה הקטע של דליט במוח?...

ואני אדאג לך מרחוק כמובן... אבל לא יהיו שיחות יותר בהפסקות ודברים כאלה

אז בעצם אתה מנתק איתי הקשר

סבבה

חס וחלילה את מכניסה לי מילים לפה...

אני אשמור איתך על קשר אבל אני לא אתעניין לדוגמא במה את אוכלת את גדולה להחליט מה בריא בשבילך אחרי הרצאות של מזון ממני בכמויות...

ונדבר בבית ספר פשוט לא יהיו דיבורים של שעות כי זה לא לעניין

תעשה מה שאתה רוצה

את לא חושבת שאני צודק?

לא יודעת

תעשה מה שבראש שלך

אין לי כוחות לזה

בשביל מה אין לך כוחות???

בואי נפתח דיון כי אם לא נדבר על זה עכשיו לא ניראה לי שיהיה לנו עוד שיחות כאלה בקרוב

אין לי כוחות להתווכח איתך

אתה רוצה להתרחק ממני, נמאס לך ל"דאוג" לי, אתה לא רוצה שיהיה לך אכפת יותר ממני, בסדר...

אני לא מכריחה אותך

אני פשוט חושב שזה לא לעניין זה הכל...

את תמיד תוכלי להתייעץ איתי ולשתף אותי אבל אני אומר לך שאני אתעניין פחות ופחות אחקור אותך זה אמור להיות לטובתך בלבד

תעשה מה שתרצה

אל תעני לי ככה כי את מוציאהלי את החשק אפילו לדבר איתך...

מה אתה רוצה שאני אגיד לך בדיוק?

כן אדיר הוד רוממתו!

אתה צודק בהחלט!

שיואו אתה כל כך חכם!

אני רוצה שתגידי לי בדיוק מה שאת מרגישה...

לטובה, לרעה זה לא משנה לי...

את עדיין חושבת שאת צריכה אותי לידך?

האמת היא שכן

זה לא משנה אם יש או אין לי חבר

נכון שהוא אוהב אותי והכל....

אבל יש דברים שלא נמחקים

ובנאדם שהיה חשוב לי, ושחשבתי שאני חשובה לו, אני לא יכולה פתאום למחוק אותו מהחיים שלי רק כי יש לי חבר.

חס וחלילה לא אמרתי למחוק...

לא אמרתי שלא תראי אותי בחיים...

אמרתי להוריד פשוט רמת התעניינות בך...

את פשוט צריכה לדעת שאת צריכה להתקדם הלאה... ולהבין שההרצאות שלי על אוכל יחזרו וסתם ישעממו אותך והעיקות שלי ישארו...

ולא אמרתי למחוק אותי מהחיים אני שוב חוזר אלא פשוט להוריד אחיזה בך...

אני לא מדברת על אוכל פה

אני מדברת על באופן כללי

אני סתם נתתי דוגמא...

הבנת שאני לא מוחק אותך או לא רואה אותך...

ככה זה נראה לי

אני לא מבינה מה הקשר לזה שיש לי חבר או שאין לי

שעכשיו יש מישהו שדואג לך אז אני לא אהיה לידך כל הזמן מתי שתרצי... ולא אשאל אותך מה אכלת היום ושתית ולמה יש לך כאב ראש (דוגמא)... כי יש מישהו שדואג לך...

אני עדיין אהיה פה שתצטרכי אותי...

אם יש בעיות עם החבר או את רוצה עיצות אינ פה

ואם יש מישהו שדואג לי, לא יכול להיות עוד מישהו שדואג לי?

אני חושב שהעבודה שלי הסתיימה...

ואני אהיה רק מאחורי הקלעים...

יכול להיות עוד מישהו שדואג לך אבל לא האקס שלך אם מדובר בחבר חדש

עבודה הסתיימה?

היית שם עד לרגע שבו יהיה לי חבר?

אני לא מבינה מה סותר....

כאילו תמכתי בך עד שיהיה לך חבר ותהיה שוב על הרגליים ותפלי מהרגליים מאוהבת... (חחח יצא משפט יפה)

הייתי עד לרגע שתצליחי להתאהב מחדש ולא בי...

אתה חושב שהמצב הנפשי שלי מושתת רק על "האם יהיה לי מישהו להתאהב בו"?

אתה יודע מה?

חבל שלא עשית את זה עוד מזמן

ממש לא על קטע של התאהבות...

תקשיבי את יודעת שאת חשובה לי ותמיד תהיה...

פשוט הגיע הזמן לדעתי להרפות טיפה (ממש טיפה בשבילך)

המצב שלך מושתת על מה שבא לך באותו בוקר בגלל זה אני משתדל לדבר איתך ולברר אם את שמחה ומאושרת שאני אוכל לדעת שאת שמחה ושזה יעשה לי טוב

אז אני לא שמחה מהשיחה שלך

כי אני מרגישה כאילו פתאום לא אכפת לך

וכאילו פתאום אתה כבר לא שם

והיית שם רק מתוך רחמים

אמרתי לך לא רחמים...

אני מצטער שזה לא משמח אותך...

ותמיד יהיה אכפת לי ממך פשוט תביני שאני לא רוצה להכביד עליך ביחסים החדשים שלך...

ואני כאן בשבילך תמיד

מישהו אמר שאתה מכביד עליי?

אני לא רוצה בעתיד

למה שתכביד?

כי יש לך חבר ולא מתאים שאני אהיה ברקע הוא ירגיש לא בנוח

אין לו מה להרגיש לא בנוח.....

הרי בשבילי אתה ידיד.. כמו כל השאר הידידים שלי....

שנייה, החברה שלך מרגישה לא בנוח עם העובדה שאתה דואג לי או משהו כזה?

כן היא מרגישה לא בנוח...

והיא צודקת זה באמת יותר מידי

טוב הבנתי את כל הרעיון.....

אני לא נכנסת ביניכם....

אין לי יותר מה להגיד לך

אני לא יכולה להכריח אותך לכלום

תביני שאני כאן בשבילך!...

את יכולה לפנות אלי תמיד כמו כל פעם...

פשוט אני לא תמיד אוכל להיות לידך...

תמיד זה היה ככה לא?

טוב, אין לי מה להגיד יותר

זאת ההחלטה שלך

אני מכבדת את זה

תמיד הייתי לידך אם ידעת את זה או לא אם הפנמת את זה או לא...

אולי עכשיו תרגישי במודע איך זה בלעדי קצת...

אני כאן תמיד און ליין בשבילך וגם בפלא...

תמיד הרגשתי בלעדיך

מאותו יום שנפרדת ממני הרגשתי מה זה להיות בלעדיך

אבל עזוב את זה עכשיו....

אני מכבדת כל החלטה שלך....

אין לי יותר מה להגיד לך

זה שנפרדנו זה באמת היה בלעדי...

אבל אני בטוח שהרגשת שאני לידך מאז היום הולדת של גבי

לא...ממש לא....

הרגשתי שאתה לידי אבל לא ממש לידי

בסדר... כי אני לא יכול להיות ממש לידך...

נכון.....

אבל הייתי לידך כמה שאני יכול...

ועכשיו אני מוריד הילוך אבל אני עדיין לידך

חבל שלא עשית את זה קודם

החיים שלי היו נראים הרבה יותר פשוטים.....

כמו שאמרתי לך כבר

תמיד תישאר לי פינה חמה בלב בשבילך

לא משנה כמה אני אוהבת את החבר שלי.... או כל חבר עתידי שיהיה לי.....

אין לי מה להגיד לך .... אתה החלטת כבר...

למה החיים שלך היו נראים יותר פשוטים?

כי לא הייתי מתוסבכת עם עצמי.....

את מתוסבכת עם עצמך בגלל שעזרתי לך?

לא לא בגלל זה...

פשוט זה גרם לי לכל מיני בלבולים עם עצמי....

כמו מה?

לא ידעתי איך לאכול את זה שאכפת לך ממני ושאתה מתעניין בי

אבל זה נכון

את באמת חשובה לי

טוב לשמוע את זה...‏

תדעי שאני כאן בשבילך כל הזמן...

אבל אני מצידי אדאג לך פחות...

אז אם קורה משהו תצטרכי לעדכן אותי

זזתי לילה טוב

לילה טוב

כועסת?

לא

מאוכזבת?

קצת

מצטער מאוד...

מקווה שתוכלי לסלוח לי אי פעם

ביי ביי לילה טוב

לילה טוב

אחרי אינסוף דחיות, הלכתי אתמול בסוף ל"שרק 2".

קבעתי עם עמרי שאני והוא נלך ביחד, ואז נפגש עם עוד מישהי שיוצאת איתנו מדי פעם – אנדריאה.

כמובן, שלקח לו וגם לה הרבה זמן להתארגן. וכמובן, שהיינו באיחור רציני. התחלתי ללכת מהר, ואז עמרי תפס אותי ולא נתן לי לעקוף אותו. אחר כך התחלתי לרוץ ועקפתי אותו, ואז הוא החזיק בי – ואני התחלתי לצעוק "סוטה! עזוב אותי סוטה!" ואז שוב רצנו, ונכנסו לכניסה הלא נכונה וזה היה מצחיק.... אנדריאה בכלל הייתה מאחור. הרבה מאחור.

ליד הקופות חיכו לנו גיא, אלון ודרור, ואיחרנו באיזה עשר דקות לסרט, אבל זה לא נורא כי גם ככה היו רק פרסומות.

הסרט היה פשוט יפה. הרבה יותר טוב מהראשון, אני ממש נקרעתי מצחוק.

אחרי הסרט עברנו בבית של אלון לשתות, ואני לקחתי במבה קטנה, ואז עמרי החוצפן בא ולקח לי במבה! בלי רשותי! התחלתי לצרוח עליו.

אח"כ ישבנו באיזה גן משחקים שם, בהתחלה התחלתי להתנדנד על הנדנדה, ואז עברנו לשבת על המתקן עם המגלשות ולדבר.

והיום בבוקר מאליס התקשרה אליי! היא אומנם העירה אותי מתוך שינה, ולקח לי זמן להתאפס, אבל היה לי כיף לדבר איתה ויש לה קול שקסיJ

והייתי עם איתי היום.

ואנחנו רשמיים.

וגיליתי שאני אוהבת חדרי מדרגות ודיבורים מלוכלכים;)

ואסכם הכל במשפט אחד:

"אני אוהב אותך"

אחרי ששוב ניקיתי היום את כל הבית לבדי, נפגשתי אחרי הצהריים עם איתי, והעברתי איתו שעות מדהימות.

לא אכפת לי ממה שאבא שלי אומר לי, על זה שהוא קטין, וילד, ושזה לא בשבילי. כל כך טוב לי איתו.... הגיל זה ממש פרט שולי לטעמי. מצחיק, פעם חשבתי שאף פעם לא אוכל לצאת עם מישהו שקטן ממני. והנה עכשיו אני מוכיחה לעצמי את ההפך.

רוב הזמן ישבנו בחוץ.... הוא מכיר המון אנשים, נראה לי את כל השכונה. הוא גר עיר ליד העיר שבה אני גרה.... גם פגשתי כמה חברים שלו, אחד נראה לי ממש מוכר.

ישבנו על ספסל ולא הפסקנו להתנשק. השפתיים שלו כאלו רכות וטעימות ויאמי. לא מפסיקים להגיד אחד לשנייה כמה אנחנו מתים אחד על השנייה. הוא קורא לי "יפיופה שלי".

הוא גר לא רחוק מהים, וראינו את השקיעה.

והיינו בים... וגיליתי שאני מאוד נועזת. הוא נשכב על החול, אני הייתי מעליו, ופשוט התחלתי לעשות לו ביד.... ואף פעם לא עשיתי כאלו דברים במקום ציבורי! מסתבר שלמרות הרבה זמן שלא הייתי פעילה, אני עדיין עושה עבודה טובה, והבחור היה פשוט.... בעננים.

כל כך כיף לי איתו.

כיף לי לדבר איתו, כיף לי להיות איתו.

לא באמת אהבתי את אדיר. אני חושבת שרק התגעגעתי לתחושה של להיות ביחד עם מישהו, לתחושה של לאהוב, לחבק, לנשק.... ואדיר היה הכי קרוב ל-לתת לי את התחושות האלו.

כל כך התגעגעתי להרגשה הזאת.... אחרי יותר משנה וחצי שבה לא היה לי כלום... והיו לי רק אכזבות... פתאום הכל מסתדר לי. פתאום אני מחייכת, שמחה, אופטימית.

שישי – שבת עברו לי בצורה מטורפת. אני פשוט עם תחושה של "וואו".

ביום שישי בבוקר, אני הילה ושירני הלכנו לים.  התמקמנו על החוף, נכנסנו קצת למים, ואז ישבנו להשתזף. לידינו היו שני בנים ששיחקו מטקות. בשלב מסוים, הילה ושירני הלכו לחפש שירותים, ואילו אני נשארתי להשתזף. ואז אחד הבנים פשוט פגע בי עם הכדור של המטקה שלו. אז השני, בא לבקש סליחה, ולדבר איתי קצת.

קוראים לו איתי, יש לו ריבועים בבטן... יאמי.... והוא עולה לכיתה י'. בן 15.5. אבל הוא לא נראה ככה, הוא נראה מבוגר יותר.... וחוץ מזה, הגיל לא משנה לי.

ואז שירני והילה חזרו. והן התחילו להציק לי שאני אתחיל איתו , ואז התחילו להציק על שטויות אחרות.

ואז הן שוב הלכו. ואיתי בא לדבר איתי. ודיברנו..... ואז הילה ושירני באו ודיברו איתו, ועם החבר שלו גם. לקחתי ממנו את המספר איי סי קיו.

והיה מצחיק, הילה עשתה שטויות.... התחרפנה לגמרי.

כשחזרתי מהים, דיברתי איתו באיי סי קיו. והוא היה ממש חמוד.....

בערב, הלכנו לבאולינג. והיה לי מצב רוח ממש טוב. אני למעשה לא שיחקתי, אני פשוט גרועה במשחק הזה, הבנתי שעדיף לוותר. פשוט ישבתי עם מור ועם רועי, ודיברתי איתם, בזמן שהם לא שיחקו.

אחרי המשחק החלטנו שכולם באים אל מור. בדרך אליה התפצלנו, והלכנו רק היא, אני, גבי ודרור, וכל השאר הלכו בדרך אחרת.

בסוף כל השאר החליטו ללכת אל אלון, טוב שהם מודיעים באמת.

ישבנו אצל מור במטבח, ושתינו מים ואכלנו עוגיות, ואז עלינו למעלה, ודרור, מור וגבי שיחקו פינג פונג, אני קראתי "פנאי פלוס". בערך בשתיים גבי הלך לאביטל, ואילו אנחנו ירדנו למטה ודיברנו.

דיברנו עד חמש ומשהו בבוקר, ככה שבשש הלכתי לישון.

ואתמול נפגשתי עם איתי.

לקח לי זמן למצוא מה ללבוש, ובאיזה חזייה לבחור, בסוף לבשתי ג'ינס, גופייה שחורה, חזייה שחורה ותחתונים בצבע ורוד.

כל הדרך הרגשתי שהבטן שלי עושה סלטות.... חשבתי שאני הולכת להקיא.

החלטנו ללכת לחוף, כי היה מוקרן שם על מסך את הסרט "ריקוד מושחת" ורצינו לראות.

נפגשנו, והחזקנו ידיים, ודיברנו...

וויתרנו על הסרט, כי לא ראינו מההתחלה וזה היה קצת משעמם ולא נוח.

המשכנו לטייל, לדבר... הגענו לשכונה שלו, איפה שהוא גר.

ישבנו על ספסל.... השענתי עליו את הראש.... ואז הוא שאל "את טובה בלהתנשק?"

ואז התנשקנו.

היה... בהתחלה היה מוזר. אבל אח"כ היה מדהים. התנשקנו.... הידיים שלו טיילו לי על הגוף..... אח"כ עברנו ספסל..... המשכנו.... עלינו אליו הביתה... היו המון נשיקות, נגיעות.....אבל היה.... היה מדהים....

בקושי ישנתי בלילה.

אני לא מפסיקה לחשוב עליו...... להתגעגע אליו.....  זאת תחושה שלא הרגשתי כבר המון זמן. ואני אוהבת את זה.

אני פשוט שמחה.

אני לא יודעת לאן זה יוביל... אבל אני מתכוונת לזרום.. מה שיהיה יהיה.

אני חושבת שאני מאוהבת.....

אוף נמאס לי מהעיצוב שלי. כל האדום – כתום – צהוב הזה כבר מעלה לי את הסעיף. "הזמנתי" ממישהי עיצוב לפני כמה ימים, אבל היא לא חזרה אליי, שום אות חיים לזה שהיא קיבלה את ההזמנה שלי. ובלי שיעשו לי כותרת ראשית חדשה, אני לא יכולה לשנות פה כלום. ואני בעצמי לא יודעת לעשות.

אולי אני אצבע את הכל בשחור, שחור מתאים להכל.

אז יום שני קמתי מוקדם, גררתי את עצמי מהמיטה וכרגיל – החלטתי שהחדר שלי נראה מזוויע. זה היה "יום הסדר והניקיון" שלי. למרות שהחדר שלי קטן, לקח לי שעה לסדרו ולנקותו, ואפילו סידרתי את ארון הבגדים. עשיתי ספירה מדוקדקת של התחתונים והחזיות שלי וגיליתי שיש לי 12 חזיות ו-40 תחתונים, מתוכם 4 בוקסרים ו-11 חוטינים. וזה בכלל לא הרבה. וזה כולל זוג תחתונים שלי, זוג מאוד יפה אגב, שפשוט נעלם לי. נגוז. התפוגג.

לנקות את החדר שלי עשה לי מוטיבציה  ועברתי לכל הבית. ואת כל הניקיון הזה – עשיתי לבד. ואחר כך שביקשתי מהאחיות שיעשו טובה וינקו את החדרים שלהן, אז הן לא הסכימו. וזה העלה לי את הסעיף. זה לא שאני מתלוננת, אין לי בעיה לסדר ולנקות את הבית, הרי זה גם הבית שלי. אבל אני עשיתי את הכל לבד, אף אחת מהן לא חשבה על להגיש לי עזרה. וכולה מה ביקשתי? שינקו את החדרים שלהן! החדרים שלהן! שהן חיות בהן! וזה הרגיז אותי.

תמיד שמשהו צריך להיעשות בבית והוא לא נעשה – ישר באים בטענות אליי. למה? כי אני הגדולה, הבוגרת, אחראית עליהן. אבל עובדה שאני מבקשת מהן להזיז את התחת שלהן ולעשות משהו – הן לא שמות עליי.

התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו את כל זה..... כמובן שהוא הכריח אותן לעזור לי, ושאחר כך קיבלתי מטח צעקות והאשמות. אבל לא אכפת לי.

היום גם כן לא עשיתי שום דבר מיוחד. הייתי אצל הקוסמטיקאית שלי בבוקר, ובצהרים הכנתי עם אחותי הקטנה צמידים. אלו צמידים מחוטי רקמה, והם דקים ועדינים ויפים. אז יש לי שניים כאלו על יד שמאל. בכלל, את שאר הצמידים הורדתי. השארתי רק את הצמיד ניטים על יד ימין... את הצמיד שהילה עשתה לי – טוב נו הוא היה ענק עליי, וקצת דהוי, ושניסיתי לגזור את החוטים במטרה לפתוח אותו ולקשור מחדש – אממ, החוטים קצרים מדיי עכשיו.טוב היא תכין לי חדש.

הצמיד השני, שהבנות הביאו לי מפולין, כבר לא משתלב לי עם הצמידים החדשים, ומאחר שאין לי יותר משתי ידיים, הייתי צריכה להוריד אותו.

וההורים שלי מתכננים נסיעה לאיטליה בספמטבר. ואולי הם יהיו שם בזמן היומולדת שלי.

וחודש הבא הם נוסעים לשלושה ימים לת"א. אני רוצה שמישהו יבוא לשמור עליי. אני מפחדת להישאר לבד בלילה.... אפילו שגם האחיות שלי יהיו כאן.

והיום הייתה לי פאדיחה. למאליס יש היום יומולדת. אז שלחתי לה הודעה לסלולרי, ומסתבר, שהמספר שרשום לי בזיכרון הוא לא נכון. אחרי ששלחתי את ההודעה, התקשר אליי בחור. מסתבר שטעיתי.

מל, אם את קוראת את זה, מזל טוב! ותחזירי לי כבר מייל.....

והיה לי התקף רעב למשהו מתוק. וזה מוזר, כי זה קורה לי רק בזמן מחזור, והמחזור שלי נגמר אתמול. ואכלתי וופל! וופל! ואתמול אכלתי ממרח שוקולד! ושלשום אכלתי לחמנייה! כאילו אין שלושה קילו עודפים שיושבים להם על התחת ועל הירכיים שלי.

Gotta find a way
Yeah, I can't wait another day
Ain't nothin' gonna change
If we stay 'round here
Gotta do what it takes
Cause all in our hands
We all make mistakes, yeah
But it's never to late to start again
Take another breath
And say another prayer
 
And fly away from here
Anywhere 
Yeah I don't care
We'll just fly away from here
Our hopes and dreams are out there somewhere
Won't let time pass us by
We'll just fly
 
If this life
Gets any harder now
It ain't, no, nevermind
You got me by your side
And anytime you want
Yeah, we can catch a train and find a better place
Yeah, cause we won't let nothin' or no one keep gettin' us down
Maybe you and I
Can pack our bags and hit the sky
 
And fly away from here
Anywhere
Yeah I don't care
We'll just fly away from here
Our hopes and dreams are out there somewhere
Won't let time pass us by
We'll just fly
 
Do you see a bluer sky now
You can have a better life now
Open your eyes
Cause no one here can ever stop us
They can try but we won't let them
No way
 
Maybe you and I 
Could pack our bags and say goodbye
 
And fly away from here
Anywhere
Honey I don't care
We'll just fly away from here
Our hope and dreams are out there somewhere
Fly away from here
Yeah anywhere
Honey I don't, I don't, I don't care
 
Yeah
We'll just fly

זהו, התרגלתי לשגרה. אין יותר אילת, וטוב שכך. להודות את האמת, טוב לי בבית. קצת מוזר לי שלפני שבוע הייתי באילת, ואילו עכשיו אני בבית.

ביום שישי התעוררתי בתשע וחצי, הלכתי להתקלח ובדיוק שסיימתי להתקלח מור התקשרה אליי ואמרה שנקבע להיפגש בקריון. קבענו לעשר וחצי, מה שהשאיר לי שלושת רבעי שעה להתארגן, לשים סרט צילום בפיתוח, וללכת לקריון.

בסופו של דבר הספקתי את הכל ואפילו הגעתי לפני הזמן.

נורא נהניתי ממזג האוויר, לא היה חם!!!

נפגשתי עם מור, והלכנו לחפש מתנה לענת, ואני גם הייתי צריכה למצוא מתנה למורני. בין כל החיפושים, פגשנו את חופית ורוויטל, וקניתי איתן מתנה למורני: שעון של פוקס. יצא שהוצאתי עליה יותר כסף מהמתוכנן. חופית החליטה שהיא מצטרפת למתנה שלי ושל מור.

בסופו של דבר, לאחר התרוצצויות ואחרי ששיגעו אותנו עם המבצעים ב"רנואר", קנינו שתי גופיות בקסטרו, גופייה ברנואר, ועוד חולצה בצב האופנה. עכשיו ענת לא תוכל לומר "אין לי מה ללבוש".

מייד שסיימנו לקנות, פגשתי את ההורים שלי במשביר, ואז נסענו לקחת את הסרט צילום. לא כל התמונות יצאו, אבל התמונות שיצאו יצאו יפות, והספקתי לסרוק ולשלוח  לגבי. הנה ציטוט מדויק ממה שהוא אמר: "את דוגרי של הדוגרי....ממש ממש ממש ממש רזית את אשכרה נראית פצצה....... יש לך פה תמונות....סוףףףף....... ולחופית יש תמונה שהרגליים שלה נראות קצת גדולות"

טוב נו, אולי זה בגלל שגם שלחתי לו תמונות שלי בבגד ים בפוזות אמממ...חושניות;)

בצהרים קראתי את כל המוספים של העיתונים מכל השבוע, פרקתי את המזוודה, ישנתי, התקלחתי והייתי על המחשב.

בערב התחלתי להתארגן, לבשתי ג'ינס וסטרפלס, כדי שיראו את הקעקועים כמובן. הייתי קודם צריכה ללכת להילה, ואז ללכת אל מורני. זה פשוט לקח המון זמן, ועד שהגעתי אליה, ועד שהגענו אל מורני כבר היה 11 ומשהו. ועוד הייתי צריכה ללכת אל ענת, וקצת הרגשתי לא נעים.

אה וגם זכיתי לצפות בחבר החדש של הילה. מבחינה החיצונית, הוא שיפור לעומת החבר הקודם שלה.

                                                He looks much better.

הוא דיי נחמד, אבל קצת שתקן. וביישן. אבל זה בסדר אני מבינה אותו. הקיצר, בינתיים עבר את המבחן שלי...

היינו אצל מורני, ולא היה אצלה הרבה. היו רק בנות, למעט החבר של הילה, החבר של ענבל, וחבר של עוד איזה ילדה שם.

קצת ישבנו ודיברנו, הצטלמנו, אכלנו, וכל הזמן הרגשתי שאני רוצה להיות אצל ענת. אבל עד שהלכנו לענת..... קודם חופית הייתה צריכה לאכול עוגה, ואז לצלם, ואז לראות תמונות.

היא כנראה שכחה שענת גרה רחוק!

בסופו של דבר, ב-1 יצאנו משם, הלכנו לענת ובדרך עצרנו אצל חופית לקחת את המתנה של ענת.

וגם נפגשנו עם הילה והחבר שלה.

והגענו אל ענת, ונחנו, ודיברנו, אבל לא עבר הרבה זמן עד שהרוב הלכו. זה היה לי מוזר, אבל שכחתי שרק ברבע לשתיים הגעתי אל ענת. בסוף נשארנו אצלה אני, דרור, אלון, ערן וחופית שנרדמה.

אז דיברנו, ואני אכלתי במבה.

בערך בארבע וחצי הלכנו, ואלון ליווה אותי והמשכנו לדבר מתחת לבית, כך שרק בשש הלכתי לישון.

וישנתי. התעוררתי רק בשש ורבע בערב. אמא שלי חשבה שאני מתה.

ומסתבר שסבא וסבתא היו בארוחת צהרים.

שיחה ביני לבין אבא:

אבא: אכלת משהו היום?

אני: לא, ועכשיו אני הולכת להקיא את הוופל.

אבא: את לא מסוגלת להקיא.

היום הלכתי עם אמא שלי ועם אחותי לקנות בגד ים לאחותי. היא נורא בררנית, אבל בסוף סיימנו עם זה מהר. וקניתי גם תחתונים חדשים. חוטיני בצבע לבן, שבמאחורה, יש מין אבן כזאת. עכשיו צריך למצוא למי להראות את זה.

ואז ישבנו ב"ארומה", ואני שתיתי קפה, ואחותי שתתה שוקו, ושתינו אכלנו כריכים. ואח"כ אבא שלי בא מהמכון כושר וגם הוא הזמין כריך וקפה.

ואז הלכנו להסתובב עוד קצת, ואחותי קנתה שעון.

ומ.ק. 22 כבר התחיל, אז אני זזה לראות.

יום שבת 3.7.

בשעה 23:00, כולנו- אני, חופית, מורני, רוויטל, מורן וענבל, נפגשנו במרכזית המפרץ כאשר המטרה היא לנסוע לאילת, וליהנות.

היו שם ממש הרבה אנשים, כולל משפחות עם ילדים קטנים. זה סיוט לנסוע עם ילדים קטנים. היינו צריכות לעבור בדיקה ביטחונית, שכוללת את פתיחת המזוודות. וכמובן שפותחים את המזוודה שלי מה רואים ישר? את החזיות שלי! לכן כל העולם ואחותו, זכו לצפות בחזיית הסאטן האדומה שלי, שהייתה הראשונה בערמה.

אחרי הבדיקות, היינו צריכות למצוא את האוטובוס שלנו, להכניס את כל המזוודות פנימה, לקבל כרטיסים, ולהיכנס לאוטובוס ולשבת בתוכו.

אני ישבתי ליד מורני. היה לי קר, וכל כך שמחתי שהקשבתי לאבא שלי ולקחתי עליונית איתי.

הנסיעה עצמה הייתה מעצבנת. בכל זאת, משהו כמו שש שעות להיות תקועה באוטובוס, עם ילד מעצבן מקדימה שמתבכיין שיש לו בחילה, וכל הזמן שואל את אמא שלו מתי נגיע, ואם עברה כבר חצי שעה.

התחלתי לשמוע מוזיקה, אבל אחרי שני דיסקים הדיסקמן שלי התחיל להראות סימני התפגרות. ניסיתי לישון, אבל לישון באוטובוס, זה לא הכי כיף שבעולם. אז ככה שנרדמתי והתעוררתי לסירוגין.

עשינו גם שתי עצירות, אחת בלהב, שבה קניתי קפה הפוך שעשה לי כוויה בלשון וקרואסון שוקולד, שהיה פשוט טעים. אז מה אם אחר כך הייתה לי בחילה קלה?

בערך בחמש ומשהו, הגענו לאילת. מורן באה ביציאה שהפכה לבדיחה של הטיול "תראו, הנה ירדן והנה ים המלח!" זה היה כזה מצחיק.

יום ראשון 4.7

ברגע שירדנו מהאוטובוסים, ישר התנפלו עלינו אנשים עם כל מיני הצעות לדירות נופש. מה לא מובן בזה שיש לנו מלון?

התחלנו ללכת ברגל לכיוון המלון, ולשאול אנשים איפה בדיוק הוא נמצא, וההליכה הייתה ממש מעצבנת כי זה כבר כאב לי בידיים לגרור את המזוודה, ומורני בכלל הביאה ממש קיטבג, או איך שלא כותבים, כאילו היא הולכת לצבא.

בסופו של דבר הגענו למלון. היה לו מיקום מעולה – קרוב לכל דבר, והוא נמצא ממש מול איימאקס. המלון עצמו היה סביר, נכון שזה לא מלון פאר, אבל מה אנחנו צריכות? גם האוכל היה מאוד נחמד, נכון שלא היה מבחר מי יודע מה, אבל כמה אני כבר אוכלת..... השף היה ממש חמוד. מורן היא צמחונית, אז היא הלכה לשף לשאול אותו אם יש איזה אופציה לצמחונים. אז כל יום הוא הביא לנו שניצלי תירס, וביום האחרון הוא הכין לנו ממולאים.

כשהגענו למלון, היינו צריכות לאפסן את המזוודות בחדר שמיועד לזה, שנראה כמו חדר שהשרתים מאחסנים בו את המטאטאים שלהם, והיה שם ג'וק על הרצפה.

ואז היינו צריכות להתחיל לחשוב מה אנחנו עושות עד שנוכל לקבל חדרים. ואז כמובן התחיל וויכוח. האמת היא, שרוב הימים פשוט התווכחנו. אנחנו שש בנות, שלכל אחת יש אופי שונה ורצונות שונים, ובעצם אנחנו בתור מין "סיר לחץ" וצריך להסתדר אחת עם השנייה.

בסופו של דבר, הלכנו לקנות אוכל ולאכול ואז החלטנו ללכת לים. מה אגיד ומה אומר, הים פשוט מגעיל. המים עצמם מאוד יפים וצלולים, אבל החוף דוחה. החול הוא חול זיפזף מגעיל, והוא מלא בבדלי סיגריות, בפופקורן, ובשאר שאריות מזון.

ואז מורני אומרת ש"בים סוף יש מים מתוקים". חה, זה היה מצחיק, והיא עוד התווכחה איתנו, ורוויטל אפילו טעמה את המים, כדי להוכיח לה שהם מלוחים.

היינו בים, הצטלמנו, נחנו, עד שסילקו אותנו, כלומר, ישבנו על כיסאות ששייכים לבית קפה. בכלל, כל החוף מלא בבתי קפה, הכיסאות הם של הבתי קפה וכדי לשבת צריך להזמין, ושאר הכיסאות – פשוט עולים כסף בשביל לשבת. מי שאמר שאילת זו עיר זולה כי אין מע"מ, טעה ובגדול.

הנה תמונה שלי על חוף הים:

אחרי הים, הסתובבנו בטיילת, ואז הלכנו לקניון, שאומנם הוא נחמד, אבל אין בו חנויות מי יודע מה. קניון רגיל.

האמת היא, שאני לא מבינה מה אנשים מתלהבים מאילת כל כך. סתם עיר. חם שם בצורה איומה, ואין שם מה לעשות. יש רק לרבוץ במלון, אפשר ללכת לבריכה (אבל כמה אפשר להיות בבריכה?), אפשר ללכת לים (שבואו נודה בעובדות, יש חופים הרבה יותר יפים. אבל הרבה), אפשר להיות בקניון (שהוא סתם רגיל) ולהיות בטיילת (שאחרי פעם אחת שמסתובבים בה, העניין דיי ממצה את עצמו). נכון שזה נקרא כאילו אני מלאת ביקורת, ולא נהניתי בכלל, כן היה לי נחמד וכיף בסופו של דבר, אבל התאכזבתי. חשבתי שזה יהיה משהו מיוחד, משהו מי יודע מה, וזה לא היה. בתל אביב הייתי נהנית יותר.

בקניון הסתובבנו, קנינו מים, אני קניתי תחתונים חדשים לאוסף. בערך ב-12 חזרנו למלון לקבל את החדרים, וחיכינו פשוט המון המון זמן עד שקיבלנו חדר.

החדרים עצמם היו מאוד חמודים, אני הייתי עם רוויטל וחופית בחדר. הזמנו פיצה, ואז כל הבנות הלכנו לבריכה, חוץ ממני ומחופית. חופית הלכה לישון, ואני הלכתי להתקלח, דיברתי עם אחותי, דיברתי עם ההורים, הילה התקשרה אליי, ואז הלכתי לישון גם כן איזה שעה.

בערב הלכנו לאכול ארוחת ערב, אחריה הלכנו להסתובב בטיילת. שוב.

עשינו כולנו קעקועי חינה, אני עשיתי סוסון ים על הצד של הבטן, חבל שהוא דהה מהר, הכל בגלל שזה שעשה לנו השתמש בחומר לא טוב, אבל הוא היה ממש חמוד. חופית עשתה על הגב התחתון – זה כמו קשקוש כזה, אין לי מושג איך להסביר.... רוויטל עשתה פרפר על הציצי ופייה על הרגל, מורן עשתה פייה על הגב ופייה על הרגל, ענבל עשתה ספיידרמן על הגב, וכתבו לה מלמעלה את האות הראשונה של השם שלה החבר שלה, ואז & ואת האות הראשונה של השם שלה, מורני עשתה בכתף פומבה ממלך האריות, ועל הזרוע, כלומר בחלק הפנימי התחתון של הזרוע פנתר.

אחרי הקעקועים המשכנו להסתובב, וקניתי צמיד ניטים, והאמת השתעממתי וכאבו לי הרגליים. אחר כך ישבנו באיזה בית קפה, ואז חזרנו לבית מלון.

כולנו התנחלנו בחדר של מורן, מורני וענבל, ודיברנו, ואני וענבל יצאנו החוצה ודיברנו עם שלושה בנים חמודים, שהיו כמה פעמים שהם התקשרו לנו לחדר, והם רצו שנצא איתם, אחד אמר שאני מוצאת חן בעיניו, אבל הוא תמיד התקשר בזמן לא נוח. אחר כך בא ילד אחד בשם גל, שהוא בא כחלק מחמולה של בנים מופרעים ובנות פאקצות שהיו בקומה שלנו – כולם. הם ילדים מהרצליה פיתוח, שבגלל שלהורים שלהם יש כסף, הם מרשים לעצמם את הכל. הם לא הפסיקו להתפרע ולהרעיש, ולדפוק על דלתות, ולהתקשר לחדרים בשעות הקטנות של הלילה במשך כל השבוע, באיזה יום הם רבו עם אחד מהעובדים של המלון, על זה שלקחו להם את הנרגילה שהייתה להם בחדר.

במשך כל הלילה, הגל הזה לא הפסיק להתקשר אלינו לחדר, התקשר לחדר של שלושת הבנים, החליט להפגיש בינינו, זה היה מצחיק עד שלב מסוים. מורן ומורני הלכו לישון, וגם רוויטל ניסתה לישון וענבל הייתה איתנו בחדר ולא הפסקנו לצחוק. אחר כך אותם הילדים התקשרו כל הזמו לחדרים, עשו רעש, דפקו על דלתות, עד שבאיזה שלב באנו לחדר של מורן ומורני, כי הן כעסו עלינו, כי הן חשבו שיש לנו קשר איתם. בקיצור זה היה לילה ארוך, הלכתי לישון בסביבות ארבע וחצי.

יום שני  5.7.

בקושי קמנו מהמיטה והלכנו לאכול. אחרי האוכל הלכנו לבריכה. אני לא נכנסתי, כי הייתי אמורה לקבל מחזור כל רגע. לכן, בכלל לא נכנסתי למים אף פעם. אני פשוט ישבתי לי בשמש (כמובן שמרחתי קרם!), הילה התקשרה ודיברנו שוב, עשיתי קצת צילומים, טבלתי את הרגליים בבריכה, ואז אני ומורני הלכנו לשבת על הכיסאות שיזוף – כיסאות ארוכים, שהיו שם. רציתי לשזף את הגב שלי, לכן פתחתי את החזייה, וככה השתזפתי. גם ככה לא ראו כלום, ושרציתי לקום וללכת, מורני פשוט הייתה צריכה לסגור לי את החזייה. באיזה שלב רוויטל הצטרפה אלינו, כי חופית החליטה שהיא רוצה לשים טמפון ולהיכנס לבריכה, ומורן וענבל היו צריכות להדריך אותה, וזה לקח המון זמן.

אחרי שנמאס לי להשתזף, הבנות צילמו אותי – ממש עשו לי בוק.

בערך באחד אני ומורני עלינו לחדר שלה לראות "אהבה מעבר לפינה", ואז פגשנו ב-  the nice cleaner. זה היה המנקה,ככה קראנו לו, והוא היה ממש חמוד, הוא דיבר אנגלית בסיסית ביותר, אבל הוא היה נחמד, ואני ומורני דיברנו עליו המון ובסוף השארנו פתק תודה. אמא שלי אמרה שהיה כדאי להשאיר לו כסף.

בכל מקרה, בצהרים שוב התקלחנו וישנו, בערב הלכנו לאכול, הלכנו לקניון לבדוק אטרקציות, אבל שום דבר לא מצא חן בעיניי. ספורט ימי זה הפחד של חיי, וטיול ג'יפים לא עושה לי את זה. אחרי זה הלכנו להסתובב על חוף הים, ישבנו בבית קפה, ואז הלכנו ממש לחוף ודיברנו, ואז אני, מורני וענבל, הלכנו להסתובב לבד. בדרך פגשנו בתייר גרמני יהודי, שבא מלונדון, ובחבר שלו שהוא מאילת – הוא היה ההיפי, שאשכרה ישב וגלגל ג'וינטים מול העיניים שלנו. דיברנו איתם עברית ואנגלית, והיה נחמד, ובסוף התייר נתן לכל אחת מאיתנו נשיקות על הלחי. ההיפי אמר שיש לי חיוך של ממזרה.

שוב הלכנו לישון מאוחר.

יום שלישי  6.7.

זה היה היום שבו נשברתי סופית. הרגשתי שאני תקועה עם כולן, וכל מה שחיכיתי זה לרגע שבו אהיה לבד. הרגשתי חנוקה, שאני צריכה את החופש שלי, את הלבד שלי, את הזמן שלי עם עצמי. כל זה בתוספת געגועים הביתה, געגועים לאנשים מסוימים, והעובדה שבקושי אכלתי משהו מתוק ובטח רמת הסוכר בגוף שלי ירדה – גרמו לי להרגיש ממש מגעיל. אני כמעט בכיתי לאבא שלי בטלפון.

היינו בחוף הים, לא נכנסתי למים, והחוף הגעיל אותי. נשארתי עם ענבל, עד שבאיזה שלב כבר היה לי נמאס, וכל כך רצינו ללכת. אבל היינו צריכות לחכות עד שכולן ייצאו מהמים וזה היה מעצבן. ונראה לי שקיבלתי מכת שמש, כי הרגשתי ממש רע. בסוף מורני יצאה ראשונה והלכנו כולנו לחדר שלהן, ראינו טלוויזיה, אני ומורני דיברנו, עד שנרדמנו. לקראת הערב הן חזרו, וחופית נכנסה למקלחת, ובחדר של המקלחת היא דיברה בפלאפון ועיכבה את כולנו.

לי היה מצב רוח ממש מגעיל והייתי חיוורת. בכלל לא רציתי ללכת לאכול, אבל אכלתי בכל זאת.

בערב כולן חוץ ממורני וממני הלכו לאיימאקס הזה. זה הצגה של סרטי טבע או דברים כאלו בתלת מימד וכל מיני שטויות. אותי זה לא ממש מעניין. ואח"כ הבנות אמרו שהיה חבל על הכסף. אני ומורני הלכנו לקנות מים, ראינו טלוויזיה, דיברנו ונרדמנו.

באיזה שלב כשהבנות חזרו, עברתי לחדר שלי והמשכתי לישון שם, ורוויטל וחופית יצאו. כשהן חזרו התעוררתי, אבל לא אמרתי להן שאני ערה, כי לא היה לי עצבים וכוח, סתם הייתי עם עיניים עצומות, ככה שיצא שצותתי לשיחה שלהן. השיחה שלהן ממש לא עניינה אותי, ורק רציתי ללכת לישון. בכל מקרה, השיחה שלהן הייתה על זה שחופית קנתה טקילה זולה והתלהבה מזה כמו ילדה בת ארבע, ונמאס לה להיות בתולה יותר, לכן היא מוכנה להזדיין עם כל מי שבא. וגם רוויטל אמרה משהו אישי, שאני לא אספר, האמת היא, שאף אחד לא באמת רוצה לשמוע. כל מה שיכולתי לחשוב עליו, הוא כמה שחופית מטומטמת. בחיי, היא הילדה הכי דפוקה בעולם. היא מנסה לעשות מעצמה אישה, אבל דרך החשיבה שלה כל כך ילדותית, והיא כל כך מלאה בעצמה, כל כך מלאת אגו, כל כך חושבת את עצמה בצורה שהיא מלכת העולם ושאת נחותה ממנה, וחשבתי שאני לא רוצה להיות חברה שלה יותר. מה שהתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל מבוגר.

והעיקר היא אמרה לי שאני לא נראית בת 17, כי אני אספתי את השיער בקוקו ותקעתי סיכות (כדי שהחלק המדורג שלא נכנס לגומייה לא ייצא לי החוצה, אני תמיד אוספת ככה את השיער בלילה) וכי יש לי עגילים בצורת לב, אבל אני, גם אם אני נראית ילדה, לי יש ראש בוגר. יש לי צורת מחשבה בוגרת ולא ילדותית, וגם מספיק אנשים אמרו לי את זה. אני למשל, לא שכבתי עם אדיר כי נמאס לי להיות בתולה, האמת היא שלא התייעצתי עם אף אחד לפני, לא שאלתי אף אחד..... ונכון שסיפרתי את זה, אבל לא מקטע של התרברבות והתלהבות, אלא מתוך קטע של לשתף, כי זה היה ממש מלא משמעות בשבילי, מה שהיא לא מבינה, כמה זה דבר עם משמעות, שלא עושים ככה סתם. מבחינתה, סקס זה מטרה שצריך להשיג לפני כולן. כאילו זאת תחרות. ואנשים שחושבים ככה, לא משנה כמה מבוגר הם יתלבשו, הם עדיין ילדים קטנים. ואני יודעת, שאם היא באמת תשכב עם מישהו, יהיה לה כל כך מגעיל. אבל לא אכפת לי.

אחרי השיחה שלהן, החלטתי שאני צריכה להחליף חזייה כי היא כל הזמן נפתחה לי. ורוויטל הייתה ערה והיא נבהלה מזה שהתעוררתי,ואמרתי לה ששמעתי את כל השיחה והיא התעצבנה. גם חופית התעצבנה, אבל לא אכפת לי. שיקפצו.

יום רביעי 7.7

כשקמתי בבוקר, המצב רוח שלי קצת השתפר. מורן, מורני וענבל היו בטיול ג'יפים מחמש וחצי בבוקר, ואז הן באו להעיר אותנו. התחלנו לשחק את התחרויות של כוכב נולד, ואז הלכנו לאכול. אחרי הארוחה אני, חופית ורוויטל הלכנו שוב לטיילת, קניתי לאחותי האמצעית צמיד ניטים ולאחותי הקטנה צמיד לרגל.

אחרי זה חזרנו לחדר, וראינו טלוויזיה, ונרדמנו קצת, והלכנו לקניון, כי הן רצו לקנות אוכל, ואז ישבנו ליד איזה בחור חמוד, והצקנו לו, וגם הוא אמר שיש לי חיוך של ממזרה. אחרי זה היינו בבריכה, מלבד רוויטל ומורני, שהלכו לים, אבל באיזה שלב מורני חזרה. אני ישבתי לדבר עם מור בסלולרי, ואז שכבתי בשמש ונרדמתי קצת, אבל תפסתי צבע יפה.

אחרי שעלינו לחדרים, מורן באה ואמרה שנעשה היום מסיבת הפתעה לחופית כי הייתה לה יום הולדת באותו יום, ולמורני כי הייתה לה יומולדת יום אחרי, כלומר יום חמישי. הן קנו עוגה, והן הביאו בלונים.

בעוד מספר שעות, אעלה על האוטובוס לאילת. כל היום שלי עבר בשינה, אריזה ושינה. במשך הרבה זמן הסתובבתי בבית, מחפשת דברים ומכניסה לשקיות, מוציאה את כל הארון שלי לתוך המזוודה.... צדק מי שאמר שכשבנות יוצאות לחופשה הן לוקחות איתן את כל הבית.

אז השבוע לא עשיתי דבר מעניין, העברתי את השבוע בשינה, טלוויזיה, מחשב ואוכל.

ביום רביעי עשיתי ניקיון לבית ולחדר שלי. לפעמים נופלים עליי התקפי ניקיון. ניקיתי אפילו את החריצים של המסגרת של החלון. זרקתי את כל הדפים שלי בלשון, עשיתי ממש סדר פסח.

ביום חמישי הייתה הופעת סוף שנה של הקראטה של אחותי האמצעית. היא בדיוק סיימה את השנה השמינית שהיא לומדת, וכבר יש לה חגורה שחורה בינלאומית.

ההופעה הייתה מאוד יפה לטעמי.

אתמול חופית עשתה מסיבת יום הולדת. לבשתי חצאית אדומה, וגופייה לבנה, ואת הכפכפים החדשים. והם קצת קשים להליכה, אני לא רגילה ללכת על כפכפים. כל מי שראה אמר שהן יפות, אבל התפלא מהמחיר שלהן – 420 ₪.

הגעתי אל חופית קצת יותר מוקדם, ורוויטל הייתה אצלה, ועוד ידיד שלה היה אצלה – אולג.

אחרי חצי שעה מור וענת הגיעו, ואז כולנו – מלבד אולג, שאין לי מושג איפה הוא היה – ישבנו ליד שולחן האוכל ופשוט טחנו חטיפים. זה היה מאוד מהנה, והצטערנו שבאו אנשים, כי אז היינו צריכות להפסיק לאכול.

היה ממש נחמד, חופית ורוויטל צילמו המון כל הזמן, אני רוב הזמן ישבתי ליד אדיר ודיברתי איתו. באיזה שלב גם התחלתי לבהות בו.

אבל חוץ מלדבר איתו דיברתי עם עוד אנשים והסתובבתי, והיה ממש מהנה.

בסוף נשארנו אצלה מורן, עמרי, ערן, רוויטל ואולג, ואז סתם כבר היינו מרוחים על הספה ואז הלכנו להסתכל קצת בתמונות.

בערך בארבע ומשהו כולנו חזרנו, רק רוויטל נשארה אצלה עוד.

וזהו.

אני אחזור ביום חמישי בערב, אתגעגע לכולם.