מאחורי המצלמה: אחותי הקטנה. הבימוי שלי.

"ואת יודעת כשכואב לך, זה כל כך - כל כך שקוף. אבל את לא מבינה, זו מלחמה שקטה, להשתתף - והמנצח לא חשוב."

אני טיפשה, טיפשה, טיפשה.

כל דבר טוב שיש לי אני הורסת.

בכי היסטרי, ושש צלקות חדשות על הידיים.

שום דבר לא השתנה, הכל אותו הדבר, רק הרבה יותר גרוע.

ביום ראשון הגעתי לעבודה, והתחוור לי ש-אין עבודה!!! נגמרה כל הסריקה, וזה התפקיד שלי... אני מחכה שיתקשרו אליי שתהייה סריקה חדשה... חבל, דווקא התחלתי לאהוב את העבודה, ולפחות עשיתי עם עצמי משהו.... חזרתי הבייתה, והחלטתי שלא לבזבז את היום.

וכך, חמושה במשקפי שמש, גופייה נשפכת ועקבים שגובהם הוא כ-10 ס"מ, יצאתי לכבוש את... חיפה. כן, נסעתי לעבודה של אמא. ונסענו לגרנד קניון, והסתובבנו והסתובבנו, וקניתי חזייה חדשה בצבע בורדו, משהו מהמם.

את כל השבוע העברתי בעשיית כלום, ובמצב רוח רע. ביום שלישי נפגשתי עם הבחור שלי. ביום רביעי אני ואחותי טחנו מקדולנדס. זה היה כיף מוחלט.

ביום חמישי אבא שלי ואחותי הקטנה חזרו מהטיול בת מצווה שלה. הם נורא נהנו, והביאו הררים של שוקולדים.... ועוגיות שבמשך שלוש שנים אני חולמת עליהן.

ואני קיבלתי נעלי ספורט:

וחוץ מזה, שדרגתי את הוילון שלי בחדר:

וקניתי לי נר סגול חדש:

וזהו. אני כותבת פוסטים מפגרים ונטולי כל תכלית. אבל מותר לי, זה הבלוג שלי. המוח והמוזה שלי נמסו מהחום.....

אין לי עצבים לכתוב,יש לי שריטות על הגוף,  והכי פשוט לשים תמונות.

מצטערת על האיכות, הפלאש היה קצת דפוק.

וניסיתי לדפוק מבטים חושניים למצלמה, זה לא ממש הלך לי, בגלל זה יש לי פרצוף של אחת שראתה רוח רפאים.

והפעם - של החדר שלי!

אגב, מצטערת על האיכות הלא משהו, יצא לי קצת מטושטש, בגלל שצריך להחזיק את היד יציבה בגלל הזום הגבוה - והיד שלי לא הכי יציבה...

הנה וילון:

והנה  המיטה שלי, על רקע הקיר הסגול (זה סגול! לא ורוד!):

מפיץ ריח טוב, והקופסה לנייר טואלט:

מזכרות מחו"ל, את הסנופי אלון הביא לי מניו יורק, את הכדורי שלג הילה הביאה לי מפריז ומהולנד:

מגנט של סוסון ים, שגבי הביא לי מאילת לא מזמן:

קופסה שאני שומרת בה את כל הברכות שכתבו לי אי פעם:

והנה הדיסקים שלי:

מדבקה מצ'וקמקת על הסלולרי:

האיפור שלי:

הלקים שלי:

חלק מהתכשיטים שלי:

השרשרת שגנבתי לבחור שלי:

הדבר הכי מיותר השבוע הזה, היה המועד ב' במתמטיקה. אני לא מבינה למה ניגשתי אליו. כאמור, אני הבן אדם היחיד על כדור הארץ, שמסוגל ללכת לבחינת בגרות, בלי ללמוד, ואחרי בקושי שעות שינה. הסתמכתי על זה שיהיה לי טופס קל. אסור לסמוך על המזל. כי הטופס היה ממש קשה!!!!! חוצפנים!!! בקושי עשיתי משהו, אני חושבת שאקבל חמש.

עבדתי גם השבוע, וסיימתי את כל הסריקה, ואז התחלתי למיין טפסים ולמספר אותם, עם מכשיר כזה, וזה עושה המון המון רעש. אז נתנו לי חופש, רביעי – חמישי. אני מקווה שיהיה לי מה לעשות מחר....

ביום שלישי בערב עשינו לאלון מסיבת גיוס. נפגשנו כולנו בבית קפה, והאוכל היה בסדר, אם כי השירות היה ממש גרוע. דרור חיכה למזונו במשך כשעה! והוא ורויטל הזמינו עוגה, שלא הגיע... והמקום היה דיי ריק. פשוט חוצפה מצידם. ועמרי היה קצת מבואס, אז ניסיתי לעודד אותו.

באותו זמן אחותי הייתה בניצנים, והיא השמיעה לי את ההופעה של היהודים. זה פשוט עשה לי את כל הערב, הסתובבתי עם חיוך טיפשי ודפוק.

אחרי הבית קפה הלכנו מספר מצומצם יותר של אנשים אל אלון. הוא וענת היו בלונדון, והוא הביא מפריח בועות אוטומטי. זה מכשיר כזה, שטובלים אותו בסבון, לוחצים על כפתור, ואז יוצאות המון המון בועות סבון. ממש התלהבתי מהעניין, אני רוצה כזה גם.

ביום חמישי היה מועד ב'... הבגרות האחרונה שלי אי פעם. (כן בטח, אני בטוח אעשה מכינה). זהו, אני חופשייה. יצאתי בפעם האחרונה מהתיכון, וכל כך מוזר שלא אראה אותו יותר. קשה לי להאמין שזהו, אני בחופש תמידי. ועוד אלון התגייס, וזה כל כך... מוזר. כאילו החיים דוהרים קדימה. כל כך מוזר שזהו, שנותיי בתור טינאייג'רית הסתיימו. אבל לא הייתי חוזרת על השנים האלו שוב. לא שוב כל הלחץ הזה, לא שוב כל התהיות, הבלבולים, וכל הרגשות שבאים בצורה יותר עוצמתית. והיו לי חוויות, בהחלט חוויות שלא הייתי מוותרת עליהן. אבל גם היה המון דיכאון. והמון צלקות. והמון אנורקסיה. ועכשיו שאני חושבת על זה... סביב כל אלו החיים שלי היו. בגלל זה לא הייתי חוזרת על זה שוב. אני חושבת שזה שסיימתי, נותן לי מין תחושת הקלה. לא רק שינוי בדברים החיצוניים, אלא שינוי מהותי. שאני מסתכלת על המראה, כבר לא בא לי לשבור אותה יותר. ופעם פשוט הייתי רוצה לשבור אותה, ועם השברים לחתוך לעצמי את כל הגוף. ובזמן האחרון, כשאני מתארגנת ליציאה – מתלבשת, מתאפרת וכו', אני מרגישה יותר טוב. אני מרגישה קצת יפה. תמיד יהיו בנות יותר יפות ממני, יותר רזות, יותר חכמות, יותר מוצלחות. אבל אני מיוחדת בזכות מה שאני. ונכון, אני לא מסובבת ראשים, אני לא מדהימה וכל זה, אבל אני נראית טוב, ואת זה אני כן מוכנה להגיד על עצמי. יש לי פנים חמודות, והגוף שלי בסדר פחות או יותר... להגיד שאני יפה? כוסית? מהממת? אני לא יכולה לתת לעצמי את המחמאות האלו. אני לא מאלו המחמיאות לעצמן. ונכון, אמרו לי את כל הכינויים האלו ואף יותר – גם אנשים פה בישרא, וגם אנשים מהמציאות האמיתית והלא וירטואלית. ואני מאמינה להם, פחות או יותר. נכון, יהיו תמיד אנשים שלא יאהבו אותי, שלא יאהבו את המראה שלי, אבל אני צריכה לשים עליהם פס. אני צריכה שיספיק להיות אכפת ממה שאחרים חושבים ועושים ואומרים. אני מקווה שאצליח פחות ופחות לתת לכך חשיבות.

בערב יום חמישי אני, מור, גבי, גיא, רועי ובת דודתו נפגשנו בקריון, הסתובבנו קצת, ואז ישבנו בארומה. אכלתי בראוניז, והבראוניז שלהם כל כך טעים!! פשוט יאממממ.

ביום שישי הייתה לי נפילה במצב רוח. אני לא יודעת למה. כנראה זה בגלל המחזור וכל ההורמונים האלו. בערב סתם ראיתי סרטים עם אמא, ואז בסביבות אחד בלילה, אני והבחור נפגשנו. היינו בים, והלכנו, והלכנו, והלכנו, עשינו ממש חתיכת טיול ענקי. אך בדרך ראינו חתולים כל כך מתוקים! היה אבא חתול, והגור שלו. אחרי שהאבא ראה שאני בסדר, יכולתי ללטף ולשחק עם הגור, והוא היה כזה מתוק! ואח"כ הגור התחנף לאבא... כל כך הצטערתי שאין לי מצלמה. הם פשוט כל כך דורשים צילום. אני רוצה חתול.

סוף סוף הדר העצלה והמפונקת (שזו אני), הזיזה את ישבנה הקט ועברה לעולם האמיתי – התחלתי לעבוד!  אני עובדת במשרד של ההורים של הילה, אני סורקת טפסים ומסדרת אותם – ולא, זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע. אז נכון לעכשיו, אני קמה כל יום מוקדם בבוקר, והולכת לעבודה למשך 6-9 שעות. אבל אני לא מתלוננת. האנשים נחמדים, והעבודה לא קשה מדיי, ואני כל כך מרוצה שיש לי עבודה, בעיקר כשבקושי יש עבודה. אני חוזרת מותשת, אבל מרוצה. מרוצה מכך שאני עושה עם עצמי משהו ולא מתבטלת, ומרוצה מכך שאני מרוויחה כסף, כסף שיש לו ערך, כסף שהוא שלי וביושר, ואוכל לעשות בו מה שארצה, אם כי אמא עדיין מתפלצת מרעיון הקעקוע.

הייתה הבגרות האחרונה שלי, בביולוגיה. השאלות האמריקאיות בטופס הראשון היו מעצבנות, ואילו השאלות הפתוחות היו ממש קלות, הטופס השני היה סביר, ואילו הטופס השלישי היה מזעזע.

ציוני הבגרות שלי באנגלית: 84 במודל די, סופי 91

81 במודל אי, זה גם הציון הסופי.

כן, מאכזב משהו.

במתמטיקה קיבלתי 41. אני פשוט משועשעת. אני אשכרה ישבתי וצחקתי. אין לי מושג אם לגשת למועד ב', ציון סופי סה"כ בכל היחידות הוא 83, וממש אין לי כוח לעוד בגרות. מה גם שאני לא זוכרת דבר. אבל נראה איך אני אקום בבוקר של אותו היום.

יום שישי ענת עשתה מסיבת יום הולדת. אני והילה הגענו, ולא הרבה זמן אחרי זה נסענו לנאפיס, כדי לחגוג למורני יום הולדת גם כן. היה משעשע, זה לא נמשך הרבה זמן. אחרי זה הילה החזירה אותי לענת. לבשתי את שמלתי החדשה, ואין כמו שמלה שחורה קטנה בתוספת עקבים גבוהים כדי להרגיש מיליון דולר.

יום שבת חופית עשתה יום הולדת. פשוט רצף ימי הולדת.... היה נורא חם אצלה, אבל לא הייתי הרבה זמן אצלה.

וגם הייתי עם הבחור שלי. היו קצת כעסים בינינו, אבל הכל הסתדר. הייתי כותבת פה פוסטים, מילים על גבי מילים, רק עליו, אבל אני לא יודעת לתאר. זה כל כך שונה מהשאר, הרגשה אחרת מכל מה שהיה לי אי פעם. וגם, זה כל כך טהור, שאני פשוט לא רוצה לכתוב. רוצה להשאיר את זה רק לנו.

אם אין מה לקרוא, אז לפחות שיהיה במה לצפות.

(נו משעמם, ואני מתגעגעת לבחור שלי  וכן זה עיצוב חדש. נו משעמם.)

לשם שינוי, יש לי מצב רוח טוב. ממש מצב רוח טוב.

אז השבוע הייתי במאסר בית, וזה לא היה כזה נורא. באו לבקר אותי אנשים, גם ביום שישי בלילה, וגם ביום ראשון הילה באה לבקרני.

וקראתי שלושה ספרים. חבל שאני מסיימת ספר ביום.

ביום שלישי היה לי שיעור ביולוגיה, לפני הבגרות. המורה חילקה מגנים. טופס ראשון קיבלתי 82, טופס שני 70 וטופס שלישי 78. מי היה מאמין שבסוף השנה אני מקבלת סוף סוף מעל 65. המורה אמרה שמגיע לי, והשקעתי.

אחרי זה נפגשתי עם אמא בקריון, וגם שתיתי שוקו של ארומה, ולא שתיתי אותו כבר הרבה זמן, וגם קניתי שמלה כוסית: קטנה ושחורה. כן, פייק קנתה שמלת מיני!

ביום רביעי עליתי על המשקל. יש עלייה. כמו שאמרתי, אני נלחמת ולא נותנת שינצחו אותי. כמובן שאין טעם לשמוח, כי אני צריכה להמשיך בעלייה במשקל.

בערב ראינו את ההופעת סיום של הקארטה של אחותי האמצעית. היה יפה מאוד. רק חבל שהיו שם שני הורים שהלכו מכות. המדינה מתדרדרת.

ויש לי עבודה! להורים של הילה יש מכון לסטטיסטיקה, אז הילה סידרה לי לעבוד אצלם בעבודה משרדית. יום שני אחרי הבגרות אני אלך לראות מה בדיוק העבודה. אני ממש שמחה. אני משתוקקת לעבוד ולהרוויח כסף משל עצמי. אני מקווה לחסוף כסף לקעקוע ולרישיון. כן, אני נחושה בדעתי לעשות קעקוע.

ויש את הבחור שלי. (כן, סוף סוף אני מזכירה אותו). אתמול כבר פעם שנייה שנפגשנו. והוא מדהים. והנשיקות שלו מדהימות. והוא מצליח להמיס ממני מסכות וחומות. הבחור המיוחד שליJ